אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חשיפת "כלכליסט" - "כיל חייבת למדינה עד 115 מיליון דולר" צילום: אוראל כהן

חשיפת "כלכליסט" - "כיל חייבת למדינה עד 115 מיליון דולר"

ארבע שנים מאז קבע החשכ"ל לשעבר ירון זליכה כי כיל לא שילמה למדינה את כל התמלוגים עבור כריית מחצבים מים המלח, "כלכליסט" חושף דו"ח עדכני שהזמין האוצר, לפיו פערי התמלוגים גדלו. כיל: "מלוא התמלוגים שולמו ומשולמים כדין"

03.10.2010, 06:59 | הדר קנה ורויטל חובל

חשיפת "כלכליסט" כך ויתרה המדינה על תמלוגי הענק של כיל מכתב ממשלתי מ־1995 חושף כיצד הממשלה העניקה לחברת כיל המופרטת פטור מתשלום תמלוגים על ייצור מוגבר של אשלג, עד שנת 2030 רויטל חובל, 56 תגובותלכתבה המלאה

דרום בקעת הירדן, חום של 40 מעלות ויותר. ארובות המפעלים הנגלות מן הכביש לאורכו של אזור דרום ים המלח מסתירות מאחוריהן סיפור עם שני חלקים. בראשון, מחליטה המדינה להעביר את ניצולו של משאב טבע נדיר לידיים פרטיות. בחלק השני מצליח המגזר הפרטי במשך שנים, לטענת המדינה, לחמוק מהתשלום המלא שנקבע בחוק על הזכות לנצל את משאבי הטבע שלה. הדברים שמאפשרים לשני החלקים הללו לחיות יחד הם חוסר אכפתיות במשך שנים מצד פקידי המדינה, מחסור בנתונים מלאים בידי רשויות המדינה, ושורה של אינטרסים כשעל הכף מונח הרבה מאוד כסף. ברוכים הבאים לסדום.

ארבע שנים, שני דו"חות

 

תחילתו של הסיפור הזה לפני ארבע שנים, ב־2006. בעקבות בדיקה שנעשתה במשרד התמ"ת, פנה החשב הכללי במשרד האוצר דאז ירון זליכה לחברת כיל, המחזיקה בזיכיון ים המלח, במכתב חריף ובו טען כי החברה מתחמקת באופן קבוע מתשלום מלוא התמלוגים המגיעים למדינה במסגרת הזיכיון לכריית והפקת אשלג, ברום וכימיקלים נוספים מים המלח.

כדי לבסס את טענותיו פנה זליכה למשרד רו"ח יהודה ברלב שקיים בדיקה חקירתית. במחצית הראשונה של 2007 הגיש ברלב לאוצר דו"ח סופי בעניין. בהסתמך על הדו"ח, שבדק את תשלום התמלוגים בשנים 2005–1999, טען זליכה אז כי היקף התמלוגים שכיל חייבת למדינה בגין שנים אלה מסתכם בכ־60 מיליון דולר. חוק הזיכיון מחייב את מפעלי ים המלח ואת חברת הברום, חברות־בנות של כיל, בתשלום של 5% תמלוגים, אולם בפועל ברלב קובע בדו"ח כי הן משלמות סביב ה־3.5% בלבד.

לצפייה בדו"ח ברלב לחץ כאן.

למרות טענותיו של זליכה טענה מנגד כיל, בניהולו של עקיבא מוזס, כי שילמה למדינה את התמלוגים המגיעים לה כדין. עוד ציינו בחברה כי העניין נבדק כמה פעמים בעבר על ידי רשויות המדינה, ואף על ידי רואי החשבון של החברה, וכי לא התגלו כל פגמים בנושא. אולם למרות דרישתו של זליכה, במשרד המשפטים ובמשרד האוצר לא מיהרו למנות בורר לעניין וההנחיה המשפטית שהתקבלה היא כי לפני מינוי בורר, יש למצות הליך גישור. בפועל, גם הליך גישור זה לא התקיים עד היום, אלא התקיימו רק שיחות בין הצדדים, מבלי שמונה מגשר.

 , צילום: גיא אסייאג צילום: גיא אסייאג  , צילום: גיא אסייאג

ארבע שנים לאחר מכתבו של זליכה חושף כעת "כלכליסט" כי משרד האוצר הזמין בשנה החולפת דו"ח חדש ממשרד רו"ח ברלב, כדי לעדכן את נתוני גביית החסר של התמלוגים מכיל. טיוטת הדו"ח הוגשה לאוצר בתחילת 2010 והגיעה לידי "כלכליסט". הטיוטה, שבחנה את התמלוגים שהעבירה כיל למדינה בשנים 2000–2008, קובעת כי פער התמלוגים גדל ועלול להגיע עד 115 מיליון דולר.

בסיכומה של טיוטת הדו"ח קובעים מחבריו באופן מפורש כי "מפעלי ים המלח וחברת הברום אינן מדווחות על מכירות החברות־הבנות לגורמים חיצוניים, כלומר, החברות משלמות תמלוגים על פי מחירי העברה בין חברות הקבוצה ולא על פי ערכי שוק, ומכאן נמנעת להעביר מלוא סכומי התמלוגים למדינה, כפי שמתחייב מהסכם הזיכיון".

התרגיל של כיל

 

טיוטת הדו"ח החדשה מחזקת את המסקנה שנבעה מן הדו"ח שהוגש על ידי ברלב כבר ב־2007 ומציגה את האופן הפשוט להדהים שבו כיל מצליחה להעביר למדינה, לטענתה, רק חלק מן התמלוגים שהיא חייבת בהם (ראו תרשים). על פי טיוטת הדו"ח, את חומרי הגלם ממפעלי ים המלח (אשלג וקרנליט) וממפעל הברום נוהגים בכיל למכור לחברות־הבנות של המפעלים, בארץ או בחו"ל, במחירים נמוכים משמעותית ממחירי השוק. את התמלוגים שהיא מעבירה למדינה מחשבת כיל על בסיס המחירים הנמוכים הללו. בהמשך, על פי טיוטת הדו"ח, החברות־הבנות מוכרות הסחורה בשוק במחיר גבוה יותר, לעתים בעשרות אחוזים, אולם על כך אינה משלמת תמלוגים. באופן זה, מציינים מחברי הדו"ח, איבדה המדינה בשנים 2008-2000 סכום של עד 115 מיליון דולר.

מטיוטת הדו"ח החדשה עולה עובדה מדהימה נוספת. במשרד רו"ח ברלב אמנם ערכו את חישוב התמלוגים על בסיס דיווחים שנמסרו על ידי כיל למשרד האוצר, אך מתברר כי לא כל הנתונים נמצאים בידי המשרד. העבודה שהוכנה על ידי ברלב עבור משרד האוצר התבססה, בין היתר, גם על אומדנים ואקסטרפולציות (שיטה להערכת נתונים לא ידועים על סמך נתונים ידועים אחרים - ה"ק ור"ח).

כך מתברר שאף שהמדינה עדיין מחזיקה מניית זהב בכיל, היא אינה מודעת לנתוני אמת על אודות היקף הייצור במפעלי החברה, המכירות, התפלגות ההכנסות והרווחים המדויקים מים המלח. עוד עולה כי למדינה אין מידע מדויק לגבי היקף ייצור האשלג ממפעלי ים המלח לעומת ייצור האשלג בחו"ל (ספרד ואנגליה), ולכן היא מתקשה לעשות את החישוב המתמטי הפשוט לכאורה של היקף התמלוגים המגיעים לה לעומת התמלוגים ששולמו בפועל בידי החברה (כיל אינה מחויבת בתשלום תמלוגים למדינת ישראל בעבור אשלג וכימיקלים אחרים שהפיקה בחו"ל - ה"ק ור"ח).

בשל אי־זמינות הנתונים - כמו למשל התפלגות המכירות של מוצרי כיל בחלוקה גיאוגרפית - מציינים מחברי טיוטת הדו"ח כמה פעמים כי הסכומים מהווים הערכות ואומדנים בלבד, וכי ייתכן שבפועל פערי התמלוגים הנם קטנים יותר.

עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל. בזכות החברות הבנות, צילום: אוראל כהן עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל. בזכות החברות הבנות | צילום: אוראל כהן עקיבא מוזס, מנכ"ל כיל. בזכות החברות הבנות, צילום: אוראל כהן
פער של עד 84% במחירים

 

טיוטת הדו"ח החדשה הנחשפת כאן לראשונה נחלקת לשני חלקים ומתייחסת לשתי חברות־בנות של כיל - חברת מפעלי ים המלח המייצרת אשלג וחברת הברום המציירת ברום. על פי הזיכיון שניתן לה בידי המדינה, אמורה כיל להעביר מדי שנה תמלוגים בשיעור של 5% ממכירותיה שמקורן בחומרי גלם שיוצרו בים המלח. אין מדובר בתמלוגים העודפים שהמדינה היתה יכולה לגבות מכיל אילולא ויתרה על הזכות הזו, כפי שנחשף ב"כלכליסט" בשבוע שעבר, אלא בתמלוגים הרגילים שהחברה אמורה להעביר למדינה באופן שוטף.

עם זאת, על פי טיוטת הדו"ח, שיעור התמלוגים הממוצע שהעבירה כיל למדינה בשנים 2008–2000 נע בין 2.4% ל־3.5% בלבד. על פי טיוטת הדו"ח, מצב זה נובע מכך ששתי החברות־הבנות של כיל מוכרות באופן שוטף את חומרי הגלם שהן מייצרות לחברות־הבנות שלהן, בישראל ובעולם, במחירים הנמוכים ממחירי השוק. התמלוגים המשולמים למדינה מחושבים על פי מחירים נמוכים אלה, אף שבהמשך מוכרות חברות הקבוצה השונות את המוצרים בשוק במחירים גבוהים יותר.

על כך כותבים מחברי טיוטת הדו"ח כי "מי שנפגע מאי־קבלת התמלוגים היא המדינה שלא קיבלה את מלוא התמלוגים שלהם היא זכאית. זאת מאחר שמכירת החברה החייבת בתמלוגים לחברות־הבנות נעשו במחירים הנמוכים ממחירי השוק". מחברי טיוטת הדו"ח מעריכים כי פערי התמלוגים בגין ייצור האשלג מסתכמים בכ־64.5 מיליון דולר. להערכתם, פערי התמלוגים בגין ייצור הברום מסתכמים בכ־50.9 מיליון דולר.

לגבי חברת הברום מציינים מחברי טיוטת הדו"ח, בין היתר, כי "קיים פער משמעותי בין מחירי המוצרים לחברות הקבוצה לבין מחירי המכירה המוצעים ללקוחות חיצוניים". בכמה דוגמאות המוצגות בטיוטה מודגם כיצד פערי המחירים יכולים להגיע אפילו עד ל־200%. עוד מצויין בטיוטת הדו"ח כי "מחירי המכירה ללקוחות החיצוניים גבוהים ב־84% מהמחירים שבהם נמכרים המוצרים בין חברות הקבוצה". שיטה דומה נמצאה בידי משרד ברלב גם בייצור האשלג בידי חברת מפעלי ים המלח.

ממצא נוסף שעולה מטיוטת הדו"ח לגבי חברת מפעלי ים המלח הוא כי "החברה סוטה לכאורה מהוראות הזיכיון, מאחר שאינה משלמת תמלוגים בגין כל המוצרים המופקים מים המלח". בהקשר זה מציינים מחברי טיוטת הדו"ח כי מפעלי ים המלח מנכים מההכנסות החייבות בתמלוגים את המכירות לחברה־הבת מגנזיום ים המלח, וכי מפעלי ים המלח אינם משלמם תמלוגים בגין הכימיקל אלומיניום כלורי, אף שמקורו בים המלח.

המפעל של כיל בים המלח. המדינה לא יודעת את כל הנתונים המפעל של כיל בים המלח. המדינה לא יודעת את כל הנתונים המפעל של כיל בים המלח. המדינה לא יודעת את כל הנתונים

בנושא זה נסמכים מחברי הדו"ח על חוות דעת משפטית שהוכנה בידי עו"ד מיכל עקביה מהלשכה המשפטית במשרד האוצר. מחוות הדעת עולה כי "בהתאם לתנאי הזיכיון, על מפעלי ים המלח לשלם תמלוגים למדינה בגין כלל המוצרים מתוצרת המפעל המורכבים או מכילים מלחי מחצב, מחצבים וכימיקלים שהושגו מים המלח". עוד עולה מחוות הדעת כי "בהתאם לאמור, מפעלי ים המלח חורגים מתנאי הזיכיון שכן אינם משלמים תמלוגים בגין כלל המוצרים המופקים בים המלח". על כן ביקשה עקביה "לבחון את חיוב החברה בתשלום תמלוגים בגין ניכויים שהיא מבצעת בניגוד להוראות הזיכיון".

מתוך הדו"חות של כיל "החוסן העסקי שלנו נובע מים המלח" העובדה כי ים המלח מגלם בחובו פוטנציאל אדיר של מחצבים מאפשרת לכיל להוביל את התחרות העולמית בענפים מסוימים רויטל חובללכתבה המלאה
"לא משנה כמה, העיקר שכיל משלמת משהו"

 

כאמור, הפרשה נהפכה לפומבית אמנם רק ב־2007, לאחר שנחשפו הדו"ח שהכין ברלב לבקשת זליכה ומכתב החשכ"ל שנשלח לכיל עוד קודם לכן. אולם משיחות שקיים "כלכליסט" עם מקורבים לעניין מתברר כי תחילת הפרשה בבדיקה שנעשתה במשרד התמ"ת כבר ב־2003 על ידי סגן החשב במשרד התמ"ת דאז, דן ג'ונה, המשמש כיום סגן בכיר לחשב הכללי באוצר שוקי אורן. מי שהמשיך את הקו לאחר עזיבתו של ג'ונה עוד באותה שנה הוא דן מרינוב, חשב משרד התמ"ת לשעבר. היום מרינוב הנו עד מרכזי בפרשת מימון הנסיעות (ראשונטורס) של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט.

"היום אני כבר יכול להגיד את זה", אמר מרינוב בשיחה עם "כלכליסט". "כיל שילמה למדינה רק על האשלג שהיא כרתה ועל תרכובות ברום כלל לא. את הברום הגולמי, שאותו היא מפיקה מהאשלג, היא מכרה במחיר אפסי לתרכובות ברום (החברה־הבת של מפעלי ברום ים המלח - ה"ק ור"ח) ואת הכסף הגדול הם עשו ממכירת תרכובות הברום על ידי החברה־הבת, שלא חייבת בתמלוגים".

מה גרם לך לחשוד שהחברה לא מעבירה למדינה את מלוא התמלוגים שהיא חייבת?

"כל הנושא התמלוגים במשרד התמ"ת היה טכני. מפעלי ים המלח היו מעבירים כל שנה צ'ק, הפקידים היו מצטלמים עם הצ'ק, ללא בדיקות מעמיקות. ואז דן ג'ונה החליט לבדוק. הזמנו בדיקה של רואה חשבון ושל מהנדס כימי. לאף אחד כנראה לא היה אכפת כמה כיל משלמת, העיקר שהיא משלמת משהו. כשעברתי לתפקיד חשב משרד התשתיות ב־2005, אמרו לי שברלב הוכנס לעניין. אבל גם רואה החשבון וגם הכימאי (ככל הנראה הכוונה לד"ר גיורא אגם שבדק את הפן הכימי של הנושא - ה"ק ור"ח) שאבו את כל המידע שלהם מהתשקיף".

תגובות כיל: "שיתפנו פעולה עם האוצר אף מעבר למתחייב" משרד האוצר: "כיל מסרה נתונים חסרים. נפעל בנחישות לגביית החוב" רויטל חובללכתבה המלאה

מי שנכנסה לנעליו של מרינוב לאחר עזיבתו את חשבות משרד התמ"ת היתה חני גד, היום חשבת מינהל מקרקעי ישראל. לדברי מרינוב, לאחר עזיבתו הנושא נותר תלוי ועומד, והוא התעדכן מרחוק בנעשה. גד סירבה בסוף השבוע להתייחס לשאלות "כלכליסט" בעניין, וכך גם דן ג'ונה.

לאחר הבדיקות הראשוניות של ג'ונה ומרינוב נכנס משרד רו"ח ברלב לתמונה רק בשלהי 2006. מי ששכר את שהזמין את הדו"ח החקירתי של ברלב הוא איתן קשמון, אז סגן בכיר ביחידת הביקורת של החשב הכללי באוצר והיום חשב המוסד לביטוח לאומי.

דו"ח ראשוני הוגש לאוצר בפברואר 2007 וממנו עלה כי כיל (באמצעות החברות־הבנות מפעלי ים המלח וחברת הברום) חייבת למדינה תמלוגים בסכום מצטבר של 48 מיליון דולר עבור השנים 2005–1999 ובנוסף חייבת למינהל מקרקעי ישראל סכום כולל של 14.5 מיליון שקל בגין מחלוקת בתשלום דמי חכירה. למרות המחלוקת, במינהל אישרו למפעלים תוכנית בנייה שהוגשה בשנת 2004. בכיל דחו אז את מסקנות הדו"ח וציינו כי מדובר במחלוקת על פרשנות משפטית של הזיכיון.

כאמור, זליכה מספר כי מיד עם גילוי הפרטים בידי ברלב הוא תבע מכיל את תשלום הכספים החסרים. אולם לדבריו המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דאז טניה שפניץ, קבעה כי על פי חוק זיכיון ים המלח יש להפנות את המחלוקת לבוררות חיצונית. "ביקשתי למנות בורר", אמר בשבוע שעבר בשיחה עם "כלכליסט", "אבל אז הסתבר שלפני שממנים בורר, צריך להתחיל הליך גישור".

בוררות? גישור? בינתיים הכל תקוע

 

מאז, כך מתברר מבדיקת "כלכליסט", לא ממש קרה דבר, מסיבות שאינן ברורות עד סופן. שני הצדדים מקיימים הידברות שלא בהליך גישור רשמי, אולם המחלוקת טרם הוכרעה. אגב, הליך גישור אחר של כיל מול המדינה, בסוגיית התמלוגים שמשלמת החברה בעבור כריית פוספטים בנגב, נמשך לא פחות מ־14 שנה עד שהוכרע.

באוקטובר 2009 התבקש משרד ברלב להגיש לאוצר דו"ח חדש בנושא, כדי לעדכן את הנתונים מן הדו"ח הקודם. לבקשתם של קשמון ושל סגן בכיר נוסף לחשב הכללי, אבי גבאי, נערך חישוב מפורט ועדכני יותר לגבי גובה התמלוגים החסרים. ריכוז הממצאים של דו"ח זה ושל דו"ח נוסף שהוגש בנובמבר 2009 הוגש לאוצר בינואר השנה. במסגרת הכנת טיוטת הדו"ח החדשה ערכו במשרד רו"ח ברלב שיחות ופגישות עם נושאי תפקידים במשרד האוצר, התמ"ת והמשפטים. כמו כן נערכו בדיקות של תיקי החברות הקשורות בקבוצת כיל במרכז ההשקעות הכפוף למשרד התמ"ת, בוצע ניתוח תיקים של חברות הקבוצה במדען הראשי, וכן נבחנו דיווחים כספיים של החברות בישראל ושל חברות־בנות הרשומות בין היתר באנגליה, בהולנד ובארה"ב. על פי טיוטת הדו"ח החדשה, כאמור, פערי התמלוגים מגיעים לעד כ־115 מיליון דולר.

במשרד האוצר שומרים משום מה על פרטי בירור המחלוקת בחשאיות רבה. ממשרד האוצר נמסר כי בקרוב, יותר משלוש וחצי שנים מאז דוח ברלב הראשון, ימונה מגשר רשמי בין האוצר לחברה. לקראת הגישור שכרו באוצר לפני כחודשיים את שירותיו של עו"ד גיל אוריון, שותף במשרד עורכי הדין פישר־בכר־חן. אוריון סירב להתייחס לפרטי העניין ובהמשך לפניית "כלכליסט" השיב רק כי "המדינה פועלת בצורה מאוד נמרצת בעניין". 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות