גבי רביד: "ברור שנעשה לי עוול, אבל לא תמיד יש שושנים סביבך"

גבי רביד היא אשה מטופחת. הלבוש המתוקתק מכף רגל ועד ראש, העקבים הדקים והשיער העשוי למשעי מכסים היטב את נבכי הנפש, שאותם היא ממש לא מעוניינת לחשוף. "אני לא אוהבת את החיטוט הזה ברגשות, אני מנסה להתחמק מזה", היא אומרת בפתח הראיון עמה - אבל לא ממש עומדת במילתה בהמשך.

זהו ראיון ראשון מאז שבה רביד (64) מהגלות משוק ההון שנכפתה עליה. רק לפני ארבעה חודשים מונתה לתפקיד היו"ר הפעיל של בית ההשקעות השלישי בגודלו במדינה, דש איפקס, כאשת אמונו של הבעלים החדש אלי ברקת.

רביד לעולם תיזכר כמי שהקימה מאפס, גידלה ורוממה את פסגות, בית ההשקעות שנחשב היום הגדול והמצליח במדינה. אלא שבשלהי 2006 רשות ני"ע, אז בראשותו של משה טרי, גזרה את גורלה, כשהתנתה את מכירת בית ההשקעות על ידי בנק לאומי לקרן יורק בהדחתה של רביד. הרקע: חקירה שניהלה הרשות נגד בית ההשקעות, שנתן כביכול הטבות ליועצים בבנק כדי לשכנע אותם לרכוש את קרנות הנאמנות שלו. רביד נוקתה לבסוף מכל אשם, וכתב האישום הוגש כנגדה נמחק, לאחר שבנק לאומי חתם עם הפרקליטות על הסדר טיעון שבמסגרתו שילם קנס של 25 מיליון שקל. רביד עצמה שילמה מחיר אישי כבד: לא רק ששמה הוכתם - היא גם נאלצה לראות בעיניים כלות את בן טיפוחיה, רועי ורמוס, יורש אותה בראשות פסגות וקוצר את פירות עמלה.

זוכרת את היום שבו הבנת שאת צריכה לפרוש?

"לא היה איזה יום מסוים אחד. היה היום שבו הרשות התחילה לבדוק דברים בחברה. נעשו כל מיני בדיקות, ורק לאחר מכן הגיע שלב החקירות וכל מה שמתלווה לכך.

"הכל התחיל מזה שביצענו הנפקה של מוצרים שמאוד הצליחה. גייסנו 1.7 מיליארד שקל ביום הראשון, סכום אדיר לאותה תקופה. פיתחנו מוצרים חדשים שסימנו תפנית בשוק, וציבור היועצים והלקוחות מאוד האמין בנו. הרשות לא אהבה את הגיוס, הם באו בטענות לבנק לאומי. הכעס בהתחלה בכלל לא הופנה לפסגות.

"מה שבאמת הכעיס את הרשות היה שכמה שבועות לאחר ההנפקה שלנו, חברת פיא (חברת הקרנות השנייה שהיתה בבעלות בנק לאומי והתחרתה בפסגות - ר"ב) הוציאה מוצר נוסף וגייסה גם היא סכום נאה. הרשות התרגזה כי היא הזהירה את הבנק שהיא לא אוהבת גיוסים בסדרי גודל כאלו, הם כעסו שהבנק פעל בצורה כל כך בוטה נגדם. מאותו הרגע הפוקוס הופנה כלפינו, התחילו לבצע חקירה כיצד בוצעו המכירות דרך היועצים.

"אצלנו המכירות תמיד היו מאוד מקצועיות. עשינו הרבה כנסים שבהם הצגנו את המוצרים שלנו והחדשנות שלהם כדי לחזק את המוצר. ברשות בחרו לראות את זה הפוך, כאילו הכנסים הם מקור לבעיה".

לא מזמן דרשה הרשות מכל בתי ההשקעות לדווח על כנסים שערכו בתקופת המונדיאל ולפרט איזה אוכל הוגש בהם.

"זה מקובל בכל העולם, אין דבר כזה לא להגיש אוכל כשמזמינים אנשים, אי אפשר להציג את המוצרים בלי אלמנטים נוספים. אם כדי להביא יועץ לכנס שיש בו אלמנטים מקצועיים מלווים את הכנס בארוחה או בכיבוד - זה רק טבעי בעיניי".

דיברו על זה שפיתיתם יועצים ברכיבה על חמורים.

"זו בדיחה. צריך לזכור שגם פסגות וגם פיא היו שני הגופים הכי מקצועיים אז בשוק, אף שזו היתה תקופה שבה לא היתה תחרות - הבנקים מכרו רק את מוצרי הבית ואי אפשר היה לחדור לבנקים מתחרים, אף שניסינו. בשורה התחתונה, אחרי רפורמת בכר ראו בדיוק אילו גופים נשארו מקצועיים ונתנו גיבוי ללקוחות ואילו לא, ולא צריך להרחיב (רביד רומזת על הפדיונות הכבדים בקרנות להק ופקאן של בנק הפועלים - ר"ב)".

והנה את מוצאת את עצמך, גבי רביד המוערכת, יושבת בחדר חקירות של רשות ני"ע. איך הרגשת?

"זה היה מתסכל. חשבתי שאני באמת עושה את הדברים הכי נכונים ומקצועים, כל הזמן ניסיתי לחדש ולמצוא את הדבר הבא ללקוחות. פתאום במקום הערכה אתה מוצא את עצמך בטריטוריה ההפוכה. לאט לאט התברר לי מה כוונת הרשות ולאן זה הולך. היו מאבקים קשים. אני מנסה להקל ראש, אבל בשורה התחתונה נאבקתי ונלחמתי והלכתי עם האמת שלי. לא התפרקתי. להפך".

איך התנהלו החקירות?

"ישבתי שם ואמרתי שאוכיח את צדקתי. הבהרתי שאענה על כל השאלות ובסוף האמת תצא לאור. לרגע לא ויתרתי. היה לי ברור ששמי יטוהר. הרשות חיפשה וחיפשה וחיפשה, ולא מצאה שום דבר".

למה הם עשו את זה?

"אין לי תשובה. לי היה ברור שאני חייבת להילחם על האמת שלי והיה לי את עו"ד ניר כהן, שידע את האמת וליווה אותי. בתוך שנה כל הסיפור הזה נעלם. את מכירה עוד מקרים כאלה?"

 

משה טרי:

"אין לי מה להגיד לו"

היה מישהו שאכזב אותך באותה תקופה?

"חד־משמעית לא. קיבלתי תמיכה מקצה לקצה, בראש ובראשונה מהבנק, שנתן לי תמיכה משפטית מלאה וגיבוי".

בשוק ההון דווקא גרסו אחרת, וידעו לספר על יחסים עכורים בין רביד לבין המנכ"לית הדומיננטית של הבנק גליה מאור, שכביכול נתנה לש"ג לספוג את כל האש. רביד ממהרת להדוף את השמועות: "את גליה הכרתי עוד כשהייתי סטודנטית, כשעבדתי בבנק ישראל לפי שעה במחלקה להנפקות. היא עמדה לצדי בפרשה. עד היום אנחנו בקשר ואוכלות מדי פעם צהריים יחד".

כיום, כשאת נתקלת ביו"ר רשות ני"ע לשעבר משה טרי, אתם מדברים?

"אין דיבור עם משה, אבל גם לא היה דיבור קודם. זה לא שהיו בינינו יחסים נהדרים שהשתבשו".

ואם טרי יפגוש אותך במקרה וישאל לשלומך?

"הוא לא ישאל".

יש לך כעס כלפיו?

"אני חושבת שכן", היא משיבה, ומיד מעבירה נושא: "ראית איך התפוצצה פרשת הדסק הרוסי של בנק הפועלים? ראית מה השופט אמר?"

לכל אורך השיחה רביד מתייחסת לפרשה בצורה רגועה, כמעט אדישה. אי אפשר שלא לתהות אם התפקיד החדש גרם לתחושות הקשות לדהות.

את נשמעת ממש שוות נפש.

"אני לא שוות נפש. יש אנשים שאני לא בקשר איתם, נקודה. אני לא צריכה לשנוא אף אחד. אני אתאכזב מאנשים קרובים אליי, אבל אנשים שרחוקים ממני לא יאכזבו אותי. גם אם היית מדברת איתי לפני כמה שנים, הייתי עונה את אותן תשובות.

"עשיתי את המקסימום לצאת מהסיטואציה. זו אני, אני מאמינה שבסוף הדרך אצא מדברים, הזויים ככל שיהיו. זה בדיוק כמו בהשקעות: אותה נחישות, התמדה, לעשות דברים נכון, לא להיגרר ולא לעשות טעויות בדרך. אסור להתבלבל, גם אם הרבה פעמים הדרך לא קלה ולא הולכת חלק. צריך אורך נשימה".

את מדברת כאילו זה עבר לידך.

"השם השני שלי זה אופטימיות. אין מצב של ייאוש, אין דבר כזה. אני גם במצב הכי קשה רואה את האור בקצה המנהרה. היה לי ברור שאחזור לשוק ההון ביום מן הימים".

בכל זאת, עברת תקופה קשה מאוד. יצא לך להתפרק, לבכות?

"אני לא בוכה, רק בסרטים. היה לי קשה אבל אף פעם לא הרגשתי שסוף העולם הגיע. לא היה דבר כזה. ברגע שהייתי צריכה לאסוף את חפצי - אספתי. היה לי קשה להיפרד מאנשים, אבל מיד חשבתי איך אני יוצאת מזה הכי מהר והכי טוב. הרי התוצאה הסופית מוכיחה שלא היה מקום למה שטרי עשה.

"לא מזמן מישהו שאל אותי, סתם כך בשיחת חולין, אם אי פעם עלתה בדעתי המחשבה לשים קץ לחיי. אמרתי חד־משמעית שלרגע אחד לא עלה בדעתי. לכן ההתאבדות של דני ברק (מנכ"ל לידר ששם קץ לחייו ביוני השנה - ר"ב), שאותו הכרתי כמו כף ידי, כל כך הפתיעה אותי".

 

הרגולטור:

"חזק יותר מכל אדם פרטי"

בכל זאת, היו אנשים שחששו לרביד, חזקה ואיתנה ככל שנראתה. רביד נזכרת כיצד ורד דר, היום מנהלת המחקר של פסגות, הגיבה לבשורה על עזיבתה הכפויה את בית ההשקעות: "ורד כל כך דאגה לי. היא חששה שדווקא בגלל שאני אדם כל כך חזק לא אוכל להתמודד. היא אמרה לי 'את כמו עץ ארז. אולי את לא מספיק גמישה כדי להתכופף'".

הפרשה הזו לא פגעה באמון שלך ברגולטור?

"היה לי כעס על הסיטואציה שהייתי בה, הייתי מוותרת עליה ברצון. למזלי, הצלחתי במאבק שלי: אולי בטווח הקצר הם ניצחו אותי, אבל בטווח הארוך הם נכשלו. זה שנעשה לי עוול זה ברור, אבל לא כל הזמן יש שושנים סביבך. תפקידה של הרשות הוא ליצור נהלים. עם זאת, היא צריכה להקפיד שהנהלים יהיו כאלו שעדיין יאפשרו לתת מענה מקצועי ללקוחות. הרשות היא בכל זאת הרגולטור, היא זאת שקובעת את הכללים. אני מאוד מעריכה את הדרך שבה זוהר גושן מוביל את הרשות ואת הרפורמות שהוא מקדם. אם בתקופה קודמת היתה הרגשה שההחלטות מתקבלות לגופו של אדם, אז עכשיו יש ודאות שההחלטות מתקבלות לגופו של עניין".

משה טרי מסר בתגובה: "אנחנו ברשות מילאנו את תפקידנו כמו שצריך וכפי שמוטל עלינו, לא חיפשנו אף אחד. אני לא כועס ואין לי שום דבר נגד רביד. עשיתי את המוטל עלי בצורה ההוגנת והמוסרית ביותר, וצר לי שרביד מרגישה ככה. גם בתוך התהליך פגשתי אותה ואמרתי לה שלום והיא השיבה לי. אני לא מצטער על מה שנעשה. אם יש לרביד כעס הוא מובן - אך לא מוצדק".

את השורשים לאופטימיות הבלתי נלאית של רביד ניתן למצוא שנים רבות אחורה, עוד בילדותה. לאופטימיות הזו, להליכה הבלתי מתפשרת אחר המטרה ולאמונה היוקדת יש מקור דומיננטי אחד: לילי, אמה של רביד. בדומה לרביד, גם אמא שלה לא היתה אמא טיפוסית של שנות החמישים: היא זכתה באמא בעלת תפקיד סודי ומסקרן במוסד.

"אמא שלי, בדומה לי, היתה גם היא אמא עובדת", מספרת רביד, "היא היתה אשת מוסד וכל הילדים קינאו בי בזכותה. היא נתנה לי הכל. הוריי התגרשו כשהייתי צעירה מאוד, ואני ואמא שלי נדדנו בעולם במסגרת עבודתה. בזכותה יש לי שליטה בצרפתית, אנגלית, איטלקית ואפילו רוסית, בזכות סבתי. היא לא בילתה בין הסירים כל הזמן, אבל היא בהחלט היתה שם בשבילי תמיד, ובעיקר שיתפה אותי בכל. תמיד כשהיו אירועים או אורחים הלכתי איתה. היא לא הסתכלה עלי כנחותה כי אני ילדה, תמיד בגובה העיניים. היו בינינו כבוד הדדי ושיתוף, קבלה ללא תנאי. יש הרבה הורים שמצפים מהילדים, וכל הזמן הילדים האלו הולכים בתחושה שהם אכזבו. זה משהו שאני בכלל לא חוויתי, להפך. היא בהחלט עיצבה את אישיותי".

אילו תכונות את יכולה לומר שהיא הנחילה בך?

"לקחתי ממנה את הנתינה. לדעת לתת, זה היה הדבר הכי בולט באישיות שלה. בכל התחומים. גם את הראש הגדול, לנסות לחשוב איך עושים דברים, לא לחשוב שאם מישהו עדיין לא עשה אתה גם לא יכול. את האמונה בעצמך, מהי אכפתיות. אם דברים חשובים לך ואת מאמינה בהם, לגרום שהם יקרו. הרבה פעמים אני רואה אנשים שיותר חשוב להם להגיד דברים מאשר שהם יקרו. אותי לימדו להביא לידי ביטוי את החלומות שלי".

רביד, שהיתה בת יחידה, התייתמה מאמה בגיל 21, מיד לאחר שהתחתנה. ובכל זאת, היא מספרת, מעולם לא הרגישה בודדה. "הגם שאמי נפטרה בגיל צעיר היא השאירה לי את הבסיס. הכלים שהיא נתנה לי בשנים הראשונות אפשרו לי לפרוץ אחר כך קדימה. יש לי המון עוצמות ששאבתי מהעובדה שהיא היתה שם בשבילי".

רועי ורמוס:

"זה מינוי שאני הצבעתי עליו"

בתום שירותה הצבאי במודיעין בחרה רביד ללמוד כלכלה ומזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל עבדה בבנק ישראל. את דרכה בבנק לאומי החלה ב־1974 במחלקת ני"ע והשקעות, לאחר מסלול הכשרה מיוחד שעברה שארך 5 חודשים. את דרכה החלה כמבצעת בבורסה, ובמקביל לאנליזה שביצעה עבור לקוחותיה היא גם בחרה עבורם את המניות ורכשה אותן בזירת המסחר ("למדתי המון מהתקופה ההיא, גם כיצד לנתח ני"ע וגם את העבודה בשטח"). בלאומי היא סללה את דרכה לצמרת במהירות, תחילה ביחידה לטיפול בלקוחות גדולים ולאחר מכן מונתה לסמנכ"לית באופק, חברת ניהול התיקים של הבנק. מאוחר יותר מונתה למנהלת פרויקט שהיה אז ממש בראשית דרכו: הקמת חברת קרנות נאמנות בשם פסגות, שלימים הפכה לבית ההשקעות הגדול במדינה.

וכמו שאמא שלה טיפחה אותה, כך טיפחה רביד לא רק את ילדיה, אלא גם צעירים בסביבת העבודה שלה. היא זו שזיהתה את הפוטנציאל הגלום ברועי ורמוס, מי שהיה אז אנליסט צעיר בפסגות. רביד טיפחה את הבחור הצעיר עד שבבוא העת, כאשר נאלצה לפרוש, היה ברור שהוא זה שיירש את מקומה.

הקמת את פסגות מכלום והנה את רואה את רועי מקבל את כל הקרדיט.

"צריך להבין: שאלו אותי את מי למנות, רועי זה מינוי שאני הצבעתי עליו. זה לא במקרה שהוא קיבל את התפקיד. אני לא יכולה להגיד שלא הייתי רוצה להיות חלק מזה, אבל יש לי חלק בהצלחה הזאת. אני יודעת שרוב האנשים מכירים בזה שיש לי זכויות בכל העניין הזה. גם בתוך פסגות עצמה וגם בחוץ, מי שמכיר יודע שהצוות שם הוא אותו גרעין של אז, אותה תרבות ארגונית. יש דברים שאי אפשר לקחת ממני. אלו עובדות".

באופן אירוני למדי, ורמוס מתמודד בימים אלו עם משבר חמור מזה שגרם להדחת רביד: רשות ני"ע חוקרת את בית ההשקעות בחשד להרצת ני"ע. וכמו במקרה של רביד, גם הפעם נמצאת מכירה של בית ההשקעות ברקע, הפעם מקרן יורק לקרן אייפקס, כשגם הפעם לא ברור אם תתנה הרשות, הפעם בראשותו של פרופ' זוהר גושן, את העברת השליטה בראשו של המנכ"ל.

יכול להיות שורמוס היה מעורב בהרצת ני"ע?

"אני מאוד מאמינה ברועי וחושבת שהוא לא עשה שום דבר. הוא אחד האנשים הכי ישרים שאני מכירה, יש לו אינטגריטי. הוא לא מתייעץ איתי אבל אנחנו בקשר. אפילו יוצא לי לבוא אליו הביתה".

האמונה הבלתי מעורערת של רביד בורמוס היא פועל יוצא של אישיותה הטוטאלית. רביד היא מסוג האנשים שאם רכשת את אמונם, הוא שלך לכל החיים, וממש לא כדאי לאכזב אותה. כך למשל מתייחסת רביד לארי קלמן, מנכ"ל מנורה מבטחים, שחווה לאחרונה אף הוא את נחת זרועו של הרגולטור כשקיבל דו"ח חריף מהמפקח על הביטוח על האחריות שלו לכך שהחברה נתנה הלוואות ללא ביטחונות. "אני מאוד מעריכה ואוהבת את ארי קלמן. אני לא יודעת מה הוא עשה או לא עשה, רק יודעת מי האיש. ברגע שאני מגבשת דעה על מישהו לא יעזור אם פתאום משהו יצוץ. יש אנשים שמוכנים לשנות את דעתם, כשאני מגבשת דעה חיובית על אדם - לא יבלבלו אותי בדרך. זה עובד גם הפוך: למי שאכזב אותי יהיה קשה לחזור אל לבי".

ומה העצה שלך לרועי עכשיו?

"להילחם אם הוא מאמין בצדקתו, ואני יודעת שהוא מאמין. יכול להיות שגם הוא יצטרך ללכת - אבל שלא יפסיק להילחם".

קרן יורק נלחמת בימים אלו את מלחמתו של ורמוס, והקולות שנשמעים מאחורי הקלעים הם חדים וברורים: הקרן עומדת לצד המנכ"ל שלה לכל אורך הדרך. אלא שדווקא ביחס לרביד הקרן לא מיהרה לשים את עצמה על הגדר, והסכימה להקריב אותה ללא מאבק עקוב מדם.

"אני מאוד מבינה אותם", היא אומרת כיום, "גוף בינלאומי חדש שנכנס למדינה וצריך להתחיל לנהל חברה מהסוג הזה לא יתחיל מלחמות עם הרגולטור. לא ציפיתי שיילחמו בשבילי. יורק היום לא באותה פוזיציה. מה שקרה עכשיו בפסגות קרה תחת ניהולם, הם נלחמים על זה שכשהם היו בעלים העסק נוהל כמו שצריך. ככה בנק לאומי היה איתי".

הקאמבק:

"יש לי מספיק ציפיות מעצמי"

לפחות בכל הקשור לשוק ההון רביד נעלמה מהרדאר לאחר הדחתה, אבל אנרג'ייזר כמותה לא ניתן היה לסגור בבית או להניח באיזה קניון.

איך היה המעבר מהעשייה היומיומית האינטנסיבית בפסגות לסוג של ואקום?

"מילאתי את הוואקום. הייתי מעורבת בהרבה פרויקטים ועסקאות, סוג של פרייבט אקוויטי. זה אמנם לא אותו דבר כמו שוק ההון, אבל בכל בוקר בשמונה יצאתי מהבית וחזרתי לא לפני שמונה בערב. לא היה שום שלב שבו הורדתי הילוך. זה חלק מהאישיות שלי".

ומי תמך בך באותה תקופה?

"זו היתה קודם כל תקופה של מאבק משפטי, ונאבקנו יחד, דני ואני".

דני זילביגר מלווה את רביד שנים ארוכות. השניים הכירו בבנק לאומי והקימו יחדו את פסגות, וזילביגר שימש כסגנה. "הוא גם חבר וגם חבר לעבודה", היא אומרת בחום, "הוא איש שאני מאוד מעריכה ומאוד סומכת עליו, יש לו עומק. הוא אחד האנשים המבריקים ביותר שאני מכירה, עם המון תחומי התעניינות".

זילביגר ליווה את רביד כשותף גם במיזמים שבהם היתה מעורבת בתקופה שבה היתה מחוץ לשוק ההון, ובאופן טבעי הוא גם ממלא היום תפקיד של דירקטור בדש איפקס. "זה דירקטוריון מאוד פעיל, עם הרבה ועדות", אומרת רביד, "והוא מאוד מעורב בהן. חוץ מזה, אני מובילה אג'נדה של מיזוגים ורכישות בארגון, ודני צפוי ללוות את תהליך הבחירה והעסקה, ובהמשך גם להשתלב בתפקיד ביצועי".

רביד אמנם קיבלה כרטיס אדום מרשות ני"ע בכל הנוגע לפסגות, אבל שוק ההון תמיד זכר לה את סגולותיה וכישרונותיה. לדבריה, גם בתקופה שבה היתה מחוץ לשוק היא נהנתה משלל הצעות מפתות, שלהן סירבה בנימוס תוך שהיא ממתינה בסבלנות לשעת הכושר המתאימה כדי לחזור ובגדול. אחת ההצעות הגיעה מפריזמה, בית ההשקעות שהוקם על ידי קרן מרקסטון וסומן בתחילת דרכו כהבטחה גדולה, אך לימים התרסק בקול ענות חלושה.

הציעו לך להיות מנכ"לית פריזמה והשבת בשלילה.

"אמרתי 'לא' כי לא הגענו לעמק השווה בראייה הניהולית. כסף ממש לא היה העניין, אם היית יודעת אילו סכומים הציעו לי את לא היית מאמינה. "צריך לזכור שכשקיבלתי את ההצעה ממרקסטון היינו בתחילתו של משבר כלכלי עולמי. הספינה שנקראת פריזמה נסעה לכיוון מסוים, וזה לא נראה לי מתאים. אני תמיד בודקת איפה אני יכולה להצליח. לא באתי בשביל לעשות עוד תפקיד, אלא כדי ליהנות ולהביא להצלחה. יש לי רקורד של הצלחה, ולא רציתי להיות בתפקיד בכיר בכל מחיר".

אז מה פיתה אותך דווקא בדש?

"החיבור שלי לאלי ברקת. הכרנו דרך אייל ארד, שליווה אותי בתקופת המאבק מול הרשות כיועץ תקשורת. אייל מלווה גם את שלל ענפי משפחת ברקת, ואלי היה בתקופה שבה הוא חיפש לגוון את השקעותיו. נפגשנו ודיברנו על שוק ההון ועל פיננסים, ואז חברנו והתחלנו לחפש. זיהיתי את הרצון שלו לעשות דברים בגדול, לא סתם לקחת חברה ולנהל אותה אלא לעשות דברים מעבר. החזון שלו מצא חן בעיניי. זה בדיוק אני".

ואיך הרגשת ביום הזה שבו עסקת רכישת דש איפקס נחתמה וידעת שהקאמבק בפתח?

"היתה לי הרגשה מאוד טובה".

לא קשה לחזור לשוק בעידן שבו מנהלים צעירים כובשים אותו? פתאום את, בגיל 60 פלוס, צריכה להוכיח את עצמך מחדש.

"הצעירים האלה אלו אנשים שאני אוהבת. אני אוהבת לזהות כישרונות ויכולות של אנשים ולמנף אותם, זה הוכח בפסגות. יש הרבה כישרונות שהיום נמצאים בנקודות מפתח שצמחו מפסגות, דוגמת עודד גל מאי.בי.אי, זיו גיל, דני ברק שכבר לא איתנו. אלו אנשים שבאו בלי כמעט רקע. הגיבוי המקצועי שלי הצמיח אותם.

"יש לי מספיק ציפיות מעצמי. הציפיות שלי הן הרבה יותר גדולות מהציפיות של אחרים ממני. להפך, כל הזמן מרגיעים אותי: אל תרוצי, אל תמהרי, יש זמן".

את לא מרגישה ששוק ההון בוחן אותך?

"אין לי בעיה עם זה. זה לא מלחיץ אותי בכלל".

ויש כאלה שאומרים שאת כבר כמה חודשים בתפקיד וכלום עוד לא קרה בדש.

"אני לא מרגישה שום לחץ. המהלך הראשון שאעשה הוא לא משהו שאפשר לצפות. קודם כל, צריך שהדברים יהיו אפשריים, זה קצת כמו להיות צייד. צריך הצלחה משמעותית אחת לשנתיים, וזהו - אתה מצליח. אני כמו עורב שמחכה לסיטואציה הנכונה".

את חושבת ששוק ההון זוכר את פרשת היועצים כסוג של כתם בעברך?

"בכלל לא. ראיתי המון שמחה על החזרה שלי. אנשים הבינו שמה שקרה היה הזוי לחלוטין, מכל עבר אני רואה רק שמחה, פרגון והערכה. יש אנשים טובים".

דש איפקס:

"לא מפחדת מאנשים דומיננטיים"

רביד היא אמנם דמות דומיננטית, אבל בדש היא פגשה שורה של מנהלים דומיננטיים לא פחות ממנה. מדובר כמובן בשני המנכ"לים המשותפים של בית ההשקעות, עידו נויברגר וויקטור שימריך, וכן מנכ"ל החברה־הבת דש, קובי לוינסון המוערך, שתחתיו עובד מנכ"ל חברת הגמל אורן חנוכה.

איך זה להיכנס לצוות כל כך דומיננטי?

"קודם כל, כבר עבדתי עם אנשים כאלה. זה חלק מההצלחה - לא לפחד מאנשים דומיננטיים, מצליחים ומוכשרים. להפך, צריך לדעת לעבוד בצוות, לנצל את היכולות של כל אחד ולמנף אותן. זו החוכמה. לקחת אנשים שיעבדו יחד וישרתו את המטרה המשותפת".

את לא נראית אחת שנהנית מזה שחולקים עליה.

"אני שומעת. בסופו של דבר אי אפשר להכתיב דעה אחת, דברים צריכים לבוא בהסכמה ואנחנו בהחלט מצליחים לעשות את זה. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד: הניהול השוטף, למשל, מרוכז בידי המנכ"לים. אני יכולה לבוא עם רעיונות - אבל הם בגדר רעיונות בלבד. יש תחומים שאני יותר מעורבת בהם והם פחות".

יש שמועות בשוק ההון שצפוף אצלכם בצמרת, ומישהו צריך למצוא את דרכו החוצה.

"אין שום כיוון כזה, חד־משמעית".

השכר:

"דווקא פרגנו לי"

כחלק מחזרתה של רביד לשוק ההון היא זכתה לחבילת שכר נאה במיוחד. רביד נהנית משכר חודשי של 120 אלף שקל, שיצמח ב־5% בשנה אם תעמוד ביעדי רווח מסוימים. לצד המשכורת הקבועה היא תקבל בונוס שנתי שלא יעלה על מיליון שקל, בכפוף לעמידה ביעדים, וכן לבונוס נוסף, של עד 2 מיליון שקל, אם יצליח בית ההשקעות לעקוף את יעד הרווח השנתי. בנוסף זכתה רביד באופציות בשווי של 11 מיליון שקל, וברכב צמוד בשווי של עד 350 אלף שקל.

אם תעמוד רביד בפרמטרים הגבוהים ביותר של מודל התגמול שלה - שכרה יכול להגיע ל־400 אלף שקל בחודש. עם המנהלים שלצדה מגיעה עלות השכר של בכירי דש איפקס ליותר מ־30 מיליון שקל בשנה.

שכר הבכירים הוא נושא שנמצא בכותרות.

"באשר לשכרי שלי אני חושבת שדווקא פרגנו לי. השכר שלי הוא מותנה תוצאות. יש בו כל האלמנטים: טווח קצר, בינוני וארוך. דווקא האלמנט הארוך הוא משמעותי יותר, כדי לדרבן אותי, אם כי אותי לא צריך לדרבן. יש לי מוטיבציה גבוהה ממילא. אני חושב שמודל השכר שלי הוא מודל לחיקוי.

"באופן כללי, אני חושבת שצריך לקבוע מודל שכר שיוצר הלימה בין התגמול לבין טובת בעלי המניות והציבור. צריכים להיות אלמנטים של ביצועים ארוכי טווח, אבל בסופו של דבר צריך לתגמל אנשים טובים כדי שיהיו שם וינהלו את החברות".

ומה לגבי חברות מפסידות שרוצות לתגמל?

"לאורך זמן לא נכון לתגמל מנהל שלא מביא תוצאות. צריך שיהיה חיבור בין הרווחיות ובין האינטרסים של בעלי המניות. אם מישהו לא מצליח להביא תוצאות, צריכה להיות הסקת מסקנות".

את היום בן אדם עשיר.

כאן, לראשונה במהלך הראיון, רביד נבוכה. "מאיפה את מסיקה את זה?", היא שואלת.

היכן את משקיעה את כספך האישי?

"בסוף אני אעביר אותו לדש. אני ממש לא משקיעה סולידית, אחוז המניות בתיק שלי גבוה מאוד. אני מאמינה בזה, אני לא מאלה שנבהלים. בטווח הארוך זה המקום להיות. מה שאני אומרת אני גם עושה".

עזבת את שוק ההון לפני ועדת בכר, ואת חוזרת לשוק אחר, הרבה יותר תחרותי.

"התחרות בשוק ההון קיצונית מאוד כרגע. אני חושבת שיש אלמנטים שליליים בתחרות הזו, כי בסופו של דבר בעולם העסקי צריך לשלם עבור שירות שמקבלים. כדי שהלקוח יקבל מקצועיות וכדי שתהיה היכולת לתת מקצועיות, הגופים צריכים להרוויח ולקבל תמורה. התחרות הגסה יכולה להזיק, היא פוגעת באיכות".

יש זכות קיום לכל בתי ההשקעות?

"תהיה קונסולידציה".

אם דש תעקוף את פסגות תגידי "הנה, הצלחתי"?

"זו לא המטרה. המטרה היא לצמוח, לגדול, לעשות דברים. אם בדרך זה יצליח - אז למה לא".

איפה את רוצה לראות את דש בעוד חמש שנים?

"שתתפתח אורגנית ולא אורגנית. בכל התחומים. תחום הפנסיה למשל, כל הדברים שבאתי לממש - כמו הקטע של הביטוח, שאולי יתאפשר לנו. אם לא, אז במסלולים אחרים, אני רוצה לפתח תחומים שעדין לא מוצו. להוציא מוצרים מתוחכמים".

את רואה את עצמך בעוד חמש שנים בדש?

"בטח", רביד פורצת בצחוק, "הרי האופציות שלי הן לחמש שנים".