אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
סודות אופנתיים צילום: אי פי אי

סודות אופנתיים

תעשיית האופנה בניו יורק נהנית מהכנסות של 10 מיליארד דולר לשנה, ושבוע האופנה הנערך בעיר הוא הדובדבן שבקצפת - דוגמנים, סלבז והכנסות של 385 מיליון דולר. כתבת "כלכליסט" ביקרה בתצוגות ומדווחת מהשורה הראשונה

28.09.2010, 11:30 | הדס שואף, ניו יורק

תעשיית האופנה היא התעשייה השנייה בגודלה בניו יורק; קודמת לה רק תעשיית הפיננסים הענפה. מדובר במפעל משגשג המעסיק, על פי האתר www.foxbusiness.com, כ־175 אלף עובדים בכ־800 חברות אופנה, פי שניים מבירת האופנה המוכרזת פריז.

התעשייה נהנית מהכנסות של 10 מיליארד דולר בשנה, והאוצר האמריקאי נהנה גם הוא מתשלומי מס בסכום של 1.6 מיליארד דולר בשנה. כל אלה מסבירים את מרכזיותו של שבוע האופנה בעיר, שמתקיים פעמיים בשנה - בפברואר ובספטמבר, וגם ראש העיר, מייקל בלומברג, אינו אדיש לו. ביום הראשון לתצוגות שהתקיימו החודש והסתיים ב־16 בספטמבר, אמר בלומברג שהוא צופה להכנסות בגובה 385 מיליון דולר משבוע האופנה, ולו רק בשל כמות המבקרים בעיר שהגיעו לצפות ולעשות עסקים באירוע - 115 אלף איש.

ואכן מדובר באירוע שמתוכנן בקפדנות מרשימה. על התכנון והתפעול מפקחות נותנת החסות המובילה היא מרצדס בנץ הנותנת חסות לאירוע כבר עשור, והיא חתומה על חוזה עד 2013. מדובר באירוע זוהר אך גם מתיש, והשנה עמד בפני המארגנים אתגר לא פשוט - החלפת מיקום התצוגות אחרי 17 שנה. בריאנט פארק, ששימש בית לשבוע האופנה, ואוהלי הענק שנפרשו בו היו מזוהים עם האירוע הזוהר, הוחלף במרכז האמנויות לינקולן סנטר, ששטחו גדול בכ־30%. מפיקי האירוע הסבירו כי שבוע האופנה השנה הוא הגדול ביותר בהיסטוריה של העיר - יותר מ־325 מעצבים ומותגים, ועל כן לא היה מנוס מלעבור למיקום מרווח יותר.

לינקולן סנטר מחולק לארבעה חללי תצוגה ומבואת כניסה גדולה עם עמדות ישיבה וצפייה, עמדות קבלה ורישום ודוכני קידום מכירות של מותגים נבחרים. באי התצוגות יכלו ללגום קפה קר של סטארבקס או יינות, ולקבל דוגמיות של שפתונים חדשים וטיפולי פנים, ציפורניים ושיער. יותר מ־90 תצוגות התקיימו במתחם, ובמקביל התקיימו תצוגות גם במקומות אחרים בעיר. לדוגמה דונה קארן הציגה ב־Weiss Studio ברחוב גרינוויץ', בית האופנה האמריקאי הלסטון הציג ב־Gladstone Gallery במתחם צ'לסי, ואוסקר דה לה רנטה בחלל יפהפה בפארק אבניו.

הבלוגרים משתדרגים

המעבר ללינקולן סנטר לא היה השינוי היחיד. מערך ההזמנות לתצוגות שודרג והפך דיגיטלי, ולרוב התצוגות אפשר היה להגיע עם קוד שנשלח במייל ונסרק במקום. רבים נשאו טלפון נייד מתקדם וסרקו את הקוד באמצעותו. החלל הרחב צויד באינטרנט אלחוטי ועמדות ישיבה נוחות עם מסכים שהציגו שידור חי מתוך התצוגות. כך אפשר היה לדווח אונליין על המתרחש במסלולים.

(מימין) עורכת ווג האמריקאי אנה ווינטור ושרה ג (מימין) עורכת ווג האמריקאי אנה ווינטור ושרה ג'סיקה פרקר, בשורה הראשונה. בין עורך לעורך מפרידים שני כיסאות | צילום: אי פי אי (מימין) עורכת ווג האמריקאי אנה ווינטור ושרה ג

אבל יותר משחשוב לדווח חשוב לראות ולהיראות. ההחלטה מי יהיו במוזמנים - וחשוב מזה, היכן יישבו - היא קריטית ומחייבת לוגיסטיקה מדוקדקת. קיים תכנון בסיסי המשמש נקודת מוצא לכל התצוגות, ולפיו עורכי אופנה, עיתונאים ובלוגרים תופסים בערך 50% מהמקומות, קניינים כ־25% וחברים ולקוחות מכובדים, ובכללם סלבז, הממוקמים כמובן בשורות הראשונות, תופסים כ־20%. בשורות הראשונות יישבו גם עורכי העיתונים המובילים, בהם אנה ווינטור מ"ווג" האמריקאי, עורכי מגזין הסטייל של "ניו יורק טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל" ואנשי "ואניטי פייר", "גלמור", "W" וכדומה. כללים בלתי כתובים קובעים שבין עורך לעורך יהיה מרווח של לפחות שני כיסאות, אך אלה מיטשטשים בשנים האחרונות. תופעה בולטת נוספת היא עליית כוחם של הבלוגרים המוערכים, שחלקם נודדים לשורה הראשונה. כך נולדה בעיה חדשה וכלל לא פשוטה: כיצד מַגלים עיתונאי אופנה ותיקים לשורה השנייה בלי לפגוע בהם. מעצב האופנה אלי טהרי פתר זאת בצורה מקורית: בתצוגה שלו כלל לא היו כיסאות; כולם עמדו היכן שרצו, ללא סדר קבוע מראש.

ובכל זאת מרבית המעצבים דבקים בשיטה הוותיקה, המבטיחה שעקרון "יד רוחצת יד" לא ייפגע - הסלבז והידוענים מקבלים את הכיסאות בשורה הראשונה וזוכים לתשומת לב בלתי אמצעית ומפרגנת מהמעצבים. אלה קונים לעצמם זמן חשיפה בפריים טיים ופוקוס תקשורתי, והעיר המארחת משלשלת לכיסה עשרות מיליוני דולרים.

מסלול של עבודה

רוב יושבי האולם הם אנשים שבאו לעבודה. חלקם קניינים שבאו לחזות ולבצע הזמנות לעונות הבאות, והעיתונאים והבלוגרים מדווחים בכלי התקשורת מיד עם צאתם מהתצוגה ולעתים אף בעודה מתקיימת. לדוגמה, בתום התצוגה של אוסקר דה לה רנטה האווירה החגיגית פינתה מקומה לאווירת חמ"ל, כשהעורכים החלו לתעל את התצוגה לעבודה בפועל. טאלי וגרייס קודינגטון מ"ווג" האמריקאי ערכו ישיבת עבודה דחופה בחלל התצוגה ולא הרשו לאיש להתקרב אליהם.

לכל תצוגה נבנה קונספט איפור ושיער בהתאם לבגדים, ואלה יגיעו בעוד שנה לרחוב, צילום: הדס שואף לכל תצוגה נבנה קונספט איפור ושיער בהתאם לבגדים, ואלה יגיעו בעוד שנה לרחוב | צילום: הדס שואף לכל תצוגה נבנה קונספט איפור ושיער בהתאם לבגדים, ואלה יגיעו בעוד שנה לרחוב, צילום: הדס שואף

וכמובן, עיקר העבודה נעשית מאחורי הקלעים של התצוגות. הבקסטייג' מחולק לשלושה חללים: איפור, שיער ובגדים. לכל תצוגה נבנה קונספט איפור ושיער בהתאם לבגדים. שילוב של כולם מאפשר זיהוי של הטרנדים שיגיעו בעוד שנה לרחוב. חברת האיפור מאק, שאחראית לאיפור 92 תצוגות מתוך 120 רשומות, חשפה מגמות חדשות על המסלול.

מרכיב חשוב - אולי מהחשובים ביותר - בתצוגות האופנה הן הדוגמניות, שלעתים נהפכות לסלבז נחשבות אף יותר מהמעצב. יוקרת התצוגות תלויה בין השאר במקבץ הדוגמניות הנבחרות, וככל שהן מפורסמות יותר כך התצוגה עולה בדרגה. דוגמניות עולות כקרלי קלוס וג'ק, לצד מנוסות יותר כמו קרולינה קורקובה, זהרו על מסלול התצוגה ובסופה יצאו החוצה נטולות איפור, בבגדי יומיום, היישר לקהל של עיתונאים ופפראצי.

הדוגמנית ג הדוגמנית ג'ק בתום התצוגה עונה לעיתונאים | צילום: הדס שואף הדוגמנית ג

שבוע האופנה הוא הפנינג לא נגמר. אחרי שעות התצוגות נערכות מסיבות והשקות נלוות. המתחם המזוהה עם סצינה זו הוא אזור שוק הבקר, שם שוכנות חנויות של דיאן פון פירסטנברג, סטלה מקרטני, אלכסנדר מקווין, סקופ ועוד. ביום התצוגות השני התקיים האירוע "Fashion's Night Out", שהושק לראשונה בשנה שעברה ביוזמתה של אנה ווינטור.

האירוע נועד ליצור באז קניות חדש אחרי המיתון שכמעט מוטט את תעשיית האופנה האמריקאית, ובאותו לילה החנויות היו פתוחות עד 11 בלילה. חנויות רבות ערכו מסיבות שכללו אלכוהול ומוזיקה טובה. מעצבים וסלבז פרגנו והגיעו לחנויות המועדפות עליהם; אך התרבות האמריקאית, המאדירה את הסלבז, הפכה את האווירה הנעימה לשיגעון של צעקות ודחיפות מצד מי שקיוו להשיג תצלום של צללית סלב ממרחק של 100 מטר ויותר.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות