כך נהפכתי לפוליגרף אנושי

אחרי השיחה עם ד"ר פול אקמן, שבה הסביר לי שעם קצת אימון גם אני יכולה להפוך לפוליגרף אנושי, החלטתי שאין ברירה אלא לנסות. באתר שלו (paulekman.com) הוא מציע קורסים וירטואליים שונים, ואני בחרתי בקורס הבסיסי, שעולה 20 דולר ולפי האתר אמור להימשך שעה.

האימון התחיל בבוחן פתע, שבו הוצגו תמונות של אנשים שהשתנו לשבריר שנייה - כלומר חשפו מיקרו־הבעה. נדרשתי לזהות איזה רגש חושפות המיקרו־הבעות הללו - אחד משמונה הרגשות שבאים לידי ביטוי בהבעות האוניברסליות שאקמן גילה - ורשמתי 70% הצלחה.

ואז באו ההדרכה והאימון: האתר מציג תמונות פנים, ואקמן מסביר בקולו מה רואים בהן ומה ההבדלים בין פחד להפתעה, בין גועל לשנאה וכן הלאה. החלק המעניין עסק בהבדל בין שמחה לבוז: בשניהם אנשים מחייכים, אבל בבוז מדובר בחיוך מלאכותי ושחצני, נוטה לצד אחד.

אחרי רבע שעה הגעתי אל מבחן הגמר, שבו שוב כיכבו פרצופים עם מיקרו־הבעות. שוב קיבלתי 70, ולמדתי שאני גרועה בזיהוי פחד (33%) וכעס (50%), אבל שבגועל ובוז הפגנתי כישרון (100%). החלטתי לא לוותר, התאמנתי ונבחנתי שוב. הפעם קיבלתי 90 (עם 100% הצלחה בזיהוי שמחה, הפתעה, פחד, גועל וסיפוק). זה מילא אותי בשמחה וסיפוק מהולים בבוז והפתעה.

מאז אני מרגישה כמו אורן הקטן ומחפשת רגשות נסתרים על פני הסובבים אותי. זה עשוי להיות מעצבן, אבל אין מה לעשות. כמו שאקמן אומר - ברגע שלמדת את הטריק, "אי אפשר לכבות את זה".