הכלכלה הפלסטינית: הסכנה הכלכלית שבכישלון המו"מ

האיום הפלסטיני הכבד ביותר על ישראל, במקרה של כישלון המו"מ הנוכחי, הוא פירוק הממשלה הפלסטינית והעברת המעמסה התקציבית והמינהלית האדירה של ניהול השטחים באמצעות ממשל צבאי חזרה אל ישראל.

"ההסדרים הנוכחיים בין ישראל לרשות הפלסטינית לא יכולים להימשך במתכונת הנוכחית", אומר רסאן אל־חטיב, האחראי על ההסברה בממשלתו של סלאם פיאד, בשיחה איתו ברמאללה. כוונתו להסדרים הכלכליים ולא רק להסדרים המדיניים, שאינם מאפשרים התנהלות עצמאית.

משה דיין עוד כאן

אחרי מלחמת ששת הימים הציע יגאל אלון פשרה טריטוריאלית. תוכנית אלון גרסה שבקעת הירדן, הריקה מתושבים, תישאר בריבונות ישראלית; ואילו שטחי ההר של יהודה ושומרון ורצועת עזה, המאוכלסים בצפיפות, יימסרו לשליטה ירדנית. תגובת חוסיין מלך ירדן היתה שלילה מוחלטת.

לעומתו שר הביטחון דאז, משה דיין, הציע פשרה פונקציונאלית - הפלסטינים ימשיכו להיות אזרחי ירדן, ואילו ישראל תשלוט בעיקר שליטה ביטחונית. "אבא שלי לא בא לדגניה ולנהלל כדי לטפל בפרדסי התפוזים של עזה ובבעיות רשת החינוך בשכם", אמר דיין. על רקע זה הוא שלל התיישבות ישראלית בשטחים פלסטיניים כדי למנוע חיכוכים מיותרים.

לימים התגלגלה הפשרה הפונקציונאלית של דיין לתוכנית אוטונומיה שעליה הסכימו מנחם בגין ואנואר סאדאת בהסכמי השלום עם מצרים (1979), ולהסכמי הביניים של אוסלו (1993).

אותו רעיון חלוקת הפונקציות הוא שמתקיים היום. הרשות הפלסטינית מנהלת באופן מלא את השירותים הציבוריים ב־40% משטח הגדה, ובכל עזה - שבהם מתגוררים כ־90% מהפלסטינים בשטחים. מדובר בשירותי החינוך, הבריאות, הרווחה, התחבורה, המיסוי הישיר וביטחון פנים (משטרה). הפלסטינים שולטים עוד ברישוי הבנייה, ברישוי העסקים, קובעים את מחירי החשמל והמים ואף מפקחים על הבנקים המקומיים.

"לפרק את הרשות ולהחזיר המפתחות"

אך הרשות הפלסטינית אינה שולטת בשטח כולו. אזור C, שהוא כ־60% משטח הגדה, נמצא בשליטה ישראלית מלאה (שטחי ההתנחלויות, בקעת הירדן, מדבר יהודה והכבישים הראשיים). גם מעברי הגבול נמצאים בשליטת ישראל, והמדינה שולטת באופן בלעדי במרחבים האווירי והימי, בתדרי התקשורת, ברוב מקורות המים, ובמרשם התושבים.

לישראל ולשטחים הפלסטיניים יש גבולות מכס משותפים. לפיכך, ישראל גובה את המכס והמע"מ על סחורות שמיובאות לשטחים - ומשרד האוצר הישראלי מחזיר כספים אלה לקופת הרשות. 60% מההכנסות של הרשות מגיעות מהמכס ומהמע"מ שישראל גובה עבורה. שאר ה־40% הם הכנסות שהרשות גובה בעצמה מהתושבים (בנוסף הרשות נהנית מכספי תרומות של מדינות העולם).

החלוקה הפונקציונאלית הזו לא יכולה להימשך לאורך זמן, אומרים כל הדוברים הפלסטינים. יש להחליפה בהסדר חדש, קבוע. אלא שהסדר כזה, כידוע, לא נראה באופק.

על רקע זה הציע בעבר פרופ' עלי ג'רבאווי, המכהן היום כשר התכנון הפלסטיני, לפרק את הרשות ולהחזיר את המפתחות לישראל. אלא שהעניין איננו כה פשוט: "אתם הישראלים לא טיפשים ולא תיקחו אותם - ובסרט הזה היינו לפני עשר שנים, כשהליך שלום נכשל והתוצאה היתה מהומת אלוהים", אומר אל־חטיב.