הגנה נגד אפליה בישראל

עו"ד אסף ברנזון ממשרד חיים ברנזון, מהבולטים בתחום דיני עבודה, סבור שהחוק הישראלי לשוויון הזדמנויות בעבודה מטפל בעקיפין באפליה על רקע מראה. "בסעיף 2א' כתוב שאסור להפלות בין עובדים או בקבלה לעבודה ברשימה של נסיבות, ומראה חיצוני הוא לא אחד מהן", הוא מסביר, "אבל סעיף 2ב' מבהיר שאפליה היא גם קביעת תנאים שלא ממין העניין, ולדעתי הסעיף אוסר על אפליה מחמת מראה - כשאינו רלבנטי לעיסוק. בדוגמנות מראה חיצוני הוא ממין העניין. אבל אם המראה לא ענייני לעבודה - יש איסור בחוק".

עו"ד עמית גורביץ', מומחה לדיני עבודה ומנהל פורום דיני עבודה ב־ynet, מחזיק בדעה הפוכה. "החוק לא נותן הגנה למראה חיצוני או אסתטיקה. היום מעסיק יכול לומר 'אתה לא מספיק יפה', לא לקבל אדם לעבודה - וזה מותר, אלא אם כן יש קורלציה בין הסיבה לרשימת האיסורים שמופיעה בחוק".

חרף האיסור שלדעתו קיים בחוק, ברנזון סבור שכמעט בלתי אפשרי להוכיח אפליה. "איך מועמדים יידעו שלא קיבלו אותם על הרקע הזה? זה חמקמק מאוד. המודעות גבוהה וגם מי שאינו משפטן יהיה זהיר, אלא אם הוא מספיק טיפש לומר מה הסיבה".

ומה עם תקדימים? ברנזון וגורביץ' מזכירים את פסק דין רקנט משנות התשעים, שבו תבעו דיילי אוויר את אל על בטענה לאפליה, לאחר שאולצו לפרוש בגיל 60 לעומת דיילי קרקע שפורשים בגיל 65. התיק נדון פעמיים בבג"ץ, ובשתי הפעמים פסקו שופטי הרוב לטובת הדיילים ודחו את טענת אל על שגיל הפרישה שלהם קשור בהופעה נאה והכושר הפיזי הגבוה שנדרשים מהם.

"אין בדרישת התפקיד להופעה נאה כדי להצדיק קביעת גיל פרישה שונה לדיילי האוויר", נקבע בפסק הדין של הדיון הנוסף. "זאת, אף אם הופעה נאה או צעירה של דיילי האוויר עשויה להעניק לאל על יתרון עסקי מסוים כתוצאה מהעדפות פסולות (...) קביעת גיל פרישה שונה בהתבסס על דרישות ההופעה הנאה והכושר הפיזי מהווה אפליה פסולה הנוגדת את דרישות החוק".