צילום: איי פי
אזהרת הרווח של עולם הספורט
סיפור החסות ההזוי של חברת ספוגים אמריקאית מלמד את תעשיית הספורט לקח חשוב. האם באמת ילמדו ממנו?
עולם הספורט מתמודד בשנתיים האחרונות עם שינוי דרסטי: הכסף הקל נגמר. נכון שלקבוצות ספורט יש השפעה גדולה על תרבות המקום, גאוות המקומיים ואהבתם נראית נצחית ובלתי משתנה. אבל הכסף הגדול תמיד תלוי בחסויות של התאגידים הגדולים - ולהם, מה לעשות, יש פחות כסף.
חסויות - כסף רווחי וקל
החסויות שניתנו עד היום בעולם הספורט, היו הכסף הקל והרווחי ביותר. לדוגמה: בזכויות שם של אצטדיון אין כמעט עלות תפעול. הכל רווח נקי לכיס. בדומה, ההתקשרויות בין המפרסמים לבין המועדונים היו הכוח שהניע את הביזנס הזה, מכיוון שספורט מקצועני הוא מקום מפגש חברתי של עשרות אלפי אנשים. והיכן שיש מאסה של אנשים - יש גם מפרסמים.
ענפי הספורט הצליחו גם לשמור על הרלבנטיות שלהם בעולמות משתנים: גם לאור כניסת הרדיו לפני כמאה שנים, והטלוויזיה עם השידורים החיים, ואחרי כן האינטרנט, ואפילו בעידן האינטרנט הסלולרי, שהוא האיום הגדול ביותר על האנושות. וגם - בינתיים - לאור כניסת מסכי הענק ברזולוציות היי דפינישן. הקבוצות האמריקאיות משקיעות את כל מרצן בשיווק ובמכירת כרטיסים. במחירים מופחתים, למשפחות, לזוגות, ביום האהבה, ביום הזיכרון, בכל יום אפשרי שרק תבחרו - רק תבואו לאצטדיון.
ספוג שסופג. ולא מחזיר
ואז ישנו המשבר הכלכלי. כן, זה שהיה לפני שנה־שנתיים, שאיש לא מעוניין עוד לשמוע עליו. אך הוא חי, נושם, קיים ובועט באמריקה, שחווה את בעיית האבטלה הקשה ביותר ב־70 שנה, ומתקשה להתאושש מאותו מיתון שנחת מהר וחזק. בתקופת המשבר קבוצות ספורט חיפשו כל דולר. גם ביציעים, עם כרטיסים במחירי רצפה, וגם אצל נותני החסות, שהחלו לסגור את הארנקים. ולכן כולם קפצו לחיקה של חברה שהחלה במסע חסויות אגרסיבי באותם ימים, והציעה התקשרויות עם קבוצות ספורט רבות.
סיפורה של Spongetech, ספונג'טק - "ספוג טכנולוגי", שהסלוגן שלו היה "מכונת ניקוי הייטקית", הוא לקח חשוב שראוי להילמד. בעיצומו של המשבר היא החלה להתקשר עם קבוצות ספורט ובהן הרביעייה מניו יורק: הניקס (כדורסל), הריינג'רס והאיילנדרס (הוקי), הג'איינטס, והמטס והיאנקיז (בייסבול). החברה, שמכירותיה השנתיות הסתכמו בכ־50 מיליון דולר - וגם זה תחת חשד של ייפוי הספרים - דיווחה שהיא מוציאה 20 מיליון דולר על שיווק. כלומר, 40% מכלל ההכנסות יוצאים מהחברה, בעוד הממוצע האמריקאי עומד על 15%.
מובן שכשהכסף קל, לא שואלים שאלות. ככה זה עם אוניברסיטאות בארץ, שמקבלות תרומות מגורמים מפוקפקים. ככה זה ביותר ויותר מקומות, כי כשהאורווה ריקה, לא בוחנים את שיני הסוס שמקבלים במתנה.
רוב קבוצות הספורט שנעקצו עומדות בתור לראות פרוטה או שתיים כמו שאר הנושים. במאי עצר ה־FBI את מנהלי החברה מייקל מטר וסטיבן מוסקוביץ בחשד לקנוניה, בניסיון לבצע תרמית ניירות ערך. בנוסף, לאחרונה הגישה החברה בקשה לפשיטת רגל. הניקס והריינג'רס מצאו חור של 430 אלף דולר. לאיילנדרס, לקבוצת ההוקי האחרת של ניו יורק, חייבים "הספוגים" 405 אלף דולר. הג'איינטס, קבוצת הפוטבול הבכירה של העיר, מחפשת את 360 אלף הדולרים, ואילו המטס קיבלו צ'קים בסך 300 אלף דולר, ואז הופתעו לגלות שהם חזרו.
קל לצחוק עליהם על כך שלא עשו גילוי נאות, על התמימות ועל הרבה דברים נוספים. מה שיותר קשה הוא למצוא כסף בימים אלה.
עולם החובות של הספורט
ועכשיו, עם חוב פדרלי עצום וחוב גדול של רבות מהמדינות בארצות הברית, החיים הטובים של קבוצות הספורט לא יימשכו. הפטור ממסים, העזרה בבניית אצטדיונים, הקשרים בין ההון לשלטון, כל זה טוב ויפה כשכולם נהנים. אבל הכללים משתנים כאשר המיאוס מאנשי ההון הופך אותם למוקצים, וכאשר הסלידה מפוליטיקאים מעמידה כל אחד מהם בסכנת אובדן המשרה, כפי שהולך ומסתמן בבחירות לאורך השנה - וכפי שמראים הסקרים לקראת הבחירות לבתי הנבחרים בנובמבר.
ובעולם הספורט, חוב הוא חלק מהחיים. הנה כמה דוגמאות: לג'טס בפוטבול יש חוב של כ־700 מיליון דולר (כולל חוב בניית האצטדיון החדש). טקסס ריינג'רס בבייסבול נמצאת בכלל בפשיטת רגל. שארלוט בובקאטס מה־NBA, שנרכשה על ידי מייקל ג'ורדן, הפסידה עשרות מיליוני דולרים בכל אחת מהעונות האחרונות, והליגה כולה הפסידה מאות מיליוני דולרים בשנים האחרונות. במילים אחרות, גם אם המיתון החדש שמפחדים ממנו לא יגיע בשנה־שנתיים הבאות, בספורט האמריקאי חייבים להמשיך לחפש מקורות מימון חדשים, ולכן מקרה נוסף של עוקץ עשוי להיות קטלני.
ברור שאורות האזהרה כבר דלוקים, אבל גם ברור שכשאין כסף, כל אחד עושה מה שהוא צריך כדי למלא את הכיסים. ובמקרה כזה, כסף מ"ספוג" נשמע לא פחות טוב מכסף של מקדונלד'ס.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה