סנדיסק הפסידה במשפט למפתחים ישראלים

סנדיסק, מפתחת הדיסק און קי ויצרנית כרטיסי זיכרון הפלאש המובילה בעולם, הפסידה במשפט לשני מפתחים ישראלים דן הרכבי וגדעון אלעזר, שעבדו בחברה, בתביעה שלהם נגדה.

שופט פדרלי בארה"ב פסק נגד סנדיסק בשל טיפול כושל בתגלית במה שכינה מאבק "של דויד וגולית". השופט הורה לחבר המושבעים להתייחס בחומרה לכך שסנדיסק, חברה עם שווי שוק של 8.7 מיליארד דולר, איבדה את הכוננים הקשיחים של מחשבים ניידים שהנפיקה להרכבי ואלעזר.

לדברי השופט, אין זה מתקבל על הדעת שסנדיסק איבדה את הנתונים שבכוננים בטעות "תמימה". השופט ציין "שהגודל והטכנולוגיה החדשנית של סנדיסק מעלים ציפיות ליכולת שמירת הנתונים האלקטרוניים שלה".

השופט גם קבע שהחברה תשלם הוצאות משפטיות בסך 150 אלף דולר לתובעים משום שעיכבה תכתובות הדוא"ל שלהם במשך 17 החודשים שבהם עבדו בחברה.

האם סנדיסק לא עמדה במכירות?

 

בשנת 2004 מכרו התובעים דן הרכבי וגדעון אלעזר לסנדיסק חברת תוכנה שהקימו בישראל תמורת 10 מיליון דולר. תשלום נוסף של 4 מיליון דולר היה אמור להתקבל בהתאם לרמת המכירות של סנדיסק בשנתיים שלאחר מכן של מוצרים "הנגזרים" מהטכנולוגיה שפיתחה החברה. כחלק מהעסקה, הרכבי ואלעזר עברו לניו יורק והחלו לעבוד בסנדיסק.

בסוף התקופה סנדיסק טענה שהמכירות לא עמדו ברף, והציעה להם 800 אלף דולר. כשהשניים המשיכו לדרוש את מלוא התלשום, סנדיסק סיימה את העסקתם.

אחת הסוגיות בתביעה היתה אם כונן פלאש של סנדיסק המכונה U3 מכיל תוכנה "הנגזרת" ממוצר שהשניים פיתחו בישראל, המשתמשת להצפנת מידע. השניים טוענים שסנדיסק מכרה 15 מיליון U3. במסגרת החוזה, על סנדיסק היה למכור 3.2 מיליון כונני פלאש המשתמשים במערכת ההצפנה שנגזרה מהמוצר שפיתחו.

עם התלהטות המחלוקת ב-2007, עורכי דינם של המפתחים באותה התקופה ביקשו מסנדיסק לשמור מידע על המחשבים הניידים של לקוחותיהם.

בסנדיסק ניתנה הוראה "לא להשמיד" את המחשבים, שנשמרו באזור מאובטח במשך יותר משנה. עם זאת, בנקודה מסוימת הוחלט להנפיק מחדש את שני המחשבים לעובדים אחרים לאחר שהמידע שאוחסן בהם נשמר בנפרד.