הקוסם מארץ אוז

כל מי שצפה בשעתו בסדרה ההזויה שעקבה אחרי מעלליה של משפחת אוסבורן, הבין למרות שמדובר בטלוויזיה, שאי אפשר לקחת ברצינות את אוזי אוסבורן. אלו שהגיעו אתמול ל"אוזפסט", הפסטיבל שהוא אירגן בפארק הירקון, קיבלו תמונה שונה בהרבה. אוסבורן אמנם לא חסך מהקהל אף לא אחד מהשטיקים הקבועים שלו ותיבל אותם במיטב הקלישאות של הז'אנר, אבל במבחן התוצאה הוא יצא מנצח. גם עשרת האלפים שהגיעו כדי לצפות במפגן המטאל הזה שנמשך כשבע שעות הרגישו מנצחים.

במבט ראשון, יכולת לדמיין שאתה נמצא בעיצומו של פסטיבל רוק כבד באנגליה. כרי דשא מוריקים, קהל בטי שירטס שחורות וסדרת קעקועים על הזרועות. רק כשזה הגיע לסוגיית הבירה – שמשום מה אזלה בכמה מהדוכנים – הבנת שאתה בישראל. לבריטים לא היתה נגמרת הבירה לפני המנה העיקרית.

למטאל בישראל יש קהל טוב ונאמן, כזה שלא יחמיץ שום הופעה. בניגוד להופעות הבאזז שגררו עשרות אלפים לפארק ולאיצטדיון רמת גן בשנים האחרונות, כאן לא נרשמו טרמפיסטים. מי שהגיע, כולל בני העשר, הכיר את כל המילים. שעה וקצת לפני שאוסבורן עלה לבמה, ולא נראה שמישהו כאן מיהר, אנשים מרוקנים כוסות בירה בקצב מהיר. רובם בחולצות שעליהם מתנוססים לוגואים ועטיפות תקליטים של כמעט כל להקת רוק כבד שאי פעם חיברה גיטרה למגבר.

קצת מצחיק להיות בחור קירח בהופעת רוק כבד. אמנם רק למחצית מהנוכחים כאן יש מחלפות ארוכות, אבל הזכרונות מימי התיכון, בהם המטאל היה הפלייליסט הקבוע שלך, צפים מחדש. עוד מעט הם יזכו לפלאשבק כשאוסבורן יעלה על הבמה.

בשמונה וחצי, לצלילי "כרמינה בוראנה", עלה לבמה אוסבורן עטוף בגלימה שחורה. סנדק המטאל פסע למרכז הבמה וביקש מהקהל שלו להתחיל להשתגע. והם נענו בשמחה. עשרת אלפים זוגות ידיים הונפו באוויר, והאנשים שקודם לכן השתרעו בנחת במעלה הגבעה, עשו במהירות את דרכם למטה בזמן שסולו הגיטרה הראשון מהדהד מהרמקולים. הקול של אוסבורן בסדר. פה הוא נשנק קצת, שם מפספס טון, אבל עם כל מה שהאיש עבר בחיים הוא סוחב יפה לאורך שעתיים.

לא פשוט להיות כוכב מטאל בגיל 62, אבל גם אם התנועות שלו על הבמה מסתכמות במחיאות כפיים קצובות ונענוע הבטן, הוא נהנה מכל רגע. בין השירים הוא ניגש - בהידוס ברווזי משהו - להתרענן בבר המשקאות הקלים המאולתר שהוא פרש מתחת לבמה המוגבהת של המתופף. בהמשך הוא גם דואג לרענן את הקהל שבשורות הראשונות עם זרנוק ענק המשחרר קצף. חמש פעמים הוא חזר על הטריק הזה, כשבאחת מהן הוא השפריץ על הגיטריסט וכמעט חישמל אותו.

למרות שאנחנו בשנת 2010, המטאל של אוסבורן נשמע ומרגיש כמו באמצע שנת 1986. הגיטריסט נעזר במאוורר כדי שרעמת השיער שלו תתנפנף בקצב הסולואים המהירים. הבסיסט נוטה לאחור בזווית כמעט בלתי הגיונית ושולח אגרוף לאוויר בכל דקה, והמתופף - נטול חולצה ועם בנדנה על הראש – משחרר העוויות בכל פעם שהוא מכה בסנר. על החבורה הזו מנצח אוסבורן, שלא מפסיק לדרבן את הקהל. למרות שטף הקלישאות הזה, משהו בו כובש אותך, ואתה מוצא את עצמך מחייך בעודך צורח את הפזמון עם כולם.

להיט רודף להיט, תוך איזון יפה בין קריירת הסולו הארוכה לתקופה בבלאק סאבאת המיוצגת כאן בין היתר עם "War Pigs", "Iron Man" ו"Paranoid". הסאונד מהרמקולים טוב, אבל אוסבורן צועק לקהל שהוא לא שומע אותם מספיק. בין השירים הוא ממשיך לדרבן את הקהל תוך שימוש בכל הטיות הפועל פ.א.ק. ושוב, לא נראה שמישהו כאן נעלב. להיפך.