מלך אחד, הרבה ליצני חצר

יום שני בערב, בתיאטרון הקאמרי, כולם הסכימו ששמעון פרס הוא המנהיג החי החשוב ביותר במדינת ישראל. נדמה שמעולם לא היה כאן קונצנזוס כזה על מנהיג חי. זו אמנם היתה חגיגת יום הולדת 87 שלו, אבל כל הסופרלטיבים שנשפכו שם עוררו את התחושה שהמדינה הזו הוקמה רק כתפאורה לסיפור חייו של פורסט גאמפ הציוני, שהיה בכל אירוע חשוב בתולדותיה.

אפילו נוחי דנקנר בא, בחליפה ועם אורלי. בפואייה הוא זכה לקבלת פנים כאילו היה נשיא המדינה עצמו, או לפחות ראש הממשלה. לרוע מזלה של דליה איציק, הוא נכנס יחד איתה, מה שהשאיר אותה עם התעלמות מוחלטת מצד האורחים המכובדים ומצד העיתונאים, שרק חלקם התפנו אליה בחוסר חשק אחרי שדנקנר המשיך הלאה. "פרס הוא האדם היחיד בעולם שאני יכול להגיד שאני מאוד מעריך, או אפילו מעריץ", אמר דנקנר. "הוא אישיות למופת". שאלתי אותו אם הוא מעריך ומעריץ את פרס יותר מאת "הרנטגן", הרב איפרגן, ודנקנר ענה בחיוך: "הרב זה משהו אחר לחלוטין, זה דבר שאני לא יכול להסביר לך אותו".

נוחי דנקנר, אפרים קונדה ודוד פורר

שאלתי את דב תדמור אם הוא לא מרגיש שהמסקנה מהצורך הניכר של העם להעריץ אישיות כלשהי היא שאנחנו זקוקים למלוכה. הוא ענה: "אני מוכן לייסד מלוכה בתנאי שהמלך יהיה פרס והמלוכה לא תעבור בירושה". אמרתי לו

אלפרד אקירוב

שחמי פרס דווקא יכול לרשת אותה, להשתפשף קצת ולזכות בערוב ימיו לקצת עדנה. לעו"ד מוריאל מטלון היתה פרשנות מעניינת לתופעת פרס: "את הנפילים בן־גוריון ובגין שלחנו בזקנתם לכל הרוחות. רק בסוף ימי אריק שרון החלה תופעת ההאדרה וההערצה למי שהיה קשור לדור ההוא". אמרתי לו שאולי כל זה קרה כי שרון צמח ופרס עציץ.

ואז פניתי ליוסי ביילין ואמרתי שאולי גם לו יש סיכוי להיות פעם אהוב כמו פרס, אם יהיה נשיא המדינה. ביילין ענה: "אני עם פוליטיקה גמרתי. עכשיו אני בעסקים. והאמת שהיא שפרס מעולם לא רצה להיות נשיא. הוא עשה את זה בלית ברירה". שאלתי אם הוא חושב שפרס יחזור לפוליטיקה, וביילין השיב שכדאי שגם פרס יפרוש לעולם העסקים כי "יש לו יכולות ניהול מדהימות".

הצעה מדהימה, חשבתי לעצמי, וחזרתי לדנקנר, לשאול אם הוא מוכן לקבל את פרס לתפקיד בכיר באי.די.בי. אחרי שדנקנר סיים להתפקע מצחוק, הוא השיב בשלילה. התמלאתי זעם: "אבל אמרת שאתה מעריץ אותו", ואז הראה דנקנר שגם בסמול טוק יש לו יכולת ספקולטיבית: "אוקיי, בוא נאמר שפרס אחרי הקדנציה הזו יקבל עוד קדנציה. אחר כך הוא בוודאי יהיה ראש ממשלה - מבחינתי הוא יכול להיות כבר עכשיו ראש ממשלה - אבל אז אני אהיה כל כך זקן שאכהן בעצמי כנשיא אי.די.בי".

מזל שברונו לנדסברג היה בסביבה כדי להראות לכולם שבגיל 90 עוד אפשר להיות פעיל וחיוני. ציון קינן דווקא התנדב להעסיק את פרס: "אני מוכן לתת לו להיות הפרזנטור של הפועלים עכשיו, בתקווה שאיש לא ייעלב מכך".

שמעון וחמי פרס

ליאורה עופר, יו"ר עמותת ידידי הקאמרי וממארגני האירוע, בחרה להזכיר לי שהחיים של פרס לא היו רק דבש. "תאמין לי, הוא שילם מחיר כבד כדי להגיע לאן שהגיע. גם בכל הקשור לקשר שלו עם אשתו, וגם מחיר פוליטי, בתקופות שחלקים גדולים מהעם ממש התנכלו לו".

כולם התיישבו באולם ואז הגיע גבי אשכנזי, שניגש לשורה הראשונה, חלף על פני אהוד ברק, התעלם ממנו והתיישב ליד ציפי לבני. אני דווקא לא התעלמתי, ניגשתי, הצגתי את עצמי - וזכיתי להתעלמות מצדו. נילי פריאל, לעומת זאת, לחצה את ידי בשמחה, ואז הזכרתי לה שאני הכתב שהתחזה למיליארדר קרואטי כדי לקנות מהם את הדירה במגדלי צמרת. סוף סוף הצלחתי להשיג את תגובת בני הזוג לכתבה - הם לא אהבו אותה, בלשון המעטה. אחרי שהצגתי את עצמי פריאל מיהרה להדוף אותי והוסיפה: "הכתבה היתה ממש ממש הישג עיתונאי".

מברק עברתי ללבני. שאלתי אם היא חושבת שיש סיכוי שפרס ירוץ שוב לראשות הממשלה בראש קדימה. לבני נדרכה כולה וענתה, ברצינות תהומית ובלי גרם הומור: "אני מאחלת לו כל טוב, בוא לא נתעסק בספקולציות. זה לא אתי. אין תגובה". כל שנשאר לי להסיק מתגובה כזו שבהחלט יש סיכוי שפרס עוד יפתיע את כולנו.