תיאטרון אחר?

פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר ייפתח בראשון הבא, בניהולם האמנותי של מוני יוסף וסמדר יערון. השנה אמנם קוצץ התקציב - 3.5 מיליון שקל, כ־400 אלף שקל פחות מבשנה שעברה - אך הפעילות האמנותית דווקא הורחבה, ולראשונה תושק מסגרת "עכו 2", שתיתן במה להפקות מחוץ לתחרות. תיאטרון הרחוב יוחזר לניהולם האמנותי של קבוצת אורתו־דה של אבי גיבסון בר־אל וינון צפריר, עם 44 מופעים מהארץ ומחו"ל, מתוכם 17 בכורות.

הפסטיבל שייסד עודד קוטלר לפני 31 שנה עבר שינויים רבים לאורך השנים. "כל מנהל אמנותי לוקח אותו לכיוון אחר, ואנחנו לוקחים אותו לכיוון של יותר 'אחר' ללא התפשרות בימתית", אומר יוסף.

פרופ' שמעון לוי מהחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, יקיר הפסטיבל לשנת 2008, מוסיף: "אם בודקים בדיעבד מתברר שהפסטיבל מעניין ומשקף את הלכי הרוח, הנפש והפוליטיקה בחברה הישראלית. כשניהלתי אותו ב־1987 המבקרים טענו שהוא היה פוליטי מדי. אבל כעבור שישה שבועות פרצה האינתיפאדה הראשונה, אז כנראה היוצרים הרגישו שמשהו קורה".

פרופסור שמעון לוי. הפסטיבל זז למרכז

כלי למיתוג עירוני

בתיאטרון הישראלי חלו משנות השמונים שינויים עצומים, וכיום יש עשרות קבוצות ומרכזי פרינג' בארץ המספקים את החומרים הנועזים, ולכן נדמה כי פסטיבל עכו איבד מעט ממעמדו כמייצג הפרינג'. "היום הכל יותר מסודר ומשעמם", אומר לוי ומוסיף: "לעיריית עכו יש אינטרס לגייס את הפסטיבל לצורכי מיתוג, והם מנהלים את התקציב במסירות אך גם באינטרסנטיות. זו אחת הסיבות שהפסטיבל ירד מבחינה אמנותית".

לוי חושב שיש מקום לפסטיבל לתיאטרון אחר בישראל, אך אינו משוכנע שעליו להתקיים בעכו. "פסטיבל עכו לא חי בוואקום, אלא בחברה ישראלית שהתיאטרון המסובסד בה מתקתק וחנפני. לכן גם עכו זז יותר לכיוון הזה, אם כי עדיין אינו באותו מקום".

"ברור שהפסטיבל עבר שינויים במהלך השנים, וזה מצביע על דינמיקה", אומר דודי מעיין, מייסד המרכז לתיאטרון עכו וזוכה הפסטיבל הראשון ב־1980 עם עבודתו "ארבט מאכט פריי", מנכסיו הבינלאומיים של התיאטרון הישראלי. מעיין מלווה את הפסטיבל מיומו הראשון ורואה בו שמורת טבע לענייני אמנות. "היו שנים שהוא נע בין תפיסות אמנותיות, והרבה פעמים מנהלים אמנותיים נתנו במה ליצירה שלא מצדיקה 'תיאטרון אחר', אבל גם זה לגיטימי". יוסף מסכים אך מדגיש שהמטרה שלו ושל יערון היא למצוא שפת תיאטרון ישראלית ייחודית ללא מחויבות למספר הצופים, וזוהי בעיניו תרומתו העיקרית.

משתתפי "משורה ישחרר רק המוות". היוצרים הצעירים בעד פסטיבל עכו | צילום: אייל לנדסמן

עבור יוצרים צעירים כמו ערן טובול, שיעלה עם קבוצתו את "פלופנבאך וצופנהיים — חינוך מחדש" בשפת ג'יבריש המזכירה גרמנית, הפסטיבל הוא מסגרת אידיאלית ליצירה חופשית. "עכו היא מסגרת מעולה ליצירות ביכורים. נותנים לי להתפרע בלי לחשוב על שיקולים מסחריים", טוען גם ג'ייסון דנינו־הולט, שמביים את "משורה משחרר רק המוות" של המחזאית נטלי כהן וקסברג. גם מאור זגורי, שיעלה בפסטיבל את מחזהו "25", משוכנע בחשיבות הפסטיבל: "עכו הוא המקום הנכון להתחיל בו, במיוחד במחזות שאינם כתובים בצורה ריאליסטית. יש כאן מקום לחשיבה אוונגרדית".

"פסטיבל עכו אינו פועל מכוח האנרציה, ואם המשוגעים לדבר לא יהיו שם הוא לא יתקיים", מסכם מעיין, שיעלה השנה עם מרכז שלומי לתיאטרון אלטרנטיבי את האירוע התיאטרוני "התכנסות ישראל בעתיקה". "לאורך השנים תמיד היו השאלות הקיומיות המהותיות תלויות באוויר, והיתה תחושה שעוד רגע הוא ייסגר. אבל פסטיבל שמתקיים ומתוקצב 30 שנה כבר רשום בספרים, וקשה מאוד למחוק אותו".