כמעט דוז פואה

אף שאת פני הבאים לקפה 12, בית הקפה החדש של קבוצת R2M (קופי בר, בראסרי, הוטל מונטיפיורי ובייקרי), מקדמים שיריו של סרז' גינצבורג, ועל אף הקרואסונים המושלמים המעטרים את הוויטרינה, הרך הנולד בעסקיהם של מתי ורותי ברודו הוא התל־אביבי ביותר בקבוצה. אם במקומות האחרים הפנטזיה הצרפתית מוגשת כמעט במלואה, הרי שבקפה 12 התל־אביביות העדכנית היא שחוגגת: הגימורים בעיצוב מרושלים במכוון, השולחנות חפים ממפות, השירות צעיר ולא תמיד מושלם, והתחושה היא שהמקום מיועד לקהל צעיר יותר ועשיר פחות.

הדיל העסקי פה מציע מנה ראשונה (לבחירה מתוך שתיים מתחלפות), עיקרית (לבחירה מתוך כשמונה מתחלפות) ושתייה חמה או לימונדה, ב־42, 52 או 62 שקל.

התיישבנו כפסע מהבמה המשמשת את הבר להופעות בשעות הערב. לצדנו ישבו כל מיני פרצופים מתעשיית התקשורת, שקיימו ישיבות עבודה על כריך ומשקה. פתחנו בקמפרי עם סודה (20 שקל לסועדי הצהריים) ובשתי ראשונות קלילות: מרק גספאצ'ו קר עם עקצוץ של חריפות, שהוגש בכוס זכוכית עם שני מקלות גריסיני מצוינים, וקרפצ'ו של מוסר ים שנפרס לפרוסות דקיקות ותובל במעט שמן זית, לימון, שמיר וצלפים, והיה מעולה. כמה פרוסות של לחם כפרי צרפתי קלוי שעליהן הוזלף שמן זית וקערית של שום אפוי היו שידוך מצוין לראשונות.

שתי המנות הראשונות שהוצעו ביום הבדיקה. גספאצ'ו מעקצץ וקרפצ'יו מוסר ים | צילום: אלה סברדלוב קרן

העיקרית היקרה ביותר בתפריט, מוסר ים בתנור עם בורגול ועדשים שחורות (62 שקל), היתה טובה מאוד. הדג היה בשרני ועסיסי, והתוספת משופעת בעשבי תיבול טריים. העיקרית השנייה, סלט ניסואז (42 שקל), אכזבה. הסלט הוגש באופן לא מפתה במיוחד בקערה גדולה, והכיל את כל מה שאמור להכיל סלט ניסואז — טונה, עגבניות, תפוחי אדמה מבושלים, ביצה קשה, זיתים, צלפים ושעועית ירוקה חלוטה, והויניגרט שהוגש לצדו היה טוב, אך הוא הותיר רושם מרושל־משהו, וחלק ממרכיביו, למשל הטונה, לא היו באיכות המתבקשת מהרמה שהקבוצה מפגינה בדרך כלל.

המיזוג היעיל עשה את שלו, ואנחנו הרגשנו בשלים לקנח על הבר הפחות ממוזג. מקיאטו קצר וטוב (ללא תשלום לסועדי העסקית) וכדור שוקולד גדול וטעים (10 שקלים) חתמו ארוחה טובה בסך הכל. בהתחשב במחיר הנוח, העסקית של קפה 12 היא אופציה מצוינת לארוחה קלילה ואופנתית באזור הסיטי של תל אביב.