אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אז מה היה לנו השנה? צילום: צביקה טישלר

אז מה היה לנו השנה?

פרס נובל אחד, משט שהחמיץ וחיסל את הרומן עם טורקיה, רמטכ"ל שלא כך רצה לסיים, ושר ביטחון שאיש לא מבין. בתפר שבין תש"ע לתשע"א מדברים שוב שלום - ואם נזעק חזק אולי יוכלו כבר אביבה ונועם שליט לחזור הביתה

07.09.2010, 10:38 | תמי ארד

הנושא שהעסיק את המדיה יותר מדו"ח גולדסטון, מוועדות החקירה, מפרשיות השחיתות השלטונית, משפעת החזירים, מהסדרי החוב עם הטייקונים, מההפסד ללטביה שהותיר אותנו מחוץ למונדיאל - הוא תהליך השלום. אם לקבל את גרסת המגזין "טיים", הרי שאת האזרח הישראלי השלום מעניין פחות. פרופ' עדה יונת זכתה בפרס נובל על תרומתה לפענוח מבנה הריבוזום. באותו מעמד זכה נשיא ארצות הברית בפרס נובל על מוטיבציה, ואולי בשל כך סלל אובמה במהלך השנה בקונסיסטנטיות בלתי נלאית - ועל אף הסקפטיות הבלתי מסויגת של שני הצדדים - את הדרך לטקס שנערך בשבוע שעבר בוושינגטון. האם יושג השלום השנה? ליברמן מרגיע.

טורקיה עלתה על סדר היום לא מעט השנה. בתחילת תש"ע עוד חשבתי שיש עם מי לדבר, אך ארדואן דאג להבהיר לשכמותי שהוא לא רוצה אותנו, לא באנטליה ולא בתרגילים צבאיים משותפים. המשט הטורקי היה קו פרשת המים שממנו נדמה שאין דרך חזרה. לא הדיפלומטיה המנוסה של פואד, ולא מסקנות חודרניות של ועדת טירקל ישקמו את מערכת היחסים שהגיעה למצב של מוות קליני. בכך אפילו את ליברמן אי אפשר להאשים.

את מערכת היחסים בין שר הביטחון לבין הרמטכ"ל יהיה נכון להגדיר במונחים של זיהום. המסמך המזויף שחרר רק חלק מהמורסה החוצה. לא כך קיווה אשכנזי לסיים את תפקידו, לא כך קיווה גלנט להיכנס ללשכת הרמטכ"ל. מה קיווה ברק, אפילו אלוהים לא יודע.

נדמה שגם בגזרת מזג האוויר מישהו איבד שליטה. החום היה בלתי נסבל והחורף אנמי להדאיג. התחזית לשנת תשע"א לא אופטימית. קמפיין המתייבשות-המתקלפות ימשיך להיות רלוונטי לפחות עוד שנה, עד שמתקני ההתפלה ייכנסו לפעולה וישחררו אותנו מהצורך להתרפס בפני הגשם.

נועם ואביבה שליט. הימים הנוראים הם זמן מתאים להשמיע זעקה, צילום: צביקה טישלר נועם ואביבה שליט. הימים הנוראים הם זמן מתאים להשמיע זעקה | צילום: צביקה טישלר נועם ואביבה שליט. הימים הנוראים הם זמן מתאים להשמיע זעקה, צילום: צביקה טישלר

מה למדנו השנה? מה שכבר למדנו בשנה שעברה. למשל? שיש לנו ראש ממשלה לחיץ. זה נשמע רע, אבל יש חצי כוס מלאה. בכל פעם שהממשלה מקבלת החלטה שמזעיקה מסה קריטית בציבור, ראש הממשלה ממנה ועדת בדיקה או נסוג מהחלטתו הקודמת. כך היה עם הקברים הפגאניים בבית החולים ברזילי, בסוגיית ילדי העובדים הזרים, עם חוק המאגר הביומטרי, עם חוק הגיור, ובימים אלה ממש - סוגיית שעון הקיץ היא שצוברת תאוצה. אמנם אלי ישי הוא הנדון, אך הטרמינולוגיה אחת היא.

ללמדנו שאם נזעק מספיק חזק, ניענה. גלעד שליט כבר ארבע שנים בשבי. נועם ואביבה שליט יושבים באוהל המחאה בירושלים חודשיים, והימים הנוראים הם זמן מתאים להשמיע זעקה שתשיב את גלעד הביתה. שנה טובה.

תגיות