"לא סביר שלא יוגשו כתבי אישום בפרשת הולילנד"

"בהתנתק מהידיעות האישיות שלי מהפרשה, אם אכן מדובר בדברים של אמת, אם המעשים המיוחסים לאנשים קרו - אין ספק שזו הפרשה הכי חמורה שנחשפה במדינת ישראל", אומר עורך הדין אמנון יצחקניא, פרקליטו של עד המדינה בפרשת הולילנד. "מדובר בהיקף שלא נודע כמוהו, לאורך זמן רב מאוד עם אנשים מן הדרגים הבכירים ביותר, כל אלה מביאים למסקנה העגומה שזו אכן פרשת השחיתות הגדולה ביותר ואיש לא יטיל בה ספק אם הדברים אכן נכונים".

יומיים בלבד אחרי חשיפת המלצות המשטרה להעמיד לדין כמעט את כל החשודים בפרשת הולילנד, נאות יצחקניא, ששתק עד כה, להתראיין. כבר שנים רבות שהוא לוחם בשחיתות הציבורית, ובין השאר ייצג חושפי שחיתויות ולחם בראשי חברות הביטוח.

אתה מרגיש שאתה פועל מתוך תחושת שליחות?

"אני לא רוצה לקשור כתרים לעצמי, אבל בהחלט בפרשיות שונות ובלי קשר להולילנד עשיתי כך כי חשבתי שנכון וראוי לעשות כך. כך עשיתי בפרשת קרטל חברות הביטוח ובפרשת השמאים. עשיתי זאת לא עבור תמורה, היא היתה בטלה בשישים לעומת העבודה שהושקעה. אני לא חושב שאני עושה מעשה טוב. אני חושב שאני עושה מה שמרגיש לי נכון. כך אני בוחר לחיות".

אתה חושב שצו איסור הפרסום על שמו של עד המדינה צריך להישאר?

"בסופו של דבר זו החלטה שיפוטית שהתקבלה. ניסו לבטלה והיא לא בוטלה. ההחלטה היתה נכונה בשעתה, אם כי אני גם יכול לראות שיקולים אחרים במדינה דמוקרטית שבה הציבוריות והפומביות חשובות, שלא לשמר לעד צווים מסוג זה. אני בטוח שהוא לא יתקיים לעד. מכל מקום הוא עדיין בתוקף ולכן איני יכול להאריך בדברים".

"אנו חיים בסביבה שאלו אורחותיה"

אתה לא חושב שמסקנות המשטרה והמלצותיה ניתנו מהר מדי? מדובר הרי ב-200 ארגזים וב-500 קלסרים של חומרי חקירה.

"אינני רוצה להתייחס לחקירה שהתנהלה. יש חקירות שבהן מעט המידע הקיים והמשטרה עושה כמיטב יכולתה כדי לחקור, ויש מקרים שבהם המידע יותר גלוי וחקירתה של המשטרה קלה יותר".

האם לדעתך יש תופעות של שחיתות ציבורית בהיקף שנחשף לכאורה בפרשת הולילנד גם במקומות אחרים?

"אין לי ידיעה אישית אבל השכל הישר אומר לי דברים ברורים. כלל ראשון הוא שבמקום שיש כסף יש הרבה שחיתות. במקום שיש שררה יש ניצול של הכוח שלא כדין. אינטרסים כלכליים שנמצאים על המדוכה קיימים בהרבה תחומים נוספים. ואם אנחנו רואים שיש כל כך הרבה, אז הולילנד הוא רק קצה הקרחון וזאת מכת מדינה. אם אני צריך להעריך, עם כל חושי וניסיוני לצערי אני נאלץ להסיק שאנו חיים בסביבה שאלה אורחותיה".

"בכללו של דבר, אדם מעין זה ראוי לעונש ולא להטבה. אלא שיש מקרים שבהם אלמלא עדותו של אותו אדם וקבלת ראיות המצויות ברשותו לא תיחשף פרשת השחיתות לעולם" | צילום: אוראל כהן

מאז חשיפת פרשת הולילנד מתנהל מחול שדים סביבה, שכולל השמצות והדלפות. למה סירבת להתראיין עד עכשיו?

"עשיתי זאת כי מדובר בחקירה מורכבת ורגישה שיש לה חשיבות ציבורית ראשונה במעלה. אינני רוצה להעיב על החקירה או לפגוע בה בדרך כלשהי, ולכן העדפתי שלא להתראיין חרף עשרות ומאות הפניות שקיבלתי".

האם בעקבות חשיפת הפרשה פנו אליך אנשים נוספים ומסרו לך מידע על שחיתות ציבורית?

"אני רק יכול לומר שאני מודה לך על ההנחה המקופלת בשאלה שלפיה חשיפת פרשות שחיתות מעודדת אנשים לחשוף שחיתויות. אינני רוצה לקשור לעצמי כתר של כתובת פורמלית, ואינני רוצה להיות כזה. אני אינני חושף שחיתויות. אני כמובן מסכים לאמירה שלפיה חשיפת פרשה מעודדת אנשים נוספים לעשות כן".

קיבלת או גבית שכר טרחה כלשהו מהייצוג בתיק?

"מעולם לא התייחסתי לשכר הטרחה שלי".

אתה חושש ממצב שבסופו של דבר לא יוגשו כתבי אישום או שיוגשו כתבי אישום קלים בלבד?

"כמתבונן מהצד בלבד, הייתי אומר שרשויות האכיפה עושות את מלאכתן בצורה טובה ומקצועית. אינני מעלה על דעתי מקרה שבו מהמשטרה עוצרת כל כך הרבה אנשים ושבאותו מקרה זה יסתיים בלא כלום. זה לא נראה לי סביר וכל זאת מבלי להתייחס למקרה הקונקרטי".

ביקורת רבה הושמעה על כך שהובטחו לעד המדינה סכומי כסף גדולים בתמורה לעדותו. פרופ' מרדכי קרמניצר אמר שלפעמים מוצדק לשלם סכומי כסף גבוהים לעד מדינה. האם לדעתך הוא קיבל סכומים מוגזמים?

"ראוי ונכון עד מאוד שהחברה בכללה תעשה כמיטב יכולתה להילחם בתופעות האלה. אחת מדרכי השגת הראיות היא איתורו של עד מתוך אלה שמכירים את הדברים מלפני ומלפנים. אכן, קיים הרצון שלא להכיר טובה למי שהיה מעורב בפרשת שחיתות. בכללו של דבר, אדם מעין זה ראוי לעונש ולא להטבה. אלא שיש מקרים שבהם אלמלא עדותו של אותו אדם וקבלת ראיות המצויות ברשותו לא תיחשף פרשת השחיתות לעולם. יש גם אלמנט של התיישנות. המשטרה לא יכולה להגיד - 'מחר זה יגיע אלינו'. לכן יש לשקול את הערך של השגת הראיה. גובה ההטבה שניתנת צריך להיגזר ממערכת של שיקולים, ובהם נחיצות עדותו, הראיות שבידיו ונסיבותיה של אותה פרשה".

"הודעת המשטרה מוכיחה את מהימנות העד"

אתה חושב שחוקרי יאח"ה עושים עבודה טובה?

"אני חושב שהמוסד הזה - יש לברך עליו, מעצם מהות עבודתו יש בו כדי לתרום הרבה לדמותה של החברה. קטונתי מלהביע עמדה באשר לאנשים שם אבל ככל שאני רואה את הדברים יש ביאח"ה אנשים מעולים, מקצועיים, שקדנים ומסורים לעבודתם".

אתה מסכים עם הביקורת שהוטחה לאחרונה על עבודת הפרקליטות?

"בעיקרו של דבר, מהיכרותי המעטה בנושאים פליליים, ההתרשמות שלי היא שפרקליטות המדינה מקיימת אחרי הצו העשוי בקיומה והוא לעשות צדק. האנשים האלה עושים את מלאכתם נאמנה. אכן יש מקרים שבהם הם טועים באופן מתבקש מגודלו של הגוף, אבל זה מטבעם של הדברים. הנכון הוא לבחון את עבודת הפרקליטות לאורך שנים, וכשעושים זאת אפשר להסתכל על נדבכיה של מערכת השלטון בגאווה".

אחת הטענות שהועלו אתמול היתה שהתיק הועבר כדי "להשכיח" את הביקורת החריפה שהושמעה אתמול נגד הפרקליטות בפרשת הלבנת ההון בבנק הפועלים.

"אינני מעלה על דעתי אפשרות כזו. אני בטוח שאין בה מאומה".

המעורבים בפרשה ותפקידם דאז

מה שלומו של עד המדינה?

"אני מודה לך על ההתעניינות בשלומו. אני יכול לומר לך שהוא חש בטוב".

איך הוא מרגיש עם כל הלחץ שמופעל עליו?

"שוב, אינני רוצה להתייחס למקרה הקונקרטי. אני יכול לומר שמטבע הדברים כל עד מדינה עם כניסתו לכובעו ככזה, איננו יכול להרגיש כתמול שלשום. הוא העומד במרכזה של פרשה, וככל שרבים הנאשמים, כך גם גדלים מספרם של הזכאים לחקור אותו ותקופת הזמן שייאלץ לבלות על דוכן העדים. עמידה שם היא לא התמודדות קלה. אני תמיד אומר שכל עד, יהא אשר יהא, מאבד שם על הדוכן חלק מחירותו".

איך אתה מתייחס לשאלת אמינותו ומהימנותו של עד המדינה כפי שהושמעה רבות מאז תחילת הפרשה?

"די אם תפנה את עצמך להודעת המשטרה משלשום, שמייחסת לעד מהימנות רבה. אינני חושב שנכון וראוי להתייחס לעניינים אלה כאן".

האם יש היום די תמריצים לחושפי שחיתויות?

"לא. המצב הוא שמקומות עבודה פרטיים או מוסדיים מוקיעים ומקיאים החוצה את חושפי השחיתויות. זו התנהלות אינסטינקטיבית כלפי אדם ש'אי אפשר לסמוך עליו', שיכול להלשין עליך, 'הולך נגד הזרם'. במקום להחמיא לו ולהיטיב איתו ולפצות אותו על התנהלות מצד הראשים, אז הם גורמים לו להיפלט מהמערכת. אחד המקרים המובהקים שבהם טיפלתי היה אלי עמר, שחשף שחיתות במינהל מקרקעי ישראל. התקשורת לא עושה מספיק במובן הזה, של להגן עליו אחר כך. זה ערך ציבורי לא פחות חשוב".

"המדינה הולכת וגדלה, וכך גם מחלות הבגרות"

היית מגדיר את חברות הביטוח כהוגנות?

"לא. אני חושב שבאופן כללי מעטים המקרים שבהם חברות פרטיות שיש להן בסוף ערך מוסף מסחרי יתנהלו בצורה הוגנת לחלוטין. הכללים של השאת הרווח ככל האפשר עושים את שלהם. אני לא חושב שהן מתכוונות במעשיהן לרמות או לקפח במכוון. אבל החשדנות שלהן שמכוונת כלפי המבוטחים, שגם בהם יש שרלטנים, גורמת להן ליצור מנגנונים שפוגעים בציבור גדול. אנשים תמימים. זה מתבטא בעיכוב תשלומים והערמת קשיים משפטיים. בסופו של דבר חברות הביטוח אינן מגלות יחס הוגן למבוטחים".

מי המשפטן שהכי השפיע עליך?

"אינני מבקש להתייחס לאדם שהשפיע עליי אלא על מי שאני מעריך, וזהו נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. היקף העבודה המשפטית, עומקה והתרומה שלה למארג של הדין המשלים באמצעות שורה ארוכה של פסיקה היא תרומה שאין למעלה ממנה. חולשתו של בית המשפט העליון אינה נובעת מעזיבת ברק, אבל נראה שככל מדינה מתוקנת אנחנו קרובים לאבד מיתוסים שהיו לנו. פעם ח"כ היה אדם מורם מעם. פעם ראו כך עורך דין ורופא, והיום זה לצערי איננו נכון, כך גם לגבי בית המשפט העליון וגם כלפי צה"ל. התהליך הוא יותר עמוק. מדינה שהולכת וגדלה, כך גם מחלות הבגרות שלה".

האם אתה מקבל את הביקורת על עודף אקטיביזם של בית המשפט העליון?

"חלק הארי של הביקורת כלפי בית המשפט העליון אינו נכון ואינו ראוי. אני לא חושב שבית המשפט העליון מחפש שלטון בכוח או להתערב בעניינים לא לו כדי להאדיר את כוחותיו. ממילא הוא אינו יכול ליזום זאת. קטונתי, אבל אני קרוב הרבה יותר לעמדותיו של השופט ברק מאשר לביקורת המופנית כלפיו. עם זאת, המערכת אינה חפה מטעויות אישיות ומערכתיות. טעות מערכתית בולטת היא התמעטות זכות הערעור. ערכאת הערעור נהפכת יותר ויותר לכזו שאינה חפצה להתערב".

מה אתה חושב על התנהלות התקשורת בפרשה?

"התקשורת התנהלה בעניין הזה כמו בהרבה דברים אחרים - בצורה טובה אבל גם עם אותן רעות חולות. דברים רבים נכתבו בצורה לא אחראית, מגמתית, לא נכונה, מפי מקורות יודעי דבר שלא היו ולא נבראו, והעיסוק בחלקים שונים לא היה מעמיק ומאוד 'רייטינגי'. התקשורת לא קיימה אחר צו איסור הפרסום. לעתים במרומז. ופעמים רבות בריש גלי. אם הצו אינו נכון לדעת עיתונאי מסוים, הדרך הנכונה היא לנסות לבטלו כדין. ביקורת נוספת היא תחושת אי־הנוחות הנובעת מהפער שהתגלה בין העיתונאים ברמת הביקורת ובאופן הביקורת בהתייחס לאג'נדה הפוליטית של העיתון. גם כאן, בלי להיכנס לשמות העיתונים, ניכר פער גדול באופן הסיקור, דבר שמעלה תמיהות בלשון המעטה וגם מחשבות עגומות בדבר האתיקה העיתונאית. מאבקים פוליטיים מצאו את דרכם גם מעל דפי העיתון".