הפגיות בישראל כורעות תחת העומס

חשבון פשוט: בישראל רשומים 119 רופאי ילדים עד גיל 65 שמתמחים ברפואת תינוקות ופגים. בחמש השנים הקרובות ייצאו לגמלאות 29 מהם, וזאת בהנחה שאף אחד מהרופאים האחרים לא יחליט לצאת לפתע לפנסיה מוקדמת. ב"קנה", כלומר רופאי ילדים שהתחילו להתמחות ברפואת פגים, יש עוד חמישה. כדי לשמור על לחץ עבודה סביר, על תקני רופאי תינוקות ופגים לעמוד על 180. כלומר, בעוד שנים ספורות מספר רופאי הפגים בישראל יירד מתחת ל־100, ולמערכת ייחסרו כ־80 רופאים.

עכשיו אפשר להבין מדוע פרופ' שאול דולברג, יו"ר איגוד רופאי התינוקות והפגים, לא מנסה להתנסח בדיפלומטיות כשהוא מדבר על העתיד. "אנחנו על ספו של משבר", הוא אומר. "זה רק עניין של זמן עד שפגים ייפגעו ואף ימותו. כנראה בישראל לפעמים צריך שיהיה נזק ממשי ונראה לעין לפני שיינתן פתרון".

תקנים דווקא יש. ב־25 יחידות הטיפול המיוחד ביילוד בבתי החולים ברחבי הארץ (הפגיות, בלשון לא רפואית) יש 177 תקני רופאים, אבל כל מתמחה צעיר יודע לספר שמספר התקנים הרשמי הוא רק המלצה. בפועל, הורים לפג ייתקלו בעיקר ברופאים עייפים שמאחוריהם משמרת בת 24 שעות. מחקר אמריקאי כבר מצא כי רופאים שעבדו במשמרות ארוכות נטו לבצע 35% יותר טעויות רפואיות ופי חמישה יותר טעויות אבחוניות מרופאים שעבדו במשמרות רגילות. עכשיו כל שנותר הוא לדמיין את הטעויות האלה מתבצעות על פגים.

8 כוננויות בחודש

לא מפתיע לגלות שמצוקת כוח האדם בפגיות בישראל לא חדשה. ראשי המערכת התריעו זה מכבר על הבעיה, וכך גם מבקר המדינה בדו"ח מ־2003. אך דבר לא נעשה. היה ניסיון אחד נואש לפתור את הבעיה: כשהוחלט על תוספת השכר לרופאים בהסכם הבוררות ב־2008, הוחלט ברגע האחרון לתת תוספת גדולה יותר, בשיעור של 8% לשלושה מקצועות במצוקה - הרדמה, טיפול נמרץ ופגים. אך נתוני ההסתדרות הרפואית, שאחראית על הכשרת מתמחים, מצביעים על כך שגם תוספת שכר זו לא עזרה. רק שלושה רופאי ילדים החליטו ב־2009 להיכנס להתמחות־העל של תינוקות ופגים. המצב החמיר בשנה הנוכחית: עד אוגוסט, רופא אחד בלבד בחר בהתמחות זו.

וכאן מתחיל מעגל קסמים: בגלל מצוקת כוח האדם, רופא פגים נדרש ל־8–7 כוננויות נוספות במהלך החודש, במקום 5–4, שנחשבות לכמות סבירה. שעות העבודה המרובות מרתיעות רופאי ילדים אחרים מלהיכנס לתחום הפגים, וכך מצוקת כוח האדם רק מחריפה.

אבל הבעיה האמיתית נעוצה בסיבה אחת פשוטה להפליא: כסף. כשרופא ילדים מחליט ללכת להתמחות נוספת ברפואת ילדים, פרוסות לפניו אפשרויות אטרקטיביות הרבה יותר מבחינה כלכלית. במקום להעביר את חייו המקצועיים בין אינקובטורים ומוניטורים בבית חולים ציבורי, הוא יכול ללמוד אנדוקרינולוגיה (טיפול בבעיות הורמונליות), גסטרואנטרולוגיה (בעיות במערכת העיכול) או נוירולוגיה, מה שיאפשר לו לפתוח קליניקה פרטית או לעבוד במרכז רפואי פרטי כמו אסותא.

המספרים מדברים בעד עצמם: רופא המתמחה בפגים יקבל שכר ברוטו של 12 אלף שקל בחודש לאחר שש שנות ותק. כוננות רגילה תוסיף לו 1,200 שקל, וכוננות שבת - 1,600 שקל. בהנחה שאותו רופא יעבוד הרבה מאוד שעות בחודש, כלומר שש כוננויות ששתיים מהן בשבת, הוא יגיע לשכר ברוטו של כ־25 אלף שקל בחודש. גסטרואנטרולוג ילדים בעל ותק דומה יכול להשתכר כ־35 אלף שקל לחודש במרכז רפואי פרטי או בקליניקה פרטית, ולעבוד בלי לחץ ובשעות נוחות. כאמור, החשבון פשוט.

נתונים בערפל

הבעיה מסתבכת כאשר מסתכלים על עלות התחזוקה הגבוהה שדורשת מחלקת פגים: מיטת טיפול סטנדרטית לפג עולה כ־600 אלף שקל, וזאת בשל הציוד הנלווה שמגיע איתה: אינקובטור, מכשיר הנשמה, מוניטור ועוד. בישראל יש 556 מיטות לפגים, שתיים פחות מ־2007. אם מביאים בחשבון את הגידול באוכלוסייה בכלל ואת הגידול באוכלוסיית הילדים בפרט, הרי שמדובר בירידה ריאלית תלולה למדי.

על פי הנתונים הרשמיים, תפוסת המיטות בפגיות עמדה על 99% ב־2009. אולם נתונים אלה מטעים, כי משרד הבריאות מביא בחשבון רק מיטות בתקן. על פי התפוסה בפועל, כלומר כמה מיטות היו בסופו של דבר בפגיות, המספרים מזנקים מעל 100% ומגיעים לעתים גם ל־120%, כמו בבית חולים שיבא בתל השומר. "בארצות הברית ההמלצה היא לתפוסה של כ־70%, כדי שיהיה אפשר להתמודד במקרה של עומס פתאומי", אומר פרופ' דולברג. "פה הממוצע הוא מעל 100%, ולכן בעתות עומס כמעט יש קריסה, ותינוקות שאמורים להיות בפגיות מופנים למחלקת תינוקות רגילה. זו המציאות שבה אנחנו עובדים".

למרבה האבסורד, אף אחד לא יודע כמה מיטות בדיוק חסרות בפגיות, לא פרופ' דולברג וגם לא מי שאחראי על בתי החולים - משרד הבריאות. שבע שנים עברו מאז הדו"ח הראשון של מבקר המדינה בנושא הפגיות, ולמשרד הבריאות עדיין אין נתונים מדויקים על מצב המחלקות. לאחרונה מינה מנכ"ל המשרד ד"ר רוני גמזו ועדה לבדיקת המחסור במיטות טיפול נמרץ וטיפול מיוחד בפגים, מצב כוח האדם הרפואי והפערים בטכנולוגיות וציוד. זו תהיה הוועדה הרביעית מאז תחילת שנות התשעים שתדון בנושא. למרות כל זאת, במשרד טוענים כי הם פועלים מול האוצר להוספת מיטות לטיפול בפגים במסגרת הדיונים על תקציב 2011.

מה שבכל זאת נעשה, בעיקר באמצעות לחץ של הכנסת, הוא העלאת תשלומי האשפוז לכל פג: לפני כשנה החל הביטוח הלאומי לשלם לבתי החולים 139 אלף שקל עבור כל לידת פג, וזאת לעומת 122 אלף שקל לפני כן. תוספת התשלום נועדה לתמרץ את בתי החולים להשקיע יותר במחלקות הפגים שלהם ולהוסיף רופאים ואחיות. אבל גם תוספת תקנים לא תשנה את העובדה שמספר רופאי הפגים ממשיך לרדת. אפילו בתי חולים אטרקטיביים כמו שיבא ואיכילוב מדווחים על שני תקנים לא מאוישים. מה גם שעל תקינות המיטות אחראי בכלל משרד הבריאות, ועל כן המענק המוגדל לא ישנה במאומה את העומס.

"לשנות את התקינה"

לדברי בכירים במערכת, הבעיה בפגיות משקפת בעיה גדולה יותר של מערכת הבריאות, שעיקרה תכנון נכון של כוח אדם. מבקר המדינה אמנם קבע בדו"ח האחרון שלו שמשרד הבריאות הוא זה שאחראי לתכנון, אבל בפועל היקפו ואיכותו של כוח האדם הרפואי נקבעים בעיקר בידי אחרים, למשל, המועצה להשכלה גבוהה, שקובעת את מספר הסטודנטים לרפואה, או המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית, שמחליטה על פוטנציאל ההתמחות, או הנהלות בתי החולים, הקובעות את מספר המתמחים בפועל בכל מחלקה. המבקר, אגב, קבע כי למשרד הבריאות אין כלל יכולת לתכנן כוח אדם לטווח ארוך.

"משרד הבריאות נכשל כישלון חרוץ בנושא כוח האדם", טוען יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן. "זה מראה כמה חמור יכול להיות המצב כאשר משרד הבריאות ממונה על הנושא. בעוד שנתיים ייפתח בית ספר לרפואה בצפת, אבל צריך גם בית ספר שישי ושביעי. הפתרון בטווח הקצר הוא להעניק תמריצים כספיים לרופאים ישראלים בחו"ל כדי שיחזרו לארץ". משרד הבריאות אפילו מסכים עם ד"ר אידלמן: "ד"ר אידלמן צודק בכך שמשרד הבריאות היה יכול לטפל בסוגיית כוח האדם טוב יותר", נמסר. "זה זמן עשייה כעת, וכולנו צריכים לחבור יחדיו למטרה זו".

כדי לפתור את מצוקת כוח האדם, משרד הבריאות פועל בדרך שמוכרת לו היטב: ועדה נוספת. בימים אלה מוקמת ועדה בראשות יו"ר אסותא, פרופ' שוקי שמר. "נושא הכשרת רופאים יהיה אחד המחדלים הגדולים של העשור הבא", טוען שמר. "גם אם נמצא פתרון היום, את התוצאות נראה רק בעוד 12 שנה". פתרון חלקי ניתן בשבוע שעבר: נציבות שירות המדינה אישרה למשרד הבריאות להאריך את גיל הפרישה של רופאי פגים ל־70. כמו כן, יוארך גיל הפרישה גם למרדימים ורופאי טיפול נמרץ. עם זאת, ההסתדרות הרפואית מתנגדת למהלך, ועד שהמשרד לא יגיע עמה לסיכום, לא יהיה שינוי. כמו כן, המהלך מצריך את אישור הרופא עצמו.

לדברי שמר, הפתרון המיידי הוא בשינוי התקינה. "על התקינה להיקבע לא רק לפי מספר המיטות, אלא לפי פרמטרים נוספים כמו איכות הטיפול וכדומה". טענות דומות משמיע גם פרופ' דולנברג: "אפשר לשנות את התקינה כך שבמחלקות הפגים יעבדו רופאי ילדים בהשגחה של רופא מתמחה בפגים, כפי שקורה בארה"ב. באופן זה יירד העומס ומספר הכוננויות יירד. כמו כן, רופאים שהולכים להתמחות בפגים או בשאר מקצועות המצוקה, צריכים לקבל שכר שיפצה על כך שהם לא יכולים לעבוד באופן פרטי".