דו"ח טכנולוגי: חסימת SMS כאמצעי לדיכוי מהומות

בהודו מתכוננים להאפלה

דיווחנו לפני כעשרה ימים על התרגיל של ממשלת מוזמביק, שמנעה שליחת כמויות גדולות של מסרונים כאמצעי לדיכוי המהומות שם. מסתבר שזה לא רק שטיק שמיועד לדיקטטורות בשנקל מאפריקה, אלא גם לדמוקרטיה הגדולה בעולם.

ממשלת הודו הורתה ביום שישי על השעיה זמנית של האפשרות לשלוח מספר גדול של מסרונים ממכשיר אחד, שתהיה בתוקף ל-72 שעות. הסיבה: פסיקה קרובה (שבינתיים, כנראה נדחתה) סביב סוגיה טעונה במיוחד המסעירה את תת היבשת, הנוגעת להריסות המסגד באיודהירה.

על העובדה שהיה שם מסגד, כנראה אין ויכוח. השאלה היא מה היה שם קודם. הינדים פנאטים – לא, נחמה, פנאטיות דתית היא לא עניין שמוגבל למונותאיזם; המשורר האפיקוראי לוקרטיוס כתב עוד בימיו של יוליוס קיסר על "מפלצת הדת" – טוענים שקודם לפלישה המוסלמית להודו, עמד שם מקדש לאל רמה. הם כל כך פנאטים בנושא, שהסיבוב הקודם שם ב-1992 הוביל לגל מהומות בהודו כולה, שגרר 2,000 הרוגים. אלו היו המהומות הגרועות ביותר מאז חלוקתה של הודו ב-1947. תמיד שווה לקרוא את אודן בנושא, על חלוקה

"Between two peoples fanatically at odds,

With their different diets and incompatible gods".

הודו כולה נדרכה לקראת הפסיקה, אף על פי ששורה של ארגונים קראו לרגיעה ואף שהממשלה הבהירה שבכל מקרה יהיה ערעור. אז, כשלב ראשון, פגעו בזכות התקשורת של האזרחים. הודו עושה את זה הרבה לאחרונה: היא דורשת מגוגל, מ-RIM יצרנית הבלקברי ומשאר חברות להפסיק לאפשר לאזרחים תקשורת נקייה ממעקב של המשטר.

תומאס פרידמן, בספרו "הלקסוס ועץ הזית" שנחשב בשעתו לפורץ דרך, ניסה להתוות קו ברור בין מדינות "עץ הזית", כלומר כאלה שחיות בעבר ומסרבות להצטרף למאה ה-21, ובין חברות "לקסוס", שהתמכרו כמעט לחלוטין לדת ההייטק. כפי שמעיד המקרה המדמם של הודו, החלוקה הזו אולי נראית נהדר על הנייר, אבל בשטח היא בעייתית מאוד. במיוחד כשמערבים בנושא טרור. מה שמוביל אותנו ל...

הטיל הדיגיטלי פגע

בערב החג – עוד סופ"ש דביק אחד ושרדנו עוד עונת חגים - דיווחנו על הדופקה הערמומית סטוקסנט, שהעלתה את הגאווה הלאומית בכך שעל פי הדיווחים, היא נדבקה לשורה של מחשבי מפעלים, תחנות כוח וכו', בניסיון למצוא את הכור האיראני בבושהאר ולגרום למדינה השיעית היחידה בעולם נזקים שלעומתם אפילו אחמדינג'אד יחוויר.

ובכן, יש חדשות משמחות יותר ומשמחות פחות: סוכנות הידיעות האיראנית מדווחת שאכן, הדופקה פשטה במדינה כמשטרה חשאית במפגש דיסידנטים, ושהיא מנסה להתמודד איתה ושאין לה מושג ברור איך לעשות את זה.

חדשות משמחות אף יותר מבחינת הישראלי הממוצע היא שמומחה ללוחמה בטרור של ממשל בוש – לא שהייתי סומך יותר מדי על החבר'ה האלה, אפילו בהנחה שהוא לא משקר כדי לחפות על איזה מבצע מלוכלך אמריקאי – אומר שרוב הסיכויים הם שזו עבודה ישראלית. אנחנו על המפה!

החדשות הפחות משמחות הן הנימוק שלו: התקפת דופקה, הוא אומר, היא לא משהו שממשלת ארה"ב היתה עושה, כי לך תדע איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר. במילים מנומסות פחות, התקפה כזו היא מתקפה בלתי מדויקת. ואנחנו יודעים שהדופקה הזו הצליחה להגיע גם להודו וגם לפקיסטן, שלשתיהן יש תוכניות גרעין פעילות למדי. אם סטוקסנט יזהה בטעות איזה מתקן גרעיני הודי ככור איראני, ויפרק אותו לגורמים, המחשבה הראשונה וההגיונית למדי של הודו תהיה שמדובר בהתקפה פקיסטנית, אולי אפילו גרעינית. במקרה כזה, יש סיכוי לא רע בכלל שנאלץ לנשק את הכדור המחורבן הזה לשלום. וכמו שמאיר דגן והאנשים שלו כבר הוכיחו, חשיבה לטווח ארוך היא לא בדיוק הצד החזק שלהם.

דיבה היא לנצח

בית משפט צרפתי קבע לאחרונה שגוגל הוציאה את דיבתו של אדם רעה, כאשר היא הצמידה לשמו – במסגרת פיצ'ר suggest שלה – את המילים "אנס" ו"עובד שטן". התובע הורשע בערעור בעבירה של "השחתת צעיר", שאני לא יודע מה זה בדיוק אבל זה נשמע באופן חשוד כמו פדופיליה, כך שאולי המילה "אנס" היתה במקומה; על כל פנים, בית המשפט פסק לו נזקים של יורו אחד, שיטה עתיקה במשפטי דיבה שבה אומר בית המשפט "אתה צודק טכנית, אבל אתה נבלה שהגיע לו שכולם ידעו מי הוא באמת. קח יורו ותיחנק".

גוגל, כמובן, מערערת. והמקרה הזה הוא לא בדיוק מקרה ייצוגי. אבל יש הרבה מקרים אחרים, בעייתיים יותר. נניח שמחר, עקב עלילה או סתם טעות, המשטרה עוצרת אתכם בעוון פשע נתעב כלשהו, נניח פדופיליה. המשטרה, בהיותה משטרה, מנסה לשבור אתכם בחקירה על ידי הדלפת כל הנושא לכלי התקשורת. הללו, ששמחים לקבל סיפור נורא ומושך קהל באפס מאמץ, ממהרים לפרסם את הכל. כשיחפשו אתכם בגוגל, השם שלכם יביא תוצאות שליליות.

אבל מה יקרה אם חלפו 27 שנה, והמשפט הסתיים בזיכוי, או חלפו שמונה שנים והפרקליטות החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות/אשמה/עניין לציבור? אף אחד לא יזכור את זה. עיתונים לא טורחים, בדרך כלל, לדווח על זיכויים או סגירת תיקים. הם עושים את זה רק במקרים סנסציוניים במיוחד, ובהרבה פחות הבלטה מאשר את האישום המקורי.

פעם, לפני גוגל, אם מישהו לא היה זוכר את השם שלכם – חלפו, כזכור, שמונה שנים בין ההדלפה ובין סגירת התיק, כמקובל במערכת המשפט שלנו – הוא היה צריך לכתת את רגליו לאיזה ארכיון ולקוות שימצא משהו. היום כל המידע נמצא במרחק הקלקה אחת. גוגל, למעשה, מקדמת את הוצאת דיבתם של אנשים.

עכשיו, אם אתם אנשים שמייצרים כמויות גדולות של תוכן, תוכלו לדחוק אחורה את הבולשיט שנכתב עליכם או לפחות לדאוג, במאמץ, שהפוסט בבלוג שלכם שמבהיר שהכל היה עלילה יהיה אחת התוצאות הבולטות. אבל לרוב האנשים אין יכולת כזו. הפתרון צריך להיות עדכון מהיר של חוקי לשון הרע, שייאלץ את כלי התקשורת לתקן אחורה את כל הכתבות שלהם, ולהודיע בהן שזוכית, ולא להחביא את זה בסוף אלא לשים את התיקון בפסקה הראשונה. אחרת, בפעם הבאה שתחפש עבודה, הבוס המיועד שלך יעשה חיפוש גוגל מהיר – רובם כבר עושים זאת – ויגיע למסקנה שטיפוסים כמוך הוא לא צריך אצלו. הוא אפילו לא יסביר לך למה ואתה לא תוכל להתגונן.

מדובר, אמנם, בבעיה זניחה יחסית בישראל, שבה 999 מכל אלף נאשמים מורשעים, 910 מהם בעסקת טיעון, אבל בכל זאת.

תראו, שפן!

למארק צוקרברג, המנכ"ל והמייסד (?) של פייסבוק, יש בעיית יח"צ כבדה: הסרט "The Social Network" שמתאר את הקמת פייסבוק – תוך, אומרים, קמצנות חריגה בשימוש באמת – מתברר, לפחות על פי הביקורות, כסרט לא רע בכלל ויש סיכוי שיהפוך לגורף קופות. והסרט מציב את צוקרברג, לא לגמרי לא בצדק, בתפקיד לוציפר.

אז מה עושים? יש פתרון: שופכים המון כסף, ואולי אנשים לא ישימו לב למקור שלו. לכסף, ידע כבר אספסיאנוס, אין ריח (מקור האמרה באגרה שהוא הטיל על המחראות הציבוריות ברומא, שעד אז היו שירות פטור מתשלום). צוקרברג הודיע על תרומה של 100 מיליון דולר (!) למערכת החינוך של מדינת ניו ג'רזי. לגמרי במקרה, טוען צוקרברג, ההכרזה על התרומה יצאה ביום שבו  The Social Network פגע באקרנים. באמת, צירוף מקרים משונה.

ואם אתם מאמינים לזה, אז ודאי תאמינו לפייסבוק בפעם הבאה שהיא תודיע לכם שהשינויים שהיא עשתה מיועדים לשמור על פרטיותכם. באמת. נשבעים לכם.

קצרצרים

תושבים זועמים באחד מאיי התעלה של בריטניה, האי גוורנזי, עשו שפטים בשתיים ממכוניות Google Street View. התושבים חתכו את הצמיגים של רכבי הצילום, כמו גם את הכבלים שלהן. המכוניות היו אמורות להגיע לאי במאי, אבל עקב חשיפת הציתות לרשתות ה-WiFi הפרטיות שביצעה גוגל, החליטו בחברה לדחות את הגעתן. בהביעה רגישות נדירה לפרטיות שגוגל אינה מאפשרת בדרך כלל לקורבנותיה, ביקשה החברה מתחנת הטלוויזיה המקומית שלא לצלם את המכוניות המושפלות.

צוחק כל הדרך אל הבנק: מארק צוקרברג, המכבב באופן קבוע בטור, עקף את סטיב ג'ובס ברשימת העשירים של פורבס. על פי ההערכות, הוא שווה כעת 6.9 מיליארד דולר, בעוד שמנכ"ל אפל שווה רק 6.1 מיליארד דולר. הבדל ניכר בין השניים הוא שג'ובס בכל זאת עשה משהו בחיים, החברה שלו ציבורית ונסחרת בבורסה, בעוד שהעושר של צוקרברג הוא עושר נייר שמבוסס על הערכות מנופחות. סביר, עם זאת, שהיתה בכך נחמה קטנה מאוד ושהידיעה דחפה את ג'ובס לעוד אחד מהתקפי הזעם המפורסמים שלו.

שודד בנקים בטקסס, טייס פון פרנקלין, הצליח להימלט מזירת השוד עם 183,000 דולר, ואז הכל התחיל להשתבש. פון פרנקלין נעצר כשנסע במהירות העולה על המהירות המותרת, ובחיפוש שערכו השוטרים ברכב הם מצאו שקית גדולה עם כסף – תמיד חשוד – ומסכה. השוטרים חשדו שלפון פרנקלין היה סייען בבנק, והחשד התגבר כשמצלמות האבטחה העלו שאחד הפקידים בבנק, קייל לייטנר, שלח כמה מסרוני SMS זמן קצר לפני השוד. בדיקה מהירה העלתה שהמסרונים המליצו לפון פרנקלין להגיע עם משקפי שמש (מה שאכן אירע), הסבירו לו את מבנה הבנק, והזהירו מפני עובד בנק שנוטה לצרוח בסרטי אימה ושאין סיבה להילחץ ממנו. מה שנקרא בלעז open and shut case.

המתיחה הוותיקה המכונה rickrolling, שבמסגרתה לוחץ המשתמש על קישור שמבטיח לו דבר אחד אבל מוביל אותו לשירו הידוע מדי של ריק אסטלי, שלעת בלותו היתה לו עדנה, כבר יצאה מכל החורים. מפתח פיירפוקס ראוי לשבח פיתח אפליקציה שמזהה את הקישור ומתריעה בפני המשתמש שהוא עומד לצפות שוב בפרצופו של אסטלי, וממליצה בפניו לשמוע מוזיקה טובה יותר. נאה.

ונעבור לפרסומת מטומטמת של גוגל, שככל הנראה מתבססת על השיר Nine Revolution של הביטלס: שחקן שאומר את המילה "פיצה", לעתים תוך לעיסת פיצה, במשך עשר דקות תמימות על רקע תמונות מתחלפות, שמיועדת ככל הנראה להבהיר שכשיש לך גרוטאה סלולרית של גוגל, היא מרגלת אחריך, יודעת איפה אתה נמצא ומסוגלת להתאים לך מודעות לפיצריות הקרובות למקומך. למה היא חושבת שמדובר בפיצ'ר ולא בבאג, זה נשגב מבינתי.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"