בג"ץ: דיאליזה אינה תחליף להשתלת כליה

האם השתלת כליה היא השתלת איבר חיוני שנועדה להציל חיים? האם דיאליזה היא תחליף מספק וראוי להשתלה? שתי שאלות דרמטיות אלו נידונו בפסק דין של בג"ץ מאתמול, בדיונו בעתירה נגד בית הדין לעבודה. שתי ערכאותיו של ביה"ד לעבודה (האזורי והארצי) דחו את תביעתו של ניצן בן ציון ממכבי שירותי בריאות ומביטוח לאומי, למימון השתלת כליה בחו"ל. מכבי אישרה לו, לפנים משורת הדין, את מחצית הסכום, 85 אלף דולר. בן ציון תבע את ההפרש.

בחוות דעת המומחה מטעם מכבי נטען: "הממתין להשתלת כליה לעולם אינו נתון בסכנת חיים מיידית". ולכן, לשיטתה של קופת החולים אין חובה לממן את הטיפול בחו"ל. אפשר להמתין להשתלה בישראל ובינתיים לקבל טיפול בדיאליזה.

בתי הדין לעבודה אימצו חוות דעת זו. בג"ץ, מפי השופט יצחק עמית, דחה אותה: "אם תתקבל קביעה זו, משמעותה המעשית היא שהשתלת כליה לא תיכנס אף פעם לגדר 'השתלת איברים'... מאחר שכל הנזקקים להשתלת כליה נחשבים כמי שאינם בסכנת חיים".

עמית מציין שהפרשנות של מכבי "אינה מנת חלקן של קופות חולים אחרות...", והוא קובע: "לדידי, המסקנה של בית הדין כי די בכך שמבוצעות השתלות כליה בישראל כדי לקבוע שהמבוטח יכול לקבל את שירות הבריאות בישראל, בטעות יסודה... כך גם לגבי הקביעה כי דיאליזה מהווה תמיד 'שירות בריאות חלופי' וכי השתלת כליה לעולם אינה דחופה מאחר שטיפול דיאליזה שולל 'סכנת אובדן חיים'. המחוקק קבע בתקנות 'סכנת אובדן חיים', לאו דווקא סכנה מיידית לאובדן חיים".

המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, השופט אליעזר ריבלין, חיזק את עמדת עמית. לדבריו, ההכרה בצורך במתן שירותים רפואיים במדינות חוץ צריכה להיעשות לפי מציאות החיים, "כראוי לבני־אדם", כלשונו. ריבלין קובע: "הפרשנות הראויה אינה יכולה לאטום את אוזניה ולעצום עיניה אל מול העובדה כי חיי אדם ואיכות חייו הם שעומדים על כף המאזניים. התנאי של היעדר 'שירות בריאות חלופי' בארץ והתנאי של קיום 'סכנת אובדן חיים' - צריך שיתפרשו בצורה סבירה".

בג"ץ החזיר את השאלה לבית הדין, שיבחן אם טיפולי דיאליזה משמשים "שירות בריאות חלופי" להשתלת כליה ואם יש לכלול את השתלות הכליה במסגרת החוק והתקנות שמחייבים מימון לטיפולי חו"ל במקרים של סכנת חיים. בג"ץ הנחה לבחון את השאלות העקרוניות במצבו של העותר־החולה. השופט ריבלין, בפסק דינו, כבר נתן את התשובה: "בהתחשב בתופעות הלוואי החמורות הכרוכות בהם (בטיפולי דיאליזה - מ"ג), ספק אם 'חלופה' שיש עמה פגיעה קשה באיכות החיים ואשר אין בכוחה כדי לרפא את הכשל הכלייתי יכולה להיחשב חלופה ראויה".