דו"ח טכנולוגי: סיפור על ספקנות וחושך

אשרי אדם ספקן תמיד

מייקל ארינגטון, מייסד ועורך בלוג הטכנולוגיה המשפיע טקראנץ', הטיל אתמול פצצה: פייסבוק, הוא הכריז בידענות על סמך מקור אנונימי אחד, מפתחת מערכת הפעלה סלולרית שתפעל על מכשיר ייעודי, גם הוא מתוצרתה. הוא היה כל כך בטוח בסקופ שלו, עד שהוא לא טרח לבקש את תגובת פייסבוק. מהירות, אתם יודעים, חשובה יותר מדיוק. יובל דרור כבר כתב על זה ארוכות.

מעבר לשמועת-הבסיס שלו – פייסבוק! עובדת על! טלפון! – נתן ארינגטון לדמיון שלו לרוץ קדימה. הוא תהה אם הטלפון יאפשר למשתמש ליצור רשימת אנשי קשר ישירות מרשימת ה"חברים" שלו. הוא תהה אם הגרוטאה תעלה 50 דולר. הוא תהה אם היא תגיע לעונת החגים הנוכחית, או שמא הייצור שלה יידחה ל-2011. בקיצור, הוא יצר ענן שלם של עשן צבעוני סביב, אה, מקור אנונימי אחד. כדי לכסות את התחת, הוא הגניב פנימה משפט על כך שיכול להיות שבעצם לא ייצא מזה שום דבר, אבל הקפיד לקבור אותו עמוק בטקסט.

 

ועל כן, כאשר פייסבוק דרכה ברגל גסה על הסקופ שלו והודיעה שלא היו דברים מעולם, הוא נזעק למלחמה. ארינגטון האשים את פייסבוק בשקר. זה אולי לא מרשים יותר מדי את הקורא הישראלי הממוצע, שרגיל לשמוע את אהוד ב' מאשים את אהוד א' בשקרים הרבה יותר חשובים, אבל בארה"ב זה משהו שפשוט לא קורה. כמובן, כל זה לא היה קורה לארינגטון לו היה טורח לבקש תגובה; אז הוא פשוט היה כולל את התגובה של פייסבוק בידיעה שלו ומתעלם ממנה. אבל אם הוא היה טורח לבקש תגובה הוא לא היה ארינגטון.

עכשיו, זה שארינגטון חסר מעצורים ויעשה הכל כדי לקבל את הקליק הבא, לא אומר שהוא לא צודק לפעמים: אתר cnet, שהרבה יותר מיושב בדעתו, נכנס לתוך כל הבלגן וציין שעל פי מידע שהגיע אליו, פייסבוק היתה במגעים עם חברות סלולר במהלך הקיץ, בניסיון לברר אם יש עניין בפרויקט כזה ומי ירצה לבנות אותו. ב-cnet ציינו שכאשר נשאל הדובר של פייסבוק ישירות אם פייסבוק מתכוונת לשווק מכשיר סלולרי שייבנה על ידי חברה שלישית, הוא נמנע מתגובה. עם זאת, הם גם ציינו ששמה של פייסבוק יצא לשמצה כמפריחת שמועות על פרויקטים שבסופו של דבר היא לא מיישמת או לוקחת אותם לכיוונים אחרים לגמרי.

מסקנה: לדעת מה לקרוא, מה לא לקרוא, ולמה לייחס חשיבות. למרבה הצער, זה דורש המון זמן וסבלנות. זה נכון לא רק לחדשות טכנולוגיה, אגב.

פיגוע סייבר בהתהוות

כתבנו כאן לא מעט על הטרוריסטים של פורצ'אן, חבורת המשועממים של פורום 4chan, שבוחרת לה מטרות אקראיות לתקיפה. עכשיו הם שוב יוצאים להתקפות, והפעם יש להם לכאורה אידיאולוגיה.

בימים האחרונים, מתאמים הבריונים שם התקפות DDoS על האתר של התאחדות הסרטים של ארה"ב, ה-MPAA. כאן נרשמה הצלחה רבתי: האתר נפל, בינתיים. עכשיו הם מארגנים התקפות על אתר של ארגון אחר, ה-RIAA, האיגוד של תעשיית המוזיקה האמריקאית. סביר שהם יצליחו להפיל גם אותו.

כאמור, לכאורה יש כאן אידיאולוגיה: הבהמות "מוחות" על עמדתם של שני ארגונים כנגד גניבת תוכן. פרשנות מחמירה של האירועים היתה עשויה לראות בכך מעבר של גנבי התוכן מסתם גניבה לטרור (תופעות דומות ראינו גם במהלך משפט פיראט-ביי, כאשר תומכי הגנבים התקיפו את האתר של חברת עורכי הדין שייצגה את התובעים, ושלחו להם גם דואר מאיים).

אבל לחלאות של פורצ'אן אין אידיאולוגיה, פרט לוונדאליזם לשמו. אחד מהכנופייה הזו כבר הצליח למצוא את עצמו בכלא, אחרי שפרץ לתא הדואר הלא חוקי של שרה פיילין. יש לקוות שהפעם הם הסתבכו עם ארגונים נחושים, עמוסי מזומנים, שישקיעו את ההון והזמן הנדרש, ויתקעו את הוונדאליסטים האלה במקום הראוי להם, קרי כלא.

עכשיו לא מעונן

 

לא באירופה, על כל פנים.

כולם מדברים על מחשוב ענן, כלומר התפיסה שהגיע הזמן להעביר את כל המידע שלך לאיזה שרת מרוחק ברשת, שגם יעשה את כל העבודה הכבדה של חישובים, וכל מה שהמחשב שלך יצטרך הוא חיבור רשת מוצלח.

כולם? לא בדיוק. האירופאים, לא כל כך. חוקי הפרטיות באירופה נוקשים הרבה יותר מאלו של ארצות הברית, והם אוסרים – טוב, הם אוסרים על הרבה דברים, בדרך כלל בצדק, ובין השאר הם מגבילים משמעותית את יכולתו של מידע לנדוד בין מדינות, גם בין מדינות האיחוד. וזה מגביל משמעותית את היכולות של שירותי הענן.

חברות הענן צורחות וצווחות, כמובן. הן טוענות שהחוקים האירופיים מדכאים יזמות, מונעים צמיחה, דוחים גידול, מעכבים נביטה, מועכים פריון, ושאר ביטויים שהמשמעות הפשוטה שלהם היא שהחוקים של האיחוד מונעות מהחברות הנ"ל לעשות עוד כמה ג'ובות. עכשיו דורשות חלק מהחברות שהאיחוד ישנה את החוקים שלו כדי להתאים לצרכיהם. כלומר, שהוא ימכור את זכויות הבסיס של אזרחיו, כי כמה חברות אמריקאיות גדולות החליטו שתם עידן הפרטיות. למרבה השמחה, מתקבל הרושם שהנציבות האירופית לא עומדת להיכנע. לא בלי קרב, על כל פנים.

   

כשעיתונים מקדמים זנות

בית ההוצאה ווילאג' וויס מוצא את עצמו במבוכה לא קטנה: קטינה ששמה אסור לפרסום תובעת אותו משום שאפשר לסרסור שלה לפרסם את שירותי הזנות שלה, תוך פרסום תמונות שמראות בעליל שמדובר בקטינה. הסרסור כבר הורשע ומצפה לשנים ארוכות בכלא. עכשיו, טוענת הקטינה, תורו של האתר, שלדבריה ידע או צריך היה לדעת שהיא קטינה.

נו. ה"צריך היה לדעת" היא משוכה משפטית שבכלל לא ברור אם התובעת תצליח לעבור. אבל מה שמעניין פה הוא, שוב, אתר הלוחות קרייגסליסט, שסגר לאחרונה את מדור ה"למבוגרים בלבד" שלו. כבר ציינו את המאמר של דנה בויד, שטוען שסגירת קרייגסליסט מועילה לסרסורים ומפריעה לאנשים שמנסים לחלץ נשים מזנות, משום שהיא אילצה אותם לפעול יחסית בגלוי.

מנהלי קרייגסליסט אמרו דברים דומים בעדותם לפני הקונגרס לאחרונה. הם ציינו שהאתר סייע, יותר מכל אתר אחר, ללכידתם של סוחרים בקטינים. הם התריעו שסגירתו פשוט תעביר את הסרסורים לחלקים מפוקחים פחות של הרשת. בינתיים, נראה שהם צודקים.

קצרצרים

מתקבל הרושם שמנוע החיפוש Cuil, שבשעתו דובר בו כקוטל גוגל, נופח את נשמתו. הוא לא היה פעיל בימים האחרונים ועל פי השמועות, עובדי החברה קיבלו הודעה שהעסק נגמר ושהם צריכים ללכת הביתה, רצוי בלי אשליות שיקבלו את מה שמגיע להם. ראוי, בהתחשב במה שנכתב למעלה, להתייחס לכתיבה הלגלגנית של ארינגטון, ולציין שכאשר קויל עוד לא יצא, ארינגטון התייחס אליו בכותרת חסרת הנשימה הבאה: "Cuill (כך במקור – יצ"ג): מנוע חיפוש סופר חשאי; גוגל בהחלט שמה לב".

מלחמות המטבח של גוגל – המאבק בין ההנהלה לעובדים על ההטבות הקולינריות שמגיעות לעובדים – נכנס לשלב חדש. המטבח שימש כלי מרכזי בימיה הראשונים של גוגל: הטבח הראשון שלה, שהוציא כמובן ספר, סיפר כיצד התבקש להכין ארוחות בוקר וערב מרשימות במיוחד, כדי לתמרץ את העובדים להגיע מוקדם וללכת מאוחר. המזון הוגש בכל שעות היממה והבירה זרמה כמים, מה שעשוי להסביר כמה באגים. אחר כך הגיע המשבר הכלכלי, וגוגל צמצמה – למרות הבטחה מפורשת של המייסדים – את ההטבות. עכשיו היא גם מקטינה את הצלחות של העובדים, וזאת לאחר שמחקר העלה שאם נותנים לעובדים צלחות קטנות, הם אוכלים פחות. המטרה היא שמירה על גזרתם של העובדים, שכן כל שיטת הפיתוי-באמצעות-מזון הזו גם מכבידה עליהם.

כמה נזק גורם האייפד של אפל למכירות הנטבוקים והלפטופים? במהלך סוף השבוע רצו שמועות רבות בנושא. המנכ"ל של בסט ביי אמר שאפל "עושה קניבליזציה" של מכירות המחשבים האחרים, ומיד לאחר מכן מיהרה החברה להכחיש את הדברים. העניין הוא שלאף אחד אין מספרים מדויקים (ואפל מקפידה לא לדווח על מספרי מכירות חדשים של האייפד, מעניין למה). ההערכה הסבירה היא שהצעצוע של אפל גרם נזק למכירות של מחשבים טובים יותר, אבל אף אחד לא יודע כמה בדיוק. אם הכלכלה אכן תיגרר לשפל שני, מכירות הנטבוקים – שתמיד היו מחשב שני או שלישי – עשויות לצנוח. מצד שני, הם שגשגו בדיוק בימי המשבר הגדולים, אז לכו תדעו.

מדענים גילו גן לא סימפטי, שאותו הם מכנים מסיבות מובנות "גן הומר סימפסון", שמקדם טיפשות. מסתבר שאם אתה מסיר אותו מעכברים, הם הופכים לעכברי-על ומסוגלים לנווט במבוכים ביעילות שהיתה מרשימה גשש בדואי. שמו הרשמי של הגן הוא RGS14, ולמרות שהמדענים טוענים שהסרתו מהעכברים לא גרמה להם כל נזק רפואי, הם מציינים שצריך לערוך עוד כמה מבדקים לפני שזה יהפוך לרשמי, ואפשר יהיה לעבור לניסויים בבני אדם. אפשר להמליץ להם להתחיל על כמה מהפוליטיקאים שלנו? אם יש דבר גרוע יותר מנבל מרושע, זה טמבל מרושע.   

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"