אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ואיפה היו הדירקטורים? צילום: אוראל כהן

ואיפה היו הדירקטורים?

אם רמת הפיקוח של החברות הציבוריות דומה לזו שהייתה בדלק נדל"ן - אנחנו בצרות

30.08.2010, 08:32 | גולן פרידנפלד

דו"ח חמור כל כך של רשות ניירות ערך נגד מנכ"ל של חברה ציבורית לא נראה כאן זה זמן רב. אם רק רבע מממצאי חוקרי הרשות (התואמים את ממצאי תחקיר "כלכליסט" מדצמבר 2009) יתבררו כנכונים, הרי שמדובר בפרשה חמורה שבמסגרתה, על פי החשד, סובב רוז'נסקי את כולם: רואי חשבון, מעריכי שווי, פקידי רשות ניירות ערך והכי חשוב - המשקיעים.

אולם מעבר לחומרת מעשיו, אם זו אכן תוכח, קשה להתעלם ממחדל לא פחות חמור - מחדלם של הדירקטורים שהיו אמורים לפקח על המנכ"ל האנרגטי. איפה היו מנכ"ל קבוצת דלק אסי ברטפלד, מפכ"ל המשטרה לשעבר משה קראדי, הניצב בדימוס במשטרה גבי לסט ושאר חברי הדירקטוריון בדלק נדל"ן? אם זו רמת הפיקוח בחברה שעד לא מזמן נסחרה במדד ת"א־100, מהי רמת הפיקוח בחברות מרכזיות אחרות בבורסה הישראלית?

רוב החשדות בפרשה מתמקדים סביב הטיפול החשבונאי בחברת רודשף, המפעילה תחנות שירות בצדי הדרכים המהירות באנגליה. לא מדובר בעוד נכס של דלק נדל"ן, אלא באחד הנכסים המרכזיים שלה, אם לא המרכזי שבהם. האם דירקטוריון החברה לא אמור לשאול שאלות קשות את המנכ"ל, כריזמטי ככל שיהיה, ולברר עמו כיצד קורה שלא נדרשת הפחתה בדו"חות הכספיים של החברה בתקופה שבה שוויים של הנכסים באנגליה נחתכים בעשרות אחוזים? האם לא היה ראוי לבקש חוות דעת עצמאית של הדירקטוריון לגבי שווייה של רודשף? ודאי שכן, אך מישהו בדלק נדל"ן (אז בבעלות קבוצת דלקוהיום בבעלות יצחק תשובה באופן פרטי) לא חשב כך, או שמסיבה אחרת סבר בטעות שהטיפול החשבונאי והמטעה של דלק נדל"ן הוא ראוי. לכאורה, כמובן.

בעידן תקינת ה־IFRS, להחלטות הנהלת החברה יש משקל דרמטי בקביעת תוכן הדו"חות החשבונאיים, שאליהם נשואות עיני המשקיעים. וכך, בפעם המי יודע כמה, הוכח שעם כל הכבוד למתודה החשבונאית ולאמון הרב שהיא נותנת בהנהלות החברות, יהיו מי שיידעו לנצל זאת לרעה. לכאורה כמובן.

רוז'נסקי הוא אדם טוטלי, ומי שנפגש עמו בתקופה הקשה של 2008–2009 יודע כמה רצה להחזיק את כל הכדורים של דלק נדל"ן באוויר. כל הזמן. אצל רוז'נסקי לא היו גבולות. הוא התעורר בכל בוקר ברבע לחמש בביתו שברמת ישי, כדי להספיק להתרוצץ בין הבנקים המשקיעים והנושים האחרים. הוא הסתובב עם מעיל העור שלו וערימת מסמכים, ובין לבין ענה לטלפונים הלחוצים שהגיעו מכל החזיתות. לא מן הנמנע שבלהט האירועים רוז'נסקי פשוט מעד. הבושה מפני הכישלון המהדהד שדפק בדלת הפחידה אותו כנראה יותר מהעבירה על החוק. לכאורה, כמובן.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות