אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מסע בסין העממית: כלכלה קטנה ומטריפה צילום: רחל בית אריה

מסע בסין העממית: כלכלה קטנה ומטריפה

בחצר האחורית של בירת סצ'ואן מקבלים מסאז' בדולר ו"טיפול שיניים" בשלושה

20.09.2010, 14:14 | רחל בית אריה

צ'נגדו היא אחת הערים הצומחות ביותר בסין ויעד נחשק ובתולי להשקעות, מפתה אולי אף יותר מהשווקים הרוויים של שנגחאי ובייג'ינג. בירת סצ'ואן, מחוז בגודל של צרפת עם אוכלוסייה של יותר מ־80 מיליון בני אדם, מבססת את עצמה גם כבירה התוססת של פנים הארץ הסיני, רחוק מערי החוף המזרחי העשירות. לאינטל יש כאן מרכז פיתוח כמו גם למיקרוסופט, ואפילו חברת קרדן הישראלית בונה בעיר קניון עצום.

לכתבות נוספות בסדרה:

 

מסע בסין העממית: תיירות אסונות בסצ'ואן

מסע בסין העממית: הממשלה העירומה הראשונה

מסע בסין העממית: איך בונים מעמד בינוני

 

בחצר האחורית של צ'נגדו, רק קילומטר מגורדי השחקים החדשים, מתנהלת כלכלה אחרת לגמרי, אם כי יזמית לא פחות. הרוח העצמאית של הסצ'ואנים - הניסוי הגדול של סין בכלכלת שוק התחיל כאן ב־1980 כשאיכרי המחוז קיבלו אישור לסטות מהקו הקומוניסטי הנוקשה ולמכור תוצרת חקלאית בערים - מניעה את שתי הכלכלות, זאת של שוק ההון וזאת של שוק הירקות.

דמפלינגס בשוק של גונג-רן-צון, צילום: רחל בית אריה דמפלינגס בשוק של גונג-רן-צון | צילום: רחל בית אריה דמפלינגס בשוק של גונג-רן-צון, צילום: רחל בית אריה

גונג־רן־צון, כפר הפועלים - שכונה קטנה שנהפכה לשוק בתוך שיכון מתפורר במרכז צ'נגדו. אפשר לקנות כאן בשר עם תאריך תפוגה לא ברור, דגים חיים, ירקות ופירות מכל סוג ופלפל סצ'ואני צורב שריחו הנפלא נישא בכל האזור. בשולי השוק ישנה תנועת קונים ערה בחנות ששום עיר במערב סין אינה שלמה בלעדיה - חנות היין שמתגאה בכדי חרס ענקיים של "באי ג'יו", יין אורז עם תכולת אלכוהול של 50% לפחות. אבל הסצ'ואנים היזמיים לא מסתפקים בקניות וסביב השוק התפתחה תעשיית שירותים קטנה ומטריפה. אם תהיתם פעם איך אפשר לחיות ממשכורת של 130 דולר בחודש ופחות, כאן נמצאת התשובה.

יזם אחד שמכנה את עצמו "מלך ההרים" פתח כאן מכון עיסויים. אלה אינם ההיכלות המפנקים של שנגחאי וגם לא מסווה דק לתעשיית הזנות: מלך ההרים שכר חלל פתוח ברחוב השוק, מילא אותו במיטות ובכורסאות, אם כי לא טרח להציב דלתות וגם לא להפריד בין עמדות הטיפול במחיצות. 15 עובדים יש למלך ההרים, והם מעניקים מסאז' מהיר לרגליים העייפות של עובדי השוק תמורת 8 יואן (קצת יותר מדולר) לחצי שעה. למה שפועלים שחורים לא ירשו לעצמם פינוקים של עשירים, או לפחות גרסה שלהם?

אבל לפני שמדברים על מותרות, אולי כדאי להזכיר צורכי חיים בסיסיים כמו בריאות. בשוק הפועלים דואגים אפילו לבריאות השן: "קליניקה" קטנה (ומטריפה, או יותר נכון מעוררת חלחלה) מציעה כיסא בודד וכיור מלא חלודה בחלל פתוח ו"רופא" שמוכן לעקור כל שן סוררת תמורת 20 יואן (פחות מ־3 דולרים). ככה זה כשאין ביטוח ואין שירותי בריאות ממלכתיים. השוק מלא גם בחנויות קטנות (ומטריפות) לתרופות אליל. מחוץ לקליניקה של רופא השיניים, הפציינטים מוזמנים להירגע תמורת יואן אחד במועדון מה־ג'יאנג, משחק ההימורים הסיני האהוב. ממש לפני היציאה מהשוק אפשר להצטייד בק"ג או שניים של דמפלינגס שמוכרת ישישה המקפלת אותם במהירות שיא.

עם כל המבחר הזה, לא נראה שתושבי כפר הפועלים צריכים לצאת אי פעם מהמתחם שמספק את רוב צורכי הגוף והנפש, וטוב שכך. על קניות בחנות החדשה והנוצצת של לואי ויטון במרכז הפיננסי של צ'נגדו, רק כמה רחובות משם, הם לא יכולים אפילו לחלום, גם אם יזכו בכל הקופה במה־ג'יאנג. אבל מסאז' רגליים נמרץ הוא תרופה ידועה להשכחת עיוות חברתי.

תגיות