תחושה של החמצה

כדאי לחזור ולשנן: קמה לנו מחלקה כלכלית שלא תעסוק במסים ובפירוקים. אלה ימשיכו להתנהל אצל השופטים מגן אלטוביה וורדה אלשיך. העיקר שלזוהר גושן תהיה מחלקה שתדון בעבירות ניירות ערך.

המחלקה החדשה היא פתרון מאולץ שהומצא כדי לענות על צורך אמיתי. מומחיות כלכלית שיפוטית אכן נחוצה, אלא שעיקר הנושאים הכלכליים נותרו בחוץ. כרגיל אצלנו, הטלאה פוליטית של לחצים ופשרות הניבה בסופו של דבר תוצאה עקומה: בית משפט כלכלי ללא כלכלה.

החגיגה תמוהה, גם בגלל שלא צריך חוק כדי "לצבוע" שופטים. כל נשיא יכול להקצות שופטים לפי צרכים והתמחויות. כפי שאלטוביה הוקצה למסים ואלשיך לפירוקים, אפשר היה להקצות שופטים לני"ע.

לרוב המכריע של שופטי ישראל אין תארים. הם לא מוגדרים כ"מינהליים" או "כלכליים". אלה שופטים אזרחיים ופליליים שנושאים בעיקר הנטל. ענייני מסים, או נזיקין, אינם מורכבים פחות מניירות ערך. לתביעות חוזיות גדולות נדרש לעתים ידע משולב ורב־תחומי. אבל בלי הלובי של רשות ניירות ערך הם ימשיכו להיות "סתם" שופטים.

הוחמצה הזדמנות. במקום להקים בית משפט כלכלי אמיתי, יעיל ומקצועי יקראו מעכשיו לשלושה שופטים "כלכליים".

הביג־ביזנס והפרויקטים הגדולים של התשתיות (הרכבת הקלה למשל) ימשיכו לחפש את הסעד המשפטי בחוץ, בבוררויות. הבוררים הגדולים הם אלה שיהיו באמת בית המשפט הכלכלי.