לא־קיישן: אל תמהרו להספיד את שירותי המיקום

כתבה שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" השבוע היא דוגמה קלאסית למשאלת לב והלך רוח ציבורי שמכתיבים אופי של מאמר. הכתבה, שצוטטה במגוון בלוגים וכלי תקשורת מובילים, הסתמכה על סקר שנערך על ידי מכון המחקר פורסטר בארצות הברית, שלפיו רק 4% מהאמריקאים משתמשים בשירותי מיקום באופן קבוע ושרוב הציבור לא מבין בשביל מה זה טוב. בנוסף נטען בכתבה כי שירותי המיקום עדיין מתקשים לשבור את תקרת הזכוכית וכי הסקר הוא ההוכחה שהתחום לא ממריא.

אך טענות אלו מרחיקות לכת, בלשון המעטה. בפורסקוור, אחד משירותי מיקום הבולטים, כבר חברים כ־3 מיליון משתמשים, שנה אחת בלבד לאחר הקמתו. לשם ההשוואה, טוויטר, שכיום מונה יותר מ־145 מיליון משתמשים, התהדר רק במיליון משתמשים בפרק זמן זהה לאחר הקמתו.

חשוב לזכור שרשת המיקרו־בלוגינג, שהחלה כשירות סלולרי המופעל באמצעות שליחת הודעות SMS, ספגה גם היא ביקורת רבה בתחילתה. בלוגרים, עיתונאים ומבקרים לא הבינו מדוע משתמשים ירצו לעדכן את העולם במה הם עושים בכל רגע נתון באמצעות הטלפון הסלולרי. אבל טוויטר, שמאז הקמתו נהנה מצמיחה חסרת תקדים, נהפך לרשת החברתית השנייה בחשיבותה בעולם, ולאחת מההצלחות המרשימות ביותר בתחום המובייל. מיליוני אנשים מספרים בו היכן הם נמצאים, מה הם עושים ומה הם חושבים בכל רגע נתון.

הטענות המוזכרות ב"ניו יורק טיימס" על שירותי המיקום אינן חדשות: בעיות פרטיות, חוסר בשימושיות והיעדר תמריצים יביאו להתפוגגותה של "האופנה" החדשה. הבעיות הללו מעולם לא הפריעו לאף רשת חברתית חודרנית אחרת, וגם הפעם, התחום צפוי לתפוס ולממש את הפוטנציאל מבחינת כמות משתמשים ושימושים אפשריים: ממבקר מסעדות שמשאיר ביקורת בפורסקוור על מסעדה שזה עתה ביקר בה, ועד ללהקה שמתעדת את סיבוב הופעותיה בפייסבוק Places. לא לחינם חברות משקיעות מיליונים בגיאו־לוקיישן, הטכנולוגיה שעליה מבוססים שירותי המיקום. מי שממהר להספיד את התחום, כדאי שיחכה עוד שנתיים. פורסקוור עוד תפתיע ותגדל מהר יותר ממה שגדלה טוויטר. עד אז, כל נבואה פסימית צריכה להילקח בעירבון מוגבל.