אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תכירו את טאמבלר - הטוויטר של הבלוגים צילום: cc-by-sa-tumblr

תכירו את טאמבלר - הטוויטר של הבלוגים

בטאמבלר רוצים לשנות את הדרך שבה אנחנו משתפים תוכן ברשת, ולהתמקם בתפר שבין פייסבוק לטוויטר על ידי הפיכת השיתוף לאישי יותר. בינתיים, יש להם את רשת הבלוגים הכי חברתית באינטרנט

24.08.2010, 15:03 | שי ענבל

שלוש שנים לאחר הקמתו, עם יותר מ־7 מיליון משתמשים, 25 אלף מצטרפים חדשים מדי יום ו־1.5 מיליארד כניסות בחודש, שירות הבלוגים טאמבלר (tumblr.com) זוכה סוף סוף לפריצה הגדולה שלו. הוא כבר הוכתר על ידי עשרות כלי תקשורת, מ"הניו יורק טיימס" ועד בלוג הטכנולוגיה טק־קראנץ', כטרנד הגדול הבא. כיום הוא גדל ב־300 מיליון כניסות כל חודש — צמיחה משמעותית שאף רשת בלוגים אחרת באינטרנט לא זוכה לה.

ותודה לטוויטר

 

אך על מה כל הרעש? בניגוד לפלטפורמות אחרות של בלוגים, כמו וורדפרס ו־Blogger, טאמבלר ממוקד בטאמבולגים (Tumbelogs). המונח, שנטבע ב־2005, מתייחס לבלוגים המורכבים מפוסטים קצרים של רכיב אחד בלבד. זה יכול להיות פסקת טקסט, לינק, תמונה, ציטוט, סאונד או קטע וידיאו. התוצאה היא חוויה מינימליסטית, מרעננת וייחודית שמשתלבת היטב באווירת המיקרו־בלוגינג המתפתחת, שלטוויטר יש חלק מרכזי בהתהוות שלה ברשת.

למעשה, את ההתעניינות העולמית הגוברת חייבים אנשי טאמבלר בעיקר לעלייתו של טוויטר. שירות המיקרו־בלוגינג הפופולרי, שהושק בסך הכל שנה לפני טאמבלר, הצליח לעצב מחדש את הרשת באמצעות שינוי הדרך שבה אנשים משתפים, מתעדכנים בחדשות ומשוחחים. הוא זה שגרם לרשתות חברתיות כמו פייסבוק, מייספייס ולינקד־אין להטמיע עדכוני סטטוס ולהציב אותם במרכז תשומת הלב, והביא את טרנד המיקרו־בלוגינג למיינסטרים. בעקבותיו הוקמו כמובן רשתות מיקרו־בלוגינג נוספות (שלא הצליחו להתחרות במקור) כמו גוגל באזז ו־identi.ca. כיום הדרך הנפוצה ביותר של שירותים אינטרנטיים לשתף איפה ביקרתם, מה קניתם, כמה רצתם ואיזה שיר אתם שומעים היא באמצעות עדכון בטוויטר ובפייסבוק. רוב הסיכויים הם שגם אם אתם לא משתמשים בטוויטר עצמו, אתם מיקרו־בלוגרים בצורה כזו או אחרת.

מייסד טאמבלר דיוויד קארפ. "הצד המשמעותי יותר של השיתוף", צילום: cc-by-sa-tumblr מייסד טאמבלר דיוויד קארפ. "הצד המשמעותי יותר של השיתוף" | צילום: cc-by-sa-tumblr מייסד טאמבלר דיוויד קארפ. "הצד המשמעותי יותר של השיתוף", צילום: cc-by-sa-tumblr

טרנד המיקרו־בלוגינג בכלל וטוויטר בפרט נהפכו לחלק כל כך אינטגרלי מהרשת, עד כי בחברת המחקר גרטנר חוזים כי בתוך כשנתיים מחצית מהשוק הארגוני ישתמש בפלטפורמות דמויות טוויטר לעסקים (מיקרוסופט היא אחת מהחברות שעובדות על מוצר כזה, שנקרא officeTalk) — ושבתוך ארבע שנים הן ישתלטו על 20% מצורת התקשורת העסקית. מדובר בתחזית בעלת חשיבות רבה, היות שהשוק הארגוני הוא לרוב האחרון שנוהג לאמץ חידושים.

טאמבלר משתלב היטב באווירה זו. למעשה, הוא הטוויטר של הבלוגים: העדכונים בו קצרים ומינימליסטיים, כמו בטוויטר ניתן "לעקוב" אחרי משתמשים לקבלת עדכונים, ובעמוד הראשי של טאמבלר מופיעים כל הפוסטים הקצרצרים במלואם זה אחר זה באופן מיידי.

"העדכונים בפייסבוק חסרי משמעות"

 

אבל בטאמבלר דווקא רואים את טוויטר ופייסבוק, ולא את רשתות הבלוגים, כיריבות. "כשמסתכלים היום על האתרים הפופולריים, רואים שמדובר בכלים שמיועדים לשיתוף מסוג אחד", אמר מייסד ומנכ"ל האתר, דייוויד קארפ, בראיון לפני כשנה לתוכנית האינטרנט "The Deals Behind The Money". "בטוויטר יש לך 140 תווים לעדכון סטטוס, והחברים שאתה עוקב אחריהם גם מעדכנים סטטוסים. ואז יש לך פשוט זרם של עדכונים שאתה יושב מולו ולוחץ Refresh. פייסבוק אפילו עוד יותר חסר משמעות. מדובר פשוט בדרך קלה להעלות תמונות כדי שהחברים שלך יתייגו את עצמם. טאמבלר לוקח את הצד המשמעותי יותר של השיתוף, הצד של התוכן — כמו מה שאנשים מעלים בבלוגים — אבל הופך את התהליך לקל ופשוט כמו בשירותים לעדכונים מיידיים כגון פייסבוק וטוויטר".

מדריך מזורז טאמבלוגים שכדאי להכיר חמישה בלוגים חלוצים שכבר מנצלים הפוטנציאל שבטאמבלר שי רינגללכתבה המלאה

במילים אחרות, טאמבלר מבקש להיות שירות מיקרו־בלוגינג לכל דבר. הוא אינו אתר שיתוף התוכן היחיד, אך ייחודו הוא איגוד כל סוגי השיתוף במקום אחד. בכך הוא מאיים על פליקר, יוטיוב ו־deviantArt, שירותים שמציעים שיתוף מסוג אחד בלבד. בטאמבלר קל יותר להשתמש, קל יותר לשתף וקל יותר לגוון מאתרי שיתוף אחרים.

   

התכונות המתקדמות הן תמורת תשלום

 

האתגר הגדול ביותר העומד בפני טאמבלר כיום אינו שונה מזה של טוויטר: מציאת מודל כלכלי. טאמבלר גייסה לאחרונה הון של 10 מיליון דולר באמצעות קרנות ההון סיכון יוניון סקוור וספארק קפיטל, זאת אף, שלכאורה, טרם השלימה את בניית מודל ההכנסות שלה.

האתגר של טאמבלר קשה למדי עקב העובדה שבאתר רוצים להשאיר את האתר החינמי חף מפרסומות. במקום להתבסס על פרסומות הוחלט שם ללכת דווקא על מודל ה־Freemium: פיצ'רים בסיסיים בשירות מוצעים בחינם, אך אופציות מתקדמות ניתנות בתשלום. כיום האתר מציע שתיים כאלה: ערכות נושא בעלות של 9 דולרים עד 49 דולר, וקידום באתר תמורת 9 דולרים לשבוע. מודל ה־Freemium הולך ותופס תאוצה ביישומי רשת, ומאפיין שירותים כמו לינקדין, Evernote,Dropbox , פנדורה ועוד. בינתיים, טוויטר ופייסבוק, שניים מהאתרים הפופולריים ביותר באינטרנט, עדיין עובדים על מודל הכנסה מבוסס פרסומות. 

על אף התנופה שהעניק טוויטר לטאמבלר, הוא עשוי להיות גם בבוא הזמן הבעיה העיקרית שלו. לאחרונה הופיעה לכמה שעות בעמוד ההגדרות של טוויטר אופציה מעניינת, שנעלמה מייד לאחר שנחשפה על ידי טקראנץ'. האופציה רמזה על כך שבעתיד טוויטר עשוי לאפשר הצגת תמונות וקטעי וידיאו, שכיום מופיעים כלינקים בציוצים, ישירות בטוויטר (Inline) — כמו בפייסבוק. במקרה כזה טאמבלר עשוי לאבד חלק גדול מהייחודיות שלו.

אבל לטאמבלר יש עדיין כמה יתרונות, והעיקרי שבהם הוא ההתמקדות בתוכן בעל ערך ובמיקרו־בלוגר עצמו. כמו כן, בניגוד לטוויטר ולפייסבוק, בטאמבלר ה־Feed הוא רק אמצעי אחד לצרוך תוכן. זאת לצד RSS, כניסה לבלוגים עצמם ואפילו סינדיקציה עם טוויטר ופייסבוק. רשתות חברתיות אלו כבר מזמן הפכו את ה־Feed לעיקר, וטאמבלר, כרשת בלוגים, הנה בעלת עטיפה הרבה יותר אישית והתוכן שבה לא טובע בים הלינקים, הסטטוסים, התמונות והווידיאו של הרשתות החברתיות. כאן בדיוק טמון גם החוזק שלה.

תגיות

11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

8.
מחזק את 8 (בקשר ל1)
את האשמה אני מטיל בקלות שבצילום ושיתוף שיש היום.. פעם אמנים היו צריכים ללמוד ולהשקיע רק בשביל להשתמש בכלים כמו שצריך (ציור/מוזיקה/תאטרון) - במשך שנות הלימוד הם עידנו את מוחם ולכן כשבסופו של דבר יצרו אמנות - היו יוצרים דברים מופלאים שנבעו מנסיון - התמדה, נסיונות, משברים, רגעים של השראה. היום כל זב חוטם יכול לקחת מצלמה ולצלם דברים שנראים כמו ההתרגשות שלו מעצם ההתרגשות שלו עצמו. שלא יובן לא נכון - גם צילום הוא אמנות - וישנם את הגדולים גם בתחום הזה, והם זוכים להכרה הנכונה. אבל כפי שטען 8 - אנחנו נחשפים הרבה יותר לתמונות ירודות שהן בעצם ההתרשמות של אנשים מאמנות ולא אמנות בפני עצמה! (הם זוכרים איזה תמונה יפה שראו וחווים את ההרגשה העילאית הזאת כשהם רואים איזה משהו ברחוב, אבל זה סתם כי הם רגשניים ולא כי הם מבינים את העומק של הדברים ואת הרמה שהגיע אליה האמן שממנו הם התרשמו) - לא שזה רע. אבל בחייאת! תשמרו את התמונות לעצמכם, תצטברו נסיון, תלמדו על התחום ורק אז תפיצו!
תומר  |  24.08.10
לכל התגובות