בניין וגימור

אחת מהאורחים המעניינים בביאנלה הבינלאומית השנייה לאדריכלות הנוף העירוני, "הזדמנות 2010" המתקיימת כעת בבת ים, היא שרה גבנטה. גבנטה, המנהלת של שטחי הציבור ב־CABE (הוועדה לאדריכלות ולסביבה הבנויה בבריטניה), היא חלק מצוות השיפוט של הפרויקט "72 שעות" שמארגנת בביאנלה קבוצת החללית בירקון 70.

מדובר בפעולה אורבנית ואדריכלית הנערכת במגבלות של לוח זמנים, תקציב ואתר מוגדר. זוהי תחרות שבה מתחרים עשרה צוותים הכוללים 122 אדריכלים, מעצבים ואמנים מהעולם, כשכל צוות צריך ב־72 שעות לתכנן ולהקים פרויקט אדריכלי במרחב הציבורי, בהתאם לצורכי הקהילה ולרצונותיה. הפרס לזוכים בתחרות שתינעל מחר הוא 15 אלף שקל.

אפקט מהיר

גבנטה מאמינה שגם ב־72 שעות אפשר ליצור שינוי שישפיע לטווח הארוך. "קודם כל זה כיף, ויש לזה גם יתרון שאפשר לעשות הרבה דברים שאי אפשר לעשות כשיש תקציב ואחזקה הנדרשים בפרויקט קבוע. פעולה אורבנית זמנית מוצלחת יכולה להפוך לקבועה תוך שנתיים־שלוש". והיא יודעת על מה היא מדברת. מטרת הוועדה שבה היא עובדת (שהוקמה ב־1999 והחליפה את RIBA, הוועדה המלכותית לאמנויות יפות מ־1924 - ד"ג), אינה לאשר פרויקטים כחלק מוועדות התכנון, אלא לייעץ לרשויות בנושאים של תכנון עירוני ואדריכלות, כדי "להביא למצוינות בעיצוב ובניהול של שטחים פתוחים בעיר ובפארקים".

למעט באוסטרליה, שם החלו באחרונה בהקמת גוף בעל מטרות דומות, CABE הוא הגוף היחיד בעולם המתמחה בנושא, ואף מעניק חותם איכות של "בניין לכל החיים", ש־55 מבנים זכו בו החודש. ההתעסקות עם אספקטים של שימושיות ויעילות בתכנון, היא המייחדת את הארגון, המציג באתר שלו חוברות ליזם ולאדריכל שעניינם בניית בניינים איכותיים. "בבריטניה ישנו המוסד המלכותי של אדריכלים בריטים, שמחווה את דעתו בענייני עיצוב ולא עוסק באיכות הבנייה של הסביבה הבנויה, שזה הנושא שבו אנחנו מייעצים", מסבירה גבנטה, שאינה אדריכלית, אלא אוצרת בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בעיצוב.

משתתפים בפרויקט "72 שעות" בביאנלה לאדריכלות בבת ים. פידבק מיידי מהסביבה | צילום: תמיר צדוק

בלונדון חושבים רחוק

ב־11 שנות פעילותו ייעצה הוועדה לכ־3,000 פרויקטים גדולים וציבוריים, ובהם תוכנית "ליברפול 1" שהסתיימה ב־2008 לקראת מינוי העיר לבירת התרבות האירופאית, וכללה מבני מגורים ושטחי מסחר. באותה שנה יזמה הוועדה את פסטיבל שינוי האקלים הראשון שנערך בבירמינגהם. כעת מתכוננים גבנטה ואנשיה לאולימפיאדה שתיערך בלונדון ב־2012.

פרויקט הבנייה הזה, הנחשב כיום לגדול מסוגו באירופה, כולל שטחי מגורים, פארק, מרכז קניות ורכבת תחתית. "חשוב להשאיר מורשת אדריכלית טובה", מסבירה גבנטה, המבקשת לצד שמירה על תקציב ומועד הביצוע להעניק גם ערך מוסף לתושבי העיר. בניגוד לאולימפיאדה שנערכה בבייג'ינג ב־2008, הבריטים מאופקים: את האצטדיון הם מעוניינים להשמיש לאחר המשחקים, ואת הפארק האולימפי שמוקם במזרח לונדון להפוך לפארק העירוני הגדול באירופה.

שרה גבנטה: "אדם לא צריך ללכת לגן יותר מ-300-400 מטר, כי אנשים לא הולכים יותר מזה"

גוש דן הוא השטח העירוני הצפוף בארץ, וסובל ממחסור בשטחים ירוקים ציבוריים.

"בבריטניה שמים את הדגש על איכות התכנון, שיכולה להתבטא גם בגן קטנטן שעשוי מחומרים טובים, וכמובן בנגישות של השטחים הירוקים. אדם לא צריך ללכת לגן יותר מ־300–400 מטר, כי אנשים לא הולכים יותר מזה. אם אתה צריך לנסוע במכונית לגן הקרוב, אפילו אם זה יהיה הפארק היפה ביותר, זה גרוע מאוד!".

ביקרת בשבוע העיצוב שנערך כעת בלונדון. את יכולה לספר על עבודה שהרשימה אותך?

"יש תחנת דלק מוזנחת שהפכו אותה לכמה שבועות לבית קולנוע. זו דוגמה טובה כי אנשים מחפשים ונמשכים למקומות מוזנחים שעוברים שינוי".