חומות של שתיקה

קיץ 2002 נחשב כשיא המשבר בשוק הטלקום העולמי. המימון פסק, פרויקטים בוטלו, הזמנות נעצרו והתעשייה כולה קפאה על מקומה. גם אמדוקס, שהתוכנות שלה מהוות את ליבת הפעילות של חברות הסלולר והטלפוניה, לא נמלטה מפגעי המשבר, וברבעון שהחל בתחילת אפריל והסתיים בסוף יוני היא עברה להפסד של 27 מיליון דולר. מניית אמדוקס צנחה ביוני 2002 למחיר שפל של 6–7 דולרים, ונסחרה ברמות מחירים אלו במשך ארבעה חודשים לפני שהחלה להתאושש.

באותם ימי קיץ התיישב דב בהרב על כיסא מנכ"ל אמדוקס, והחל במלאכת השיקום. בסיום השנה המלאה הראשונה שלו הציגה אמדוקס רווח נקי של כ־170 מיליון דולר - שיותר מהוכפל ארבע שנים לאחר מכן, ל־365 מיליון דולר. גם ההכנסות הוכפלו מאז 2003, ויעמדו בשנת הכספים הנוכחית על כ־3 מיליארד דולר. בסוף החודש אמורה אמדוקס להציג מאזן איתן נטול התחייבויות פיננסיות, והון עצמי של כ־3.4 מיליארד דולר - פי 2.4 מזה שהיה לחברה בקיץ 2002. השנה אמורה אמדוקס לייצר יותר מ־700 מיליון דולר מפעילותה שוטפת.

בימיו של בהרב נהפכה אמדוקס לחברה הגדולה בעולם בתחום התוכנות לטיפול בלקוחות בענף הטלקום, הרחיבה את סל מוצריה ואת פריסתה הגיאוגרפית באמצעות מסע אגרסיבי שכלל רכישות במאות מיליוני דולרים, והכפילה את כוח האדם.

עם זאת, לשוק הסיני אמדוקס לא הצליחה עדיין לחדור, ובהיעדרו היא נשענת בעיקר על השוק הצפון אמריקאי, שאחראי לכ־75% מהכנסותיה. למעשה, שלושה לקוחות בלבד (AT&T, בל קנדה וספרינט נקסטל) אחראים כיום לכמחצית מהכנסותיה של אמדוקס. לקוחות אלו מהווים עוגן חזק, אבל גם מדגישים את הסיכון שבהתבססות על יסודות מועטים.

אלא שמעבר לתוצאות הכספיות, הדרך השנייה עבור המשקיעים לשפוט את הקדנציה הכפולה של בהרב היא בהתנהגות המניה, וכאן המצב מעט שונה. אמנם, מי שרכש את המניה במקביל למינויו של בהרב רשם לעצמו תשואה גבוהה של כ־265% על ההשקעה - יותר ממדד נאסד"ק־100 שעלה באותה התקופה ב־87% בלבד. ואולם איחור של שנה בלבד היה משנה לחלוטין את התמונה: מי שרכש מניות אמדוקס ביולי 2003 הרוויח מאז רק כ־13% על השקעתו, בעוד שמדד נאסד"ק־100 רשם תשואה של כ־54%. כך שלמעשה עיקר הערך למשקיעים נוצר בשנה הראשונה לכהונתו של בהרב. את מה שנוצר לאחר מכן מחק המשבר הכלכלי כמעט לחלוטין.

מעבר למספרים היבשים, קשה לסכם בנימה אישית את התקופה של בהרב באמדוקס. קשה בעיקר משום שבהרב בחר להקיף עצמו בחומת שתיקה ובמשך שמונה שנים לא העניק ראיונות לתקשורת הישראלית, שידועה אמנם בשאלותיה הקשות, אך גם בבמה הניתנת למרואיין לצורך מתן הסבר פשוט על האסטרטגיה ארוכת־הטווח שלו. בהרב העדיף את האנליסטים האמריקאים. משכך, הסיפור האמיתי של אמדוקס בימיו מעולם לא סופר דרך מילותיו של האיש עצמו.