אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מאבק מכוער צילום: MCT

מאבק מכוער

זה המשקל, זה השיער, אלו הצלקות, הקרחת או הגובה. לעוד ועוד אנשים נמאס לשמוע שהם לא מתאימים לעבודה, ולדעת שמה שלא מתאים הוא המראה שלהם. בארה"ב המכוערים והשמנים תובעים מעסיקים והקמפיין לחוק נגד אפליית יופי בעיצומו. בישראל המעסיקים עדיין מוצאים הצדקות לאפליה, אבל המאבק המקומי בפתח

21.09.2010, 11:50 | קרן צוריאל הררי

בטלפון הם נשמעים מאוד מרוצים מקורות החיים שלי, וכשאנחנו נפגשים הפנים שלהם נופלות", היא מספרת. "מין הפתעה מהולה באכזבה. הראיון נמשך לא יותר משתי דקות, ואז אנחנו נפרדים ואני לא שומעת מהם יותר".

היא בת 22, דוברת ארבע שפות, התנסתה בתפקידי הדרכה, ניהול ושירות לקוחות טלפוני, מלאת מוטיבציה, נכונה לכל עבודה, נבונה ורהוטה. "לו מעסיק כלשהו היה שוכר אותי, הוא היה מגלה שאני מתפקדת בעבודה לא ב־100% אלא ב־150%",

היא כותבת לי באימייל, מדיה שמאפשרת לה לא להיחשף. הכינוי שלה הוא Mrs Fahrenheit, זה שבו היא מוכרת בפורום "שמנות ויפות" בתפוז. וזו בדיוק הסיבה שהיא לא מוצאת עבודה: היא פשוט שמנה מדי עבור המעסיקים.

הכל כדי למצוא ג'וב ניתוח פלסטי הוא הישרדות עוד ועוד אנשים פונים לטיפולים קוסמטיים שישפרו את מצבם בשוק העבודה קרן צוריאל הררילכתבה המלאה

כבר שנתיים היא מחפשת, חלק מהזמן בקדחתנות, ויודעת היטב למה היא לא מצליחה. "המשקל שלי בהחלט היווה קריטריון למראיינים לא לשכור אותי. נדמה לפעמים שכל עבודה שבה תיראי בפני לקוחות לא באה בחשבון".

אמרו לך במפורש שאת שמנה מדי?

"פעם אחת, בעלת חנות לווילונות אמרה שהחנות צפופה גם כך ושאין לה מקום בשבילי. בשאר המקרים לא אמרו, אבל אלו דברים שמרגישים. עבודה בחנות ספרים, למשל, לא אמורה לפסול אותי בגלל משקלי. ספרים הם העולם שלי ואני באמת יודעת עליהם הכל, אני טובה בזה. אני ועוד מישהי זומנו לראיון והובהר לנו שאחת מאיתנו תקבל את העבודה. בדקתי את התחרות - השפה שלה היתה נוראית, היא לא ידעה איך לטפל בלקוח, והרגשתי שאני מגיעה עם יתרון. לא שמעתי מהם אחרי הראיון, אבל כשחזרתי לחנות כלקוחה הופתעתי לראות את המועמדת האחרת עובדת שם. כשניגשה אליה לקוחה ושאלה על 'זן ואמנות אחזקת האופנוע', אשת הספר הפנתה אותה לספרי ה'עשה זאת בעצמך'".

יש לה עוד ועוד דוגמאות. כשביקשה להירשם לקורס טבחות ומלונאות דרך לשכת התעסוקה, כי היא חולמת יום אחד לפתוח מסעדה קטנה ואקסקלוסיבית, המליצו לה בלשכה "לא לעבוד בסביבת אוכל, כי אז אני אוכל יותר ואשמין יותר. ממש במילים אלו".

לפי "ניוזוויק", גברים נאים מרוויחים בממוצע 5% יותר, גם אם הכישורים דומים, צילום: סיון פרג לפי "ניוזוויק", גברים נאים מרוויחים בממוצע 5% יותר, גם אם הכישורים דומים | צילום: סיון פרג' לפי "ניוזוויק", גברים נאים מרוויחים בממוצע 5% יותר, גם אם הכישורים דומים, צילום: סיון פרג

איזה מסר היית רוצה להעביר למעסיקים ולאנשי כוח אדם?

"אל תתייגו אותנו כבעלי סיכויים לחטוף לכם שבץ על שולחן הכתיבה במשרד, אל תחשבו שאנחנו לא יכולים לטפס על סולם כדי להגיע למקומות גבוהים, אל תחשבו שאנחנו אטיים והספק העבודה שלנו יהיה אטי בהתאם. נסו לראות אותנו כאחד האדם, ולבודד את הכישורים שלנו מהמראה. אם כמעסיקים אתם מעדיפים אנשים יפים על פני עובדים טובים, אזי צר לי עליכם".

המצוקה התעסוקתית וחוויית ההשפלה המתמשכת שבצדה אינן רק מנת חלקם של שמנים. כבר שנים שהעולם המערבי רוצה את העובדים שלו רזים, יפים, מטופחים וקורנים, נטולי צלקות וחטטים, חפים משומות ומומים. מצבן של הנשים, באופן טבעי, קשה יותר, והן נדרשות להתיישר לפי קו יופי מחמיר יותר, המאובזר גם באיפור, נעלי עקב וחליפות עד מידה 40. בצדי הדרך נשארים המוני עובדים מסורים ומוכשרים.

זו תופעה רחבה, ובדרך כלל אילמת: אין כניסה למכוערים ולשמנים. עכשיו נמאס להם - המאבק החם בארצות הברית בחודשים האחרונים עוסק באפליה על רקע מראה. אחרי שהאזרחים זכו להגנה חוקית מאפליה על רקע מין, מגדר, מוצא, דת וגיל, היעד הבא של פעילי זכויות אדם הוא חוק נגד העדפת היופי. האם למאבק כזה יש בכלל סיכוי?

הלא יפים נענשים

בואו נוותר על הצביעות: בני אדם נמשכים ליופי, בכל מקום. הם יעדיפו לקנות טלפון סלולרי מדייל מכירות מסוקס, לפזול אל מה שלובשת הזבנית החתיכה ולבקש בדיוק אותו הדבר. זה גם נחמד כשהספרנית בספרייה העירונית היא נעימת מראה, או כשהמורה הוא גבר אטרקטיבי. אבל הנטייה הטבעית הזו יצאה משליטה, ויצרה את ביוטיסטָן - עולם שבו סטנדרטים מחמירים יוצרים אפליה מתמשכת, מכוערים ושמנים נהפכים לאוכלוסיות מוחלשות ומעסיקים מרשים לעצמם לנהוג ברשעות טהורה.

הנה המספרים: לפי מחקר של ברית חוקי העבודה, שמאגדת עורכי דין המתמחים בדיני עבודה בכל העולם, 16% מהעובדים דיווחו שהיו קורבנות לאפליה על רקע מראה - שיעור דומה לאלה שדיווחו על אפליה על רקע מין וגזע. מחקרים אחרים הגיעו לנתונים דומים: 12%-14% מהעובדים מדווחים על אפליה תעסוקתית. בקרב חברי האגודה הלאומית לקבלת השמנים בארצות הברית, 62% מהנשים ו־42% מהגברים לא קיבלו ג'וב בגלל המשקל שלהם. 43% מהנשים סיפרו על יחס קשה מהמעסיקים על רקע המשקל שלהן.

דברה רוד, מובילת המאבק בארצות הברית דברה רוד, מובילת המאבק בארצות הברית דברה רוד, מובילת המאבק בארצות הברית

עכשיו יש להם כוהנת, וקוראים לה פרופ' דברה רוד. לפני ארבעה חודשים פרסמה רוד, מרצה למשפטים בסטנפורד, את "The Beauty Bias" ("אפליית היופי"), ספר שחושף את עומק התופעה בארצות הברית. כשרוח של פרובוקציה שורה עליו, המסמך הזה עורר סערה בארצות הברית והתמקם מיד בחזית המאבק. אחד ההיבטים המעניינים בספר עוסק לא רק במי שנפלט מהמערכת כי הוא מכוער או שמן, אלא גם במאמץ האדיר של כל האחרים לעמוד בסטנדרטים.

"אפליית היופי היא המידה שבה כואב להיות יפה וכואב להיות לא יפה, בסטנדרטים המקובלים", מסבירה רוד בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט" מביתה בקליפורניה. "בניסיון לעמוד בציפיות התרבותיות אנשים משלמים - בכסף, בבטיחות הפיזית שלהם ובמאמצים גדולים. מיליארדי דולרים מושקעים במוצרים שתפקידם לעזור לך לעמוד בציפיות, מה שדרמטולוגים מכנים 'הו־הא קוסמטי', או בתוכניות להורדת משקל ש־95% מהמשתתפים בהן נועדו להיכשל.

"הצד שני הוא כמה כואב להיות לא יפה, ועל כך אנחנו משלמים באובדן מקומות עבודה, קידום, הערכה עצמית ודימוי עצמי - כל הדרכים שבהן אנשים פחות אטרקטיביים נענשים, גם אם אין שום קשר בין המראה לביצועים בעבודה. יש לנו זכות שיתייחסו אלינו על פי הכישרונות שלנו ולא לפי מידת המכנסיים".

זה רלבנטי גם לגברים וגם לנשים?

"בהחלט. נשים משלמות מחיר גבוה יותר, אבל גם גברים הם קורבנות של אפליה על רקע מראה - במיוחד גברים נמוכים. לא מעט מחקרים מראים שגברים שלא עומדים בסטנדרט מסוים של גובה נענשים כשהם פונים לתפקידים בכירים. יש קשר משמעותי מאוד בין מראה לעבודה, קידום ושכר. גם בתחום שלי, באקדמיה, סטודנטים אטרקטיביים יותר מקבלים הערכות גבוהות יותר ממרצים, ומרצים אטרקטיביים יותר מקבלים דירוג גבוה יותר מסטודנטים".

כמשפטנית, המאבק של רוד מתמקד בזירה הזו, והיא קוראת לאסור בחוק אפליה על רקע מראה, בדיוק כמו אפליות אחרות. חקיקה למען זכות האדם הזו כבר קיימת בשישה ערים ומחוזות ליברליים ברחבי ארצות הברית, כגון סן פרנסיסקו וסנטה קרוז, במסגרת חוקי שוויון ההזדמנויות בעבודה שלהן.

גברים נמוכים סובלים במיוחד מאפליה על בסיס מראה, צילום: אי פי אי גברים נמוכים סובלים במיוחד מאפליה על בסיס מראה | צילום: אי פי אי גברים נמוכים סובלים במיוחד מאפליה על בסיס מראה, צילום: אי פי אי

בני אדם נמשכים ליופי, ואנחנו חיים בחברה עם הקשר תרבותי חזק מאוד בנושא. חקיקה באמת יכולה למנוע את האפליה הזו?

"יש גבול למה שהחוק יכול לעשות, אבל חשוב שבאופן בסיסי נבטא את השאיפה שלנו להוגנות ונאסור פורמלית על האפליה הזו. היו בארצות הברית מקרים של תביעות מוצלחות שהציגו חוסר צדק משמעותי, עוררו מודעות ודיון ציבורי והובילו לשינוי מדיניות".

ישיבה שבועית על מראה העובדים

הספר של רוד גדוש דוגמאות למקרי אפליה ולתביעות בעניין. אחת המוצלחות שבהן היא זו שהגישה ג'ניפר פורטניק, מדריכת כושר מסן פרנסיסקו. במשך תקופה ארוכה הלו"ז של פורטניק היה מלא, עם שיעורים שישה ימים בשבוע. ב־2001 היא גייסה את כל הניסיון הזה וביקשה להיות זכיינית של חברת ג'זרסייז, שפיתחה שיטת אימון משולבת בריקוד. החברה סירבה, והסבירה ש"הזכיינים שלנו חייבים להיות רזים יותר מהציבור". פורטניק, ששוקלת 108 ק"ג, עשתה את מה שרוב קורבנות האפליה לא עושים, ונלחמה. היא תבעה את ג'זרסייז, ניצחה והובילה לשינוי מדיניות של החברה. "המקרה של פורטניק זכה לפרסום נרחב והעלה את המודעות לחוסר הצדק", אומרת רוד. "בעקבות זאת נשים רבות אמרו שהן היו רוצות לקבל שיעורי כושר דווקא ממדריכות כמוה".

ההסבר של ג'זרסייז יכול להישמע כמעט הגיוני. זה חלק מהבעיה במקרה של אפליה על רקע מראה - המעסיקים מייצרים בקלות צידוקים שנשמעים רציונליים, ונאמרים בקול רם, בלי להתבייש. רוד כותבת בספרה, למשל, על סטודנטית לסיעוד שסולקה מהלימודים בטענה שממדיה הם דוגמה רעה לחולים; על ברמנית שפוטרה כי סירבה להתאפר; על מלצרית שעלתה ממידה 38 למידה 40 בעקבות בעיה בבלוטת התריס, ביקשה מדים גדולים יותר ופוטרה כי "אצלנו לא עולים במשקל". פרסום הספר הציף עוד ועוד סיפורים, כמו זה על מלצרית שפוטרה כי שקלה 60 ק"ג.

זה לא נגמר בברים קטנים. חברי ההנהלה הבכירה של חברת האופנה אברקרומבי אנד פיץ', מתברר, מתכנסים מדי שבוע לישיבה שבה הם עוברים על תמונות של מוכרים בחנויות, כדי לטהר אותן מזבנים בעלי מראה אתני מדי או מעובדים סוררים שעלו במשקל. באמריקן אפרל נבחרים המוכרים לפי תמונתם, כך שיתאימו למסר של המותג. גם בארץ התעורר חשד של משרד התמ"ת כי הסניף המקומי של המותג, בתל אביב, בוחר רק עובדים יפים, בעקבות דיווח שלפיו הרשת מצלמת את המועמדים לעבודה ושולחת את התמונות להנהלה בחו"ל כדי שיבדקו אם הם עומדים בקריטריונים.

בר רפאלי. ייצוגית?, צילום: MCT בר רפאלי. ייצוגית? | צילום: MCT בר רפאלי. ייצוגית?, צילום: MCT

"התנהלות זו מעלה חשש להפרת השוויון בקבלה לעבודה", כתבו אנשי נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה בתמ"ת, ובאמריקן אפרל הגיבו כי התמונות הן רק חלק מהתהליך ולא גורם יחיד בקבלה לעבודה. במקרה ישראלי אחר שהגיע לכלי התקשורת, צעירה בת 24 שניסתה להתקבל לעבודה בסניף של זארה באילת נדחתה, ומנהלת החנות הסבירה לה: "את מלאה מדי, אין לנו מכנסיים במידה שלך".

התיק של אמריקן אפרל עדיין פתוח בנציבות, אך הנציבה הארצית עו"ד ציונה קניג־יאיר יודעת שמדובר בחלק מההתנהלות הבינלאומית של הרשת. "זה חלק מהשיטה ששופטת ומקדמת אנשים על פי מראה חיצוני", היא אומרת. סוגיית ה־Lookism, כפי שהיא מכונה באמריקאית, מעסיקה את הנציבות. "אפליה כזו לא מופיעה בחקיקה הישראלית, וחקיקה היא בדרך כלל שיקוף של דברים שקורים בחברה. כנראה יש סעיפי אפליה שמטרידים יותר את הישראלי, למשל על רקע מוצא ומין. אין ספק שיש אפליה על רקע מראה בארץ - אפילו כשאשה אומרת שהיא קיבלה הערה סקסיסטית זה יכול להיות קשור למראה - והמאבק בנושא כאן בחיתוליו".

גם מחוץ לעולם האופנה הדעות הקדומות נגד מכוערים ושמנים שולטות. מחקר אמריקאי העלה, בין השאר, כי שליש מהמעסיקים סבורים שהמראה חשוב גם בעבודה בבניין, ושני שלישים אמרו שהוא חשוב גם לעבודת מוסכניקים. רפי אלימלך, מנכ"ל ל.מ. עולם של כוח אדם, מאשר שכמעט כל תחום נגוע. "פרט לתחום האופנה, זה בולט גם באדמיניסטרציה ובעבודה עם קהל. זה קיים אפילו בתעשייה, אבל פחות בתוכנה", הוא אומר. "אני נתקל בזה כל הזמן, בבקשות של לקוחות. יש משרות של טיפול פרונטלי בקהל, ושם זה צף ונאמר - גם אם בזהירות, כדי להימנע מהסתבכות עם החוק. לנו, כחברת כוח אדם, מעסיקים אומרים חד וחלק למה פסלו מועמדים. להם הם אומרים 'אין הופעה ייצוגית ולכן נפסלת', אבל הדברים ברורים: הבן אדם לא נראה מספיק טוב או שמן".

בקיצור, לאנשים מכוערים קשה מאוד למצוא עבודה.

"מראה נותן עוד נקודת זכות, כמו השכלה, רכב ומצב משפחתי, ומי שנראה נחמד במיוחד יקבל יותר נקודות. לאנשים עם הופעה חריגה - לא סתם נראים לא טוב אלא שמנים או מכוערים במיוחד - מאוד קשה למצוא עבודה. זה נתפס כמו מגבלה או נכות".

יש סיכוי לשלוט בזה?

"לא. יש חקיקה והמון מגבלות (ראו גם מסגרת), ובארגונים הגדולים עוסקים בהדרכה והכשרה איך להיזהר מהמגבלות החוקיות, מה מותר ואסור להגיד - כדי להימנע מצרות, לא כדי ללכת עם החוק. זה לא גורם לזה שיקבלו לעבודה מכוערים".

איך שמן יכול להיות ייצוגי?

עופר איתן בכל זאת החליט לא לוותר. הוא בן 30, "110 קילו על מטר ושבעים, שזה שמן אבל לא עצום", נשוי, עובד כמדריך מחשבים לגיל הזהב, ונהנה מזה מאוד. כבר שמונה שנים הוא פעיל בפורום "שמנות ויפות" — שכולל גם גברים גדולים - "כדי ללמד כל אדם לאהוב את עצמו כמו שהוא, 40-30 קילו לפה ולשם", הוא אומר בחיוך, "וכדי להיאבק באנטישמניות. זה מונח שטבענו בפורום, כמו שמנופוביה, שמסביר את הפחד להראות אנשים שמנים ואת ההתייחסות אליהם".

עופר איתן, מוביל המאבק בישראל, צילום: רמי זרנגר עופר איתן, מוביל המאבק בישראל | צילום: רמי זרנגר עופר איתן, מוביל המאבק בישראל, צילום: רמי זרנגר

בשנים האחרונות איתן מנהל את הפורום, ומייבא לישראל את הקרב נגד האפליה. הוא מחתים עצומה הקוראת להוסיף את איסור האפליה על רקע משקל גוף ומראה חיצוני לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כמו גם חוק איסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים. עם מאות החתימות שכבר אסף פנה לכמה חברי כנסת המזוהים עם פעילות חברתית, כדי לקדם את הנושא.

"יש עבודות שחסומות לגמרי בפני שמנים", הוא אומר. "מתי בפעם האחרונה ראית מלצר או מלצרית שמנים? עזבי שמנים, ממוצעים? בדרך כלל הם מאוד רזים. אני אישית נמנע מללכת למסעדה שאני אוהב מאוד, כי המלצריות שם רזות באופן תמידי ומעורר חשד, ויום אחד גילינו למה: אחת הבנות מהפורום, שהיא שמנה, ראתה מודעת דרושים ושאלה אם הם צריכים עובדים. הם אמרו שלא, וכמה דקות אחריה נכנסה מישהי רזה ודיברו איתה על עבודה. היתה שם פשוט אפליה בגלל מראה".

הפורום שלו מלא סיפורי אפליה - על מודעה שדרשה עובדת להדבקת זכוכיות אופטיות "לא מעשנת ולא מלאה" ("בדרך כלל קשה להוכיח אפליה, פה זה היה שחור על גבי לבן"). על צעירה שעברה מיון קפדני ונשאלה בראיון הסופי "את חושבת שזה שאת שמנה ימנע ממך להצליח בתפקיד?" ו"את מרגישה ייצוגית?". הראיון הסתיים בהודעה של המנהל ש"את באמת הכי מתאימה מבחינת הנתונים, אבל כשתורידי 10 קילו תחזרי אלינו". זה דווקא סיפור עם סוף טוב - הבחורה הפעילה קשרים, הגיעה לבוסית של המנהל, התקבלה לעבודה, ואילו הוא הורד בדרגה.

הגנה נגד אפליה בישראל יש חור בחוק, ועכשיו לך תוכיח למרות החוק האוסר על אפליה בישראל, לא ברור אם היא חלה על אפליה על בסיס מראה וגם אם כן עולה קושי ההוכחה קרן צוריאל הררי, תגובה אחתלכתבה המלאה

"הרבה פעמים כתוב במודעות 'דרושה הופעה ייצוגית' - זו מכבסת מילים שמשמעותה לא שמנים, לא מכוערים, לא מחוצ'קנים וכו'", אומר איתן. "מה זה ייצוגי? מישהו שמסתכלים עליו ואומרים 'זו החברה'. אין שום סיבה ששמן לא יהיה ייצוגי מספיק, אם הוא לבוש כמו שצריך ומדבר כמו שצריך. זה בכלל לא קשור למשקל".

איתן מספר על מחקר אמריקאי שבו צילמו החוקרים אדם בעל גוף ממוצע, ובאמצעות פוטושופ הפכו אותו לשמן או רזה במידות שונות. התמונות יצרו סקאלה של משקל, וצורפו לקורות חיים שהציגו כישורים וניסיון זהים בכל המקרים. "מנהלי כוח האדם שקיבלו את קורות החיים אמרו שהיו מעסיקים את הרזה ולא את השמן, וגם העובדים העדיפו לעבוד עם הרזה ולא עם השמן. כשבדקו את זה לעומק גילו שאנשים משליכים על אדם שמן תכונות של חוסר אחריות".

איך חוסר אחריות קשור למראה חיצוני?

"ביותר ממחקר אחד הופיע הקישור בין שמנים לחוסר יכולת וכישורים. אם הוא לא מסוגל לעשות דיאטה איך הוא יכול לנהל תקציב?".

לא נעים לנו עם מכוערים

צריך לזכור שלא מדובר רק בסוגיית המשקל. לעתים ההבדל בין יפה יותר ליפה פחות הוא חמקמק, ואפילו המעסיק אינו מודע לכך שהוא מפלה לטובה עובד אחד מסיבות הקשורות במראה שלו. האם אפשר בכלל לא ליפול לאפליה הלא מודעת הזו? פרופ' ננסי אטקוף לא בטוחה. אטקוף, פסיכולוגית מהרווארד, היא מחברת רב־המכר "הישרדותם של היפים ביותר", שמתאר את האבולוציה של היופי - מכלי שמבטיח את ההישרדות הביולוגית והגנטית של האדם עד לשעבוד הנוכחי. "קל להתעלם מיופי בערך כמו שקל לדכא תאווה גופנית או להישאר אדיש לבכיו של תינוק. אחרי הכל, היופי הוא עוול משווע. הוא נתון גנטי", כותבת אטקוף בספרה, אך מוסיפה: "הופעה חיצונית אומרת לנו מעט מאוד על האינטליגנציה של האדם, טוב לבו, האומץ, חוש ההומור או הנאמנות שלו".

עובד יפה הוא עובד מכניס, צילום: shutterstock עובד יפה הוא עובד מכניס | צילום: shutterstock עובד יפה הוא עובד מכניס, צילום: shutterstock

הכל טוב ויפה, אבל המשוואה של המעסיקים פשוטה: עובד יפה הוא עובד מכניס. מ' (השם המלא שמור במערכת) הוא בעליהם של כמה עסקים בענפי המחשבים והבנייה, המעסיק כמה עשרות עובדים. "המצב הקיים, לא רק מהניסיון שלי, הוא שבעבודות דרך הטלפון, עם פחות מגע עם הקהל, אין חשיבות למראה החיצוני, אלא אם כן המעסיק אוהב לראות סביבו אנשים יפים - ויש נטייה כזו למעסיקים שרוצים משרד יפה".

אז יש אפליה גם בתפקידים לא "ייצוגיים".

"אי אפשר לקרוא לזה אפליה. אם אדם מקים עסק ומסכן את כספו, זה חישוב עסקי נטו ולא אפליה".

זה גם החישוב של משה הימלבלאו, מנכ"ל קלינור, חברה המעסיקה אלפי עובדי ניקיון ושמירה, ועוד מאה עובדי מטה. כשהוא מגייס עובדים למטה, יש לו שני תנאים מצטברים: כישורים ומראה. מבין כל העובדים העומדים בתנאי הראשון, הוא פשוט בוחר את אלה שנראים הכי טוב. "אני נותן שירות, יש לי קהל מבקרים עצום במשרדים וחייבת להיות פה חזות נעימה", הוא מסביר. "אסתטיקה היא רכיב חשוב בקבלה לעבודה, אבל לא במקום כישורים. נכון, יש פה בלונדינית פצצה בכניסה, אבל היא קודם כל מוכשרת מאוד ויש לה תואר שני, אחרת היא לא היתה פה. אנשים נהנים לבוא אליי למשרד, זה כנראה עושה משהו".

ותמיד אפשר להאשים את השוק. "יש היום תחרות", אומרת פנינה רוזנבלום, האשה שעשתה מהמראה קריירה. "אני מפרסמת מודעה לסוכן, באים מועמדים עם תואר ראשון ושני, התחרות גדולה, הבחירה גדולה, ולמעסיק יש יותר אופציות. למה שהוא ייקח אדם לא מטופח? אנחנו לא חיים בתחרות יופי, אבל נורא חשוב שיהיה לך נעים לעמוד מול בן אדם. לא נעים לשבת ליד אדם לא אסתטי, לא מטופח, שלא משתמש בדאודורנט, לא חופף את הראש או מטפח את השיער".

לעתים יש במקומות העבודה מי שמתקומם. "מעסיקים יגידו לך 'מה פתאום, אנחנו קודם כל מסתכלים על האינטליגנציה'. בולשיט. רובם מתייחסים קודם כל למראה", מספר חנן מזור. "יש מכוערות שלא מגיעות לאן שצריך וטיפשות אבל יפות שתופסות את מקומן. גם במוקדי שירות של חברות טלפונים לא ישימו מפלצת או מישהי שלא נראית טוב. ככה הרבה כישרונות לא מקבלים ביטוי. ההופעה היא כרטיס כניסה למועדון. אם מגיע מועמד פחות נאה, יש נטייה להתייחס אליו פחות, לשאול אותו שאלות קשות יותר. מעסיקים לא בוחלים בכלום, וראיתי את זה לא פעם ולא פעמיים.

"עבדתי, למשל, במשרד פרסום ושילוט, והיינו צריכים לבחור מישהי לעבודת משרד, לאו דווקא עם קהל. המועמדות עברו מיון ראשוני מתחתיי, מיון ביניים שלי וסגירה סופית עם הבעלים. המלצתי על מועמדת שלא נראתה מי יודע מה. אז מה? הם העדיפו לקחת את היפה יותר שהיתה טיפשה והחזיקה מעמד חודש.

"בואי נקרא לילד בשמו: בטבע האדם יש דברים רעים. אם יש סיכוי שזה ישתנה זה רק כשתעלה המודעות, כמו שקרה עם הטרדות מיניות. בכל מקום עבודה מאוד מחמיא למנכ"ל או לסמנכ"ל שהוא מוקף בישיבות צוות ובפגישות עם לקוחות בבחורות יפות. אבל מגיעה לכולם הזדמנות שווה".

האומנם העלאת המודעות תשנה את התמונה? אולי, אבל זה עשוי לקחת יותר ממאה שנה. הרי במאה ה־19 עוד היו ערים רבות ברחבי ארצות הברית שאסרו על אנשים מכוערים להיראות בציבור. "כל אדם עם מחלה, מום, השחתה, עווית או עיקום שגורמים לו להיראות מכוער או מחליא לא יחשוף עצמו לציבור", קבע הצו, שהטיל קנס של דולר לכל עבירה כזו. היום איש לא אוסר עליהם להיראות במרחב הציבורי, אבל במרחב המשרדי קשה מאוד למצוא אותם.

תגיות

126 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

126.
התייחסות לאנשים כמוצר הדורש אריזה יפה היא בעייתית מאוד
והתייחסות כזאת מקדמת גם יחס שטחי ליופי שאם הוא אמיתי אז הוא אנושי ונוגע גם ולפעמים אפילו ביחוד שהוא לא תואם סטנדרטיים שטחיים וזמניים. לא ברור למה המעסיקים סבורים שעל עובד להיות יצוגי, עובד צריך לבצע את המטלות שלו כמו שצריך,נקודה,אף אחד הרי לא הולך להתחתן עם מי שמוכרת לו את הנייד או ממי שנותן לו שירותי תוכנה, הבעייה שאנחנו חיים בחברה פרוצה וחסרת גבולות שבה כל אחד נשפט בפרמטרים של זוגיות ארוכת שנים ,אנשים לא מבינים שהם לא חייבים להתחתן עם כל אחד ולא יודעים לכבד פרטיות ועצמאות של אנשים אחרים וזו הבעייה מספר אחד במדינה, ההעדפה ליפים רק משקפת בעיות הרבה יותר עמוקות ביחסים בין אנושיים.
מו  |  25.09.10
125.
הופעה היא אומנם נטיה גנטית ובאותה מידה אינטיליגנציה היא גם כן נטיה גנטית
העמדה המוצגת כאן מתחסדת מאין כמותה. מדוע כשאנשים נמדדים לפי האנטילגנציה שלהם, חוכמתם זה בסדר, ולפי מראם זה לא. אדם נולד עם חבילה , מראה, אנטילגנציה,אופי, יכולות פיזיות. במקום העבודה לכל אחד מחלקי החבילה הזו יש תפקיד, וזה לגיטימי. בספורט הדרישות הן פיזיות . את אף אחד בעולם לא מעניין שליונל מסי מברצלונה הוא קטן (167) ומכוער, מראהו לא מונע ממנו להיות שחקן הכדורגל המרוויח בתבל (כן גם מפרסומות) הוקינגס מסביר תורת המפץ הגדול הוא חולה בניוון שרירים ולמרות זאת הוא כוכב מבוקש אם תבחנו את כמות הרופאים הלא יפים שמציפים את במות הקונגרסים ברחבי העולם ומשתכרים סכומי עתק לא תטענו שיש הפליה על רקע של מראה. מעסיקים רוצים למקסם רוחים וזו זכותם וחובתם. באר, מועדון ומסעדה ירוויחו יותר עם העובדים במקום יראו אטרקטיבים! קבוצת כדורסל תרוויח יותר אם שחקנייה יהיו גבוהים וחסונים, חברת הייטק תרוויח יותר אם לעובדייה יהיה מוח אנליטי. זהו שוק חופשי. גם לקונה זכות לא להיות מופלה ולקבל שרות במסעדה מעובדים שלא יקלקלו לו את התאבון. אותו לקוח כשירצה רופא שינתח את ילדו, לא יבחן את מראהו של הרופא אלה את כישוריו הכירורגים. ככה זה וככה זה צריך להיות
אורן , מרכז  |  25.09.10
124.
מה שתחפשו זה בדיוק מה שתקבלו ואיפה שתחיו
תחפשו שטחיות- תקבלו שטחיות. תחיו בעולם ייצוגי ולא אמיתי, תחדדו סטנדרטים אנטי- הומניים, תרקבו עם האיפור, הנעלי עקב והחליפות, ואם אי פעם הייתה לכ איזו תבונה, עולם התעסוקה האכזר שאתם משתפים איתו פעולה (כדי לרכוש עוד ועוד מוצרי צריכה כמובן) יוציא לכם כל בדל של תבונה שנשארה בכם. "שמנים", "מכוערים" זה לא משנה איזה מידור תעשו בעולם שלכם. כל פילוסוף יודע שהכל יחסי. לפני 200 שנה שמן היה מודל של יופי ועושר, כיעור הוא תלוי- תרבות. העצוב הוא שאתם תשארו בורים ושפוטים לסטנדרטים רקובים ויום אחד, עם הזקנה או המחלה, תפלו לאותו בור שאתם בעצמכם כריתם.
שירה , תל אביב  |  25.09.10
לכל התגובות