אופטימיות, בחסות 2002

בערב ראש השנה תשע"א מוענק למדינת ישראל זר של נתונים אופטימיים על מצב המשק. באדיבות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנו מתבשמים בשיעור צמיחה נאה ובנתונים פנטסטיים על ירידה באבטלה. האופטימיות ניכרת בכל: מעסיקים מגדילים את מספר עובדיהם כי יש להם אמון ביכולתם למכור את תוספת התוצרת שייצרו, ולכן הם גם משקעים במבנים ובציוד. גם הצריכה הפרטית רשמה עלייה, כעדות לאמון הצרכנים ביכולת הכלכלית של המשק. ומעל כל אלו מככב הסקטור המוביל את הצמיחה בישראל - היצוא - שרושם עלייה דו־ספרתית. מסקרים בקרב התעשיינים עולה כי הם צופים להמשך בגידול המכירות ובהשקעות בחברה שלהם. ברוח זו, ובהסתמך על תחזיות להמשך הצמיחה, העלה בנק ישראל את הריבית במשק. נעים במיוחד להשוות את התמונה הוורודה של היום לזו של לפני שנה. בפתח שנת תש"ע הראו הנתונים על צמיחה מזערית, האבטלה עמדה על שיא ושרר החשש שהמשבר יתארך. כל אלו נועלים את הוויכוח לגבי השאלה האם המשק מתאושש מהמשבר. אנו מלאים באופטימיות.

זהו מעגל קסמים חיובי. בכלכלה מודרנית למרכיבים הפסיכולוגיים של ציפיות ואמונה במערכת יש השפעה מרובה. האמונה החיובית בעתיד המשק היא כשלעצמה פועלת לשפר את ההווה. הגדלת הצריכה וההשקעה מעלה את הצמיחה וכך את האמון. אבל האם האמונה הזו מבוססת? יש הטוענים שהמשק אינו אי, ואינו יכול להיות מבודד משאר העולם, ולכן הציפיות הנוכחיות הן מוגזמות. אם גורמי היסוד של המשק אינם בסדר, גם ציפיות חיוביות לא יעזרו. לכן חייבים להבין מדוע המשק לא נקלע לאותו משבר כמו בארצות הברית ובאירופה, וכיצד מתרחשת ההתאוששות הכלכלית הנוכחית של ישראל.

ירידה באבטלה | צילום: שאול גולן

ראשית, צריך לומר שלא כל הכלכלות בעולם במשבר. קנדה, אוסטרליה ושבדיה הן רק כמה דוגמאות. שנית, הבסיס להבנת המצב הישראלי הוא בעוצמה של המערכת הפיננסית. הבנקים לא פשטו רגל ואפילו לא נכנסו לקשיים המצריכים עזרה מבנק ישראל. גם לא היתה התפרצות אינפלציונית וריצה אל הדולר ולא נרשמה ירידה משמעותית באשראי לחברות ולמשקי בית. הסבר נוסף הוא שבתוך ארצות הברית סקטור ההייטק התאושש מהר מהמשבר. היות וארה"ב היא מקור הביקוש שלנו - בעקבותיו הלך גם ההייטק הישראלי.

האם היעדר משבר פיננסי הוא תוצאה של מזל או של תבונה? קצת מזה וקצת מזה. ישראל עשתה לא מעט שגיאות שהמזל כיסה עליהן. למזלה של ישראל, המשבר העולמי של 2002 פגע בה קשה יותר מאשר מבשאר העולם. הוא נוצר עקב התפוצצות בועת ההייטק, לווה באינתיפאדה השנייה ובקדם־משבר פיננסי, כאשר הבנקים הפסידו כסף והאמון במערכת ירד. בשיא המשבר שער החליפין של הדולר הגיע ל־5 שקלים והיה חשש מפיחות ענקי. הממשלה לא יכלה ללוות בשוק המקומי והריבית על אגרות ממשלתיות הגיעה לשיא. משבר זה נמנע על ידי פעולה מהירה של בנק ישראל והממשלה. הראשון העלה את הריבית, והשנייה קיצצה בתקציב. פעולות אלו החזירו את האמון במערכת הפיננסית.

המסקנות מהמשבר היו שצריך לאפשר לבנק ישראל לשלוט בריבית ללא התערבות, שיש צורך בשליטה של האוצר על הגירעון ושיש להקטין את היחס בין החוב לתוצר. מסקנה נוספת היתה שצריך להדק את הפיקוח על הבנקים, לדאוג שהם יחזיקו יותר הון עצמי מול האשראי שהם נותנים. כל הדברים האלו בוצעו, והביאו לחיזוק היסודות של המשק, שאפשרו לו לעמוד ברעידת האדמה הכלכלית הנוכחית.

למזלה הרע של ארה"ב המשבר של 2002 היה קל יותר עבורה, והוא נבלם במהירות על ידי הורדת ריבית אגרסיבית של יו"ר הבנק הפדראלי דאז אלן גרינספן. הצלחת המדיניות הזו הסתירה את הצורך לטפל בבעיות המבניות של ארה"ב - צריכת יתר אשר מומנה על ידי גירעון במאזן התשלומים. ארה"ב העשירה סבלה מחיסכון לאומי אפסי, ובאופן אבסורדי לגמרי מומנה על ידי החיסכון הלאומי הגבוה של סין הענייה. גרינספן הוביל את האמונה בשוק החופשי. ואז הגיעה שנת 2008, ועמה נפילת בנק ההשקעות של ליהמן ברדרס.

בישראל הבנקים היו כאמור בפיקוח הדוק ולכן לא נפגעו. אולם היתה כאן רפורמה פיננסית חוץ־בנקאית שפעלה לפי האידיאולוגיה של גרינספן ונהנתה מפופולריות גם בממשל הישראלי. מדובר באשראי שניתן לחברות עסקיות מגופים מוסדיים בצורה של אגרות חוב קונצרניות. שורת הרפורמות שנערכו בשוק ההון ובחיסכון ארוך הטווח הביאו למצב שבו המוסדיים חיפשו אפיקי השקעה וחטפו אגרות חוב קונצרניות כאילו היו לחמניות טריות. כאשר הגיע המשבר, הסיכון התממש. הריבית על אג"ח של חברות נדל"ן כמו אפריקה ישראל עלו לעשרות אחוזים ואחריהן באו פשיטות הרגל והסדרי החוב. המשבר באג"ח הקונצרניות הביא להפסקה מוחלטת של ההנפקות בחודשי המשבר ובעלי קופות הגמל התחילו להגביר את קצב משיכותיהם. למרבה המזל, הפאניקה לא הדביקה את הציבור, וכן ניתנה רשת ביטחון קמצנית על ידי האוצר. וכך שוק האג"ח הקונצרני הוכיח שהמזל יכול לגבור על חוסר התבונה של מעצבי המדיניות הכלכלית.

ומה צופה לנו השנה החדשה? עדיין יש גורמי סיכון להמשך הצמיחה - מצב המשק העולמי והשפעתו על היצוא, המצב הביטחוני שעלול להידרדר אם ייכשלו השיחות עם הפלסטינים והעודף בחשבון השוטף הלוחץ לייסוף בשוק המט"ח. לכך מתווספות הבעיות הידועות - החינוך, התשתיות, הפשיעה, הפערים והדיור. צמיחה מאפשרת לייחד משאבים לטיפול בכל אלו, והפעם לא כדאי להסתמך רק על המזל.

הכותב הוא פרופ' לכלכלה באונ' בן גוריון, עמית בכיר במכון ון ליר ולשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל