החסכנות מוגזמת?

ב"אבא עשיר אבא עני" ממליצים לדחות הוצאות גדולות כגון רכב ודברים אחרים שעושים טוב כדי להתעשר בעתיד. אבל האם זה לא הופך את החיים לוויתור והמתנה תמידיים? אולי עדיף ליהנות ממה שאפשר?

ישראל

העיקרון הוא כזה: מצד אחד, אם אנחנו קונים משהו מוקדם יותר, אנחנו יכולים ליהנות ממנו יותר זמן. אם נקנה מכונית גדולה עכשיו, נהנה ממנה הרבה יותר זמן בחיינו מאשר אם נקנה אותה בגיל שישים.

אבל מצד שני, ישנה תכונה אנושית חשובה שנקראת "הסתגלות", ושאחת ההשפעות שלה היא שההנאה שלנו מדברים פוחתת עם הזמן. אתה קונה בית גדול וחושב שתהיה מאושר - אבל מהר מאוד אתה מתרגל, וחוזר להיות מאושר, או אומלל, כמו קודם.

לכן, אחת הסיבות לוויתורים וחיסכון היא שכך נוכל להבטיח את יכולתנו ליהנות לאורך זמן. חשוב על זה כך: גמרת אוניברסיטה ומצאת עבודה טובה. אם בבת אחת תשפר את איכות חייך, תעבור דירה, תקנה טלוויזיה וספה וסטריאו בבת אחת, יהיה לך חודש מהנה מאוד. אבל אחר כך תתחיל להתרגל, ההנאה תפחת בהדרגה ואתה תישאר רק עם התשלומים ועם הרצון לקנות דברים עוד יותר גדולים.

אבל לעומת זאת, אם תקנה רק מיטה חדשה, ואחרי כמה חודשים, כשתתרגל, תקנה רק את הטלוויזיה, ורק אז תעבור למשהו אחר, תוכל ליהנות לאורך זמן ולהמשיך לצבור כסף שיעזור לך אחרי שתתרגל לכל הדברים האלה. וזכור, אתה תמיד תסתגל מהר יותר ממה שאתה חושב.

זכור גם שההסתגלות שלנו היא לרוב חד־כיוונית. קל לעלות ברמת הצריכה, וקשה לרדת. אם התרגלת לרכב מפואר, יהיה לך קשה לחזור לנסוע באוטובוס. אם התרגלת לבית גדול, יהיה לך קשה לחזור לדירה שכורה. לכן, החוכמה פה אינה לחכות עם הקניות, אלא לפזר אותן כך שתמיד יהיה לך מספיק כדי לקנות עוד.

זה, דרך אגב, מה שאשתי סומי ואני עושים. מאז שקיבלתי את העבודה הראשונה שלי כמרצה אנחנו משפרים את איכות חיינו רק קצת בכל שנה, ואנחנו ממש נהנים מכל רהיט חדש שאנחנו קונים. מצד שני, עברו כבר 15 שנה ועוד לא סיימנו להחליף את כל הרהיטים בבית.