מה יש להן עם חתולים?

זו חוויית ילדות אוניברסלית כמעט. לא משנה היכן גדלתם, סביר להניח שהיתה לכם לפחות שכנה אחת מבוגרת וערירית המתגוררת בדירה קטנה עם עשרות חתולים, ומקפידה לאורך שנים על לוק מוזנח ומלמול לא ברור.

פתרון אפשרי לתופעה חוצת הגבולות הזו מגיע דווקא מעולם הביולוגיה.

הכל מתחיל בטפיל בשם טוֹקסוֹפלסמה גוֹנדי, המסוגל לחיות בכל יצור בעל דם חם, אולם חובב במיוחד חתולים, שבגופם הוא חי בשקט ובשלווה במשך שנים. אבל לטוקסופלסמה יש כמעט תמיד שאיפות להגיע רחוק יותר: אחרי שהוא מרגיש בנוח, הוא מתחיל לייצר תאי נבג, שמטרתם לצאת מגוף החתול ולמצוא לעצמם פונדקאים חדשים. חתולים נגועים מפרישים את תאי הנבג בצואה. מכרסמים, ציפורים וחיות אחרות נדבקים בו באמצעות בליעה. גם בני אדם עלולים להידבק בהם, לרוב עקב אכילת בשר נא מדי או במקרים רבים בגלל מגע עם צואת חתולים.

מה יש להן עם חתולים? | צילום: shutterstock

ברגע שהטוקסופלסמה נכנסת לגופה של החיה, היא חודרת למחזור הדם, מתפשטת לכל הגוף, ולבסוף אף חודרת לתאי השרירים והמוח. אבל מתברר שמבחינת רוב בני האדם, הטוקסופלסמה היא טפיל בלתי מזיק כמעט. היא גם נפוצה להדהים, וכמחצית מתושבי העולם נגועים בה (בארצות הברית שיעור הנגועים מגיע ל־20%).

אבל עד עכשיו לא הסברנו איך הטוקסופלסמה חוזרת לגופם של החתולים. לטוקסופלסמה יש כישרון גדול במניפולציה טפילית, ובמיוחד כשמדובר בעכברים. אחרי שעכבר אוכל צואת חתולים נגועה, הטוקסופלסמה משפיעה על מוחו והתנהגותו. בשלב הראשון, העכבר משמין ונעשה אדיש לסביבתו. בשלב השני הוא מפסיק לפחד מחתולים. במחקרים אחדים אף נמצא שעכברים בריאים נסים כל עוד נפשם בם מאזורים שסומנו באמצעות שתן של חתולים, ואילו עכברים נגועים דווקא נמשכים לריח השתן. וכך מגיעה הטוקסופלסמה למחוז חפצה.

לפני כמה שורות אמרנו שהטוקסופלסמה לא מזיקה לבני אדם. ברוב המקרים זה נכון. אבל קבוצה אחת שחייבת להישמר לנפשה מפני הטוקסופלסמה היא נשים בהיריון, שעלולות להדביק את העובר. משום כך הרופאים ממליצים לנשים בהיריון לא לאכול בשר נא ולבקש ממישהו אחר להחליף את החול של החתול.

במקביל, הולכות ומצטברות ההוכחות שאצל אנשים מסוימים הידבקות בטוקסופלסמה עלולה לגרום להתפרצות של מחלות נפש שונות. א' פולר טורי, פסיכיאטר בעל שם ומומחה לחקר המחלה, פרסם ב־2003 כמה תיאוריות על הקשר בין טוקסופלסמה למחלת הסכיזופרניה. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות איששו חלק מחשדותיו.

ידוע שבקרב חולי סכיזופרניה שיעור נשאי הטוקסופלסמה גבוה מהרגיל - אם כי לא ברור מה קודם לְמה. אפשרות אחת היא שטוקסופלסמה מעוררת את המחלה, ואילו האפשרות המנוגדת היא שחולי סכיזופרניה נוטים להתנהג בדרכים שחושפות אותם לטפיל, כמו היגיינה אישית גרועה.

לנוכח העובדה שלטוקסופלסמה יש השפעה דרמטית על התהליכים הכימיים במוחם של מכרסמים, אין פלא שהמדענים חוקרים אם וכיצד משפיע הטפיל על בני אדם. ואכן נמצאו ראיות שהתנהגותם של אנשים נגועים בטפיל שונה מעט מהתנהגותם של אנשים שאינם נגועים. חוקר בשם פרופ' ירוסלב פלֶגר גילה כי נשים שנדבקו בנגיף נוטות להיות אכפתיות ונדיבות יותר מנשים שלא נדבקו בו. גברים נגועים נטו להתבודד.

שוב, לא ברור אם הטוקסופלסמה משנה את ההתנהגות או שמא נטיות התנהגותיות מסוימות מגבירות את הסיכוי להידבק בטפיל - אבל זהו קשר מעניין.

בכל מקרה, אם ד"ר טורי יתברר כצודק, יתווסף ממד חדש לסטריאוטיפ של הזקנה המשוגעת המגדלת עשרות חתולים.