"הקופה יושבת ומחכה להזדמנויות בחו"ל"

מגמות והשפעות של טרנדים על תרבות הצריכה לא מסתכמות רק במכשירי אלקטרוניקה מתוחכמים ומעוצבים, או במילה האחרונה בעולם העיצוב והאופנה. טרנדים קיימים גם בזירה של צריכת מוצרי אלומיניום, כך לפחות טוען מנכ"ל חברת האלומיניום קליל אריה ריכטמן.

מנכ"ל קליל מסביר שהדרישה לחלונות במסגרות אלומיניום ולתריסים מאלומיניום היתה חזקה דיה כדי לגבור על המשבר הכלכלי העולמי ועל ההאטה בענף הבנייה - המגזר שקליל עובדת בעיקר איתו. על פי הערכות החברה, שוק האלומיניום בישראל עומד על מיליארד שקל בשנה, וקליל מחזיקה בין רבע לשליש מנתח השוק.

"ברגע שהמחירים בשוק הנדל"ן עולים ונעים סביב 15–20 אלף דולר למ"ר, המוצרים הופכים לאיכותיים ומיוחדים יותר. פעם אנשים לא היו חושבים בכלל על החלפת חלונות ביתם, וכיום כבר לא רואים תריסים מפלסטיק. פעם אנשים אמרו שהחלונות זה חלק מהבניין והיו מחליפים אותם פעם ב־25 שנה. כיום, חלונות הפכו למוצר מעוצב שמחליפים בכל 5–10 שנים, ושוק השיפוצים בתחום גדל מאוד בעקבות כך. זה הפך להיות חלק בלתי נפרד מעיצוב הבית", מסביר ריכטמן.

ריכטמן מסביר שהחברה לא נפגעה במשבר האחרון, ושינויים בשוק הנדל"ן המקומי כמעט שלא פוגעים או יפגעו בה - בין אם מדובר בעודף ביקוש לדירות, ובין אם בשוק של מחירים צונחים. "פחות רלבנטי לעסקים שלנו אם נפעל בשוק נדל"ן בדעיכה. אם יש ירידה בהיקף של דירות שנמכרות, מסיבה כזאת או אחרת, אנחנו מתאימים את עצמנו לשוק - ופונים יותר לתחום השיפוצים, שזוכה לביקוש מוגבר", מסביר ריכטמן. לדבריו, "רק כשהשוק מת לגמרי, כמו ב־2000, המצב באמת יכול להיות קשה. כשיש צמיחה במשק, וכיום יש, אנחנו ממשיכים במגמת הצמיחה".

"המכירות של קליל לא ירדו בכלל"

קליל עוסקת בתחום האלומיניום, ושני התחומים המרכזיים שבהם היא פועלת הם פרופילים (מוטות אלומיניום שנועדו למסגרות של דלתות, חלונות ופתחים אחרים) ותחום התריסים, שקטן משמעותית ומהווה כ־6% מהיקף הפעילות של החברה. את הרבעון השני של 2010 סיימה קליל עם הכנסות של 78 מיליון שקל, עלייה של 23% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד, ובעלייה של 8% ברווח הנקי, שהסתכם ב־8 מיליון שקל.

מלאי הדירות שבנייתן הסתיימה נמצא בירידה מתמדת לאורך העשור האחרון. אם בסוף שנות התשעים מספר הדירות שבנייתן הסתיימה עמד על כ־70 אלף, הרי שבסוף 2009 נתון זה נחתך ביותר מחצי ועמד על 30 אלף דירות. איך משפיעה עליכם הירידה החדה הזאת?

"זה מתבטא פעם אחת במחירי הדירות שעולים בחדות ובפעם השנייה בשוק השיפוצים שעולה, ולכן לנו כגוף שמספק אלומיניום לענף הזה יש יכולת תמרון בין שני התחומים. אצלנו המכירות לא ירדו בכלל כתוצאה מהירידה הזאת. העלייה הגדולה שאפיינה את הבנייה בסוף שנות התשעים קשורה באופן ברור גם לעלייה מברית המועצות, ובשנות השמונים היקפי הבנייה היו דומים יותר למה שאנחנו מכירים כיום. השוק בסך הכל שומר על רמות סבירות של בנייה.

"אכן, יש ירידה במלאי של דירות גמורות, וזה בא לידי ביטוי, כפי שכולנו רואים, במחירי הדירות. כך למשל, כשהמשק היה במשבר ב־2008 לא נפגענו, מכיוון ששוק השיפוצים עלה בצורה דרמטית ואיזן את הירידה מההכנסות בשוק הבנייה. מי שהיה לו כסף רכש דירות ועשה שיפוץ כדי לקבל שכר דירה גבוה, כך שפעילותנו נשארה מאוזנת בסופו של דבר".

גורם סיכון משמעותי נוסף שמשפיע על קליל הוא מחיר חומר הגלם אלומיניום. בדומה לסחורות אחרות גם מחירי האלומיניום התאפיינו בתקופה האחרונה בתנודתיות רבה, בהתאם למגמה בשווקים הפיננסיים. אם בתחילת 2009 מחיר טונה אלומיניום עמד על יותר מ־3,000 דולר, הרי שהמחיר צנח ב־56% ל־1,300 דולר בהמשך השנה. כיום מחיר הסחורה, שנמצאת במגמת עלייה, תיקן עצמו ל־2,200 דולר לטונה.

השינויים במחיר הסחורה לא מרגשים את ריכטמן, אף שעלות האלומיניום מהווה 40% מעלות המכר של קליל.

"בעבר מחיר חומר הגלם היווה 50% מעלות המכר של המוצרים שלנו, וחשוב לזכור שלמחיר חומר הגלם בבורסה אין השפעה כמעט בכלל על הצרכן הסופי. גם אם מחיר האלומיניום יעלה ב־10% זה לא כל כך משנה. בכל מקרה, אנחנו מנהלים בצורה אחראית את רכישות חומרי הגלם, יש לנו עסקאות הגנה ופורוודים. בנוסף, אנחנו מבצעים העלאה או הורדה במחירים של המוצרים כדי להתמודד עם התנודתיות של שוק האלומיניום".

קליל משתפת פעולה עם חברת האלומיניום הגדולה בעולם - אלקואה, שנסחרת בארצות הברית לפי שווי של 11 מיליארד דולר. קליל מייצגת את אלקואה בישראל, בעיקר בתחום בניית מגדלי היוקרה, אולם מעבר לכך הפעילות של קליל בחו"ל מוגבלת.

"במסגרת שיתוף הפעולה בינינו, אלקואה מביאה את הידע והמקצועית ואנחנו מביאים את האספקט של השוק המקומי. לגבי חו"ל אנחנו פעילים באנגליה ובמקומות אחרים באופן ספורדי. ברגע שנוכל לעשות מהלך אמיתי - ניכנס גם לשווקים אחרים. כדי לעשות את המעבר לחו"ל יש צורך בתשתיות מספקות ואנחנו עובדים על זה. יש כל הזמן הזדמנויות, וקופת המזומנים (שנכון לרבעון השני ב־2010 עמדה על 68 מיליון שקל - ע"ע) יושבת בצד ומחכה לפעילות שכזו".

"עובדי החברה גאים לעבוד בקליל"

במרץ 2001 השלימו האחים צורי ולוי דבוש רכישת 67.5% ממניות קליל תעשיות. צורי דבוש, ממייסדי אמבלייז, רכש את השליטה בקליל מידי דסק"ש תמורת 97 מיליון שקל, ששיקף לחברה שווי של 144 מיליון שקל - מאז שווי החברה הוכפל ל־292 מיליון שקל. את המזומנים לביצוע העסקה הביא דבוש, שהרוויח ממכירת מניות אמבלייז ב־45 מיליון דולר באותה העת.

ריכטמן, עובד בחברה כ־22 שנים, מאז סיים את לימודיו האקדמיים בטכניון. לדברי ריכטמן ציין כי "אם בודקים 91% מעובדי החברה גאים לעבוד בקליל. אנחנו מבינים את הערך של העובדים, זה שינוי גדול שהחל ב־2001".

ריכטמן עוד מסביר שתרומתו של דבוש לחברה גדולה, ועל פי הנתונים הוא אכן מתוגמל על כך: כיום מגיע יו"ר קליל כפעם בשבוע לחברה ומושך דמי ניהול שנתיים בהיקף של כ־6 מיליון שקל. כמו כן, החברה חילקה בשנתיים האחרונות דיבידנד בהיקף של 39 מיליון שקל.