"תבלין הפלדה" לתיק ההשקעות - למה להשקיע בניקל?

מתכת הניקל נמצאה כבר בכלים מברונזה משנת 3,500 לפני הספירה (אם כי בשיעור קטן), אך רק ב־1751 הצליח המדען הגרמני ברון קרונסטדט לבודד אותה. קרונסטדט ניסה למצות נחושת ממינרל שהכיל גם ניקל וברזל, אך במקום נחושת הוא קיבל מתכת לבנה־כסופה ומבריקה שזכתה לשם "ניקל".

הניקל היא מתכת קשה וחזקה, עמידה מאוד בפני קורוזיה וגם בפני מידות חום קיצוניות: טמפרטורת ההתכה שלה היא 1,453 מעלות צלזיוס. לאחר שהתגלו התכונות הללו, החלה ההפקה התעשייתית של הניקל, ואז התברר כי העשרת פלדה בניקל (אפילו בכמויות קטנות) משפרת משמעותית את חוזקה של הפלדה ואת עמידותה בפני קורוזיה.

"המיזם המשותף" בין הניקל לפלדה נמשך עד עצם היום הזה, והשימוש העיקרי בניקל הוא לייצור פלדת אל־חלד: 65% מהניקל המופק בעולם משמשים לייצור הפלדה; 22% נוספים משמשים לייצור נתכים מיוחדים ובהם ה"סופר מתכת" - אותה מתכת "בעלת זיכרון", החוזרת למצבה הקודם לאחר כיפוף או שינוי צורה בעזרת חימום קל - ולהפקת סגסוגות־על לתעשיית התעופה ולמטרות צבאיות. 8% נוספים משמשים לציפוי באלקטרוליזה של לוחות פלדה להגנה מפני קורוזיה, וה־5% הנותרים משמשים לייצור סוללות מיוחדות, כימיקלים ומטבעות - שהנודע שבהם הוא מטבע ה־5 סנטים של ארצות הברית, המכונה "ניקל" אף שהוא מכיל יותר נחושת מניקל.

רקע הגורמים המשפיעים על הניקל הדרך מהמכרות ברוסיה לתעשיית הפלדה באסיה עוברת דרך בורסת הסחורות בלונדון אריה גורן, תגובה אחתלכתבה המלאה

פלדת האל־חלד היא נתך של פלדה המכילה 10%–30% כרום וברוב המקרים גם כ־10% ניקל ומתכות נוספות. הכרום מתחמצן במגע עם האוויר ויוצר שכבה דקה של תחמוצת כרום שאינה חדירה למים ולאוויר. השכבה הזו מגנה על הפלדה מפני קורוזיה והיא דקה מכדי להיראות לעין. לכן המתכת נראית מבריקה. הארי ברירלי ממעבדות המחקר "בראון פירת'" שבעיר שפילד שבבריטניה, נחשב לאבי פלדת האל־חלד. ב־1913, כשניסה לייצר סגסוגת עמידה בפני קורוזיה לייצור קני תותחים, הוא גילה תהליך לייצור פלדת אל־חלד ואף תיעש את התהליך.

בזכות עמידותה של פלדת האל־חלד בפני קורוזיה וכתמים, מחירה הנמוך יחסית והברק האופייני לה, היא משמשת חומר גלם מבוקש למגוון רחב של מוצרים. הסגסוגת מיוצרת בצורה של יריעות, לוחות, מוטות, צינורות וחוטים, ומהם מייצרים מגוון גדול של מוצרים: כלי מטבח, כלי ניתוח, כלי עבודה, מכשירי חשמל וציוד תעשייתי. פלדת האל־חלד משמשת גם לתעשיית הבנייה - לציפוי מבנים וכחומר בנייה בגורדי שחקים ובבניינים גדולים.

ב־2009 הסתכם ייצור פלדת האל־חלד העולמי ב־24.6 מיליון טונות, כאשר 64.8% יוצרו במדינות אסיה. סין לבדה היתה אחראית ל־35.8% מייצור פלדת האל־חלד באותה שנה. למעשה, מ־2006 סין היא יצרנית פלדת האל־חלד הגדולה בעולם.

מתחילת השנה עלה מחיר הניקל ב־23.6% ל־22.8 אלף דולר לטונה, כאשר במקביל חלה ירידה של 25% במלאי הניקל בבורסת המתכות של לונדון - זירת המסחר העיקרית למתכות תעשייתיות בעולם - לכ־119 אלף טונות. מחיר הניקל הגיע לשיא ב־16 במאי 2007, 54.2 אלף דולר לטונה. לאחר מכן, עם פרוץ המשבר העולמי, הידרדר מחיר הניקל עד שהגיע ב־24 באוקטובר 2008 לשפל של 8,810 דולר לטונה (צניחה של 83.7%). מאז כבר עלה מחיר הניקל בכמעט 160%.

ישנם כמה אינדיקטורים היכולים להצביע על צמיחה אפשרית בביקוש לניקל שעשויה להעלות את מחירו. ראשית, חלה ירידה במלאי הניקל בבורסת המתכות של לונדון; שנית, השנה חלה צמיחה בייצור פלדת אל־חלד בעולם. לפי ISSF, ארגון פלדת האל־חלד הבינלאומי, ייצור פלדת האל־חלד גדל ברבעון הראשון של 2010 ב־54% לעומת הרבעון המקביל ב־2009 והסתכם ב־7.45 מיליון טונות. האינדיקטור השלישי הוא ניסיונה בחודש שעבר של Glencore, חברת המסחר בסחורות הגדולה בעולם, לרכוש את כל תפוקת החברה הרוסית Norilsk Nickel, מפיקת הניקל הגדולה בעולם. אף שהחברה הרוסית דחתה את ההצעה, הדבר מלמד על התעניינות גוברת של חברות מסחר ושל ספקולנטים בניקל.

איך משקיעים בניקל?

קיימות כמה קרנות סל לניקל, כולן דולריות וכולן משקיעות בחוזים עתידיים על המתכת. בארה"ב קיימת קרן סל בשם iPathSM Dow Jones-AIG Nickel Total Return הנסחרת בניו יורק תחת הסימול JJN. דמי ניהול שלה עומדים על 0.75% לשנה.  

באירופה ובלונדון קיימת קרן סל בשם ETFS Nickel שסימולה NICK ושדמי הניהול שלה הם 0.49% לשנה. לצדה קיימת קרן שורט בשם ETFS Short Nickel הנסחרת תחת הסימול SNIK שמתאימה למי שצופה שמחיר הניקל יירד. מלבדן קיימת קרן סל ממונפת בשם ETFS Leveraged Nickel הנסחרת תחת הסימול LNIK. קרן זו מעניקה תשואה כפולה על התשואה הנובעת מהשינוי במחיר החוזים על הניקל, והיא מתאימה למי שצופה שמחיר הניקל יעלה וששואף למנף את רווחיו.