מתוך הדו"חות של כיל: "החוסן העסקי שלנו נובע מים המלח"

העמדה העולה מחוות הדעת המשפטית שהוכנה באוצר משקפת את האבסורד שבהתנהלות המדינה מול כיל: מצד אחד טוענת המדינה באופן מפורש כי על החברה לשלם את מלוא התמלוגים לא רק בגין האשלג שהיא מפיקה מים המלח, אלא גם עבור המינרלים הנוספים, כגון הברום והמגנזיום, שמהווים תוצרי לוואי בתהליך ייצור האשלג בבריכות האידוי של החברה בים המלח. עם זאת, מסיבה כלשהי המדינה אינה תובעת ישירות את התמלוגים החסרים מכיל, אלא נאלצת להסתמך בשלב הראשון על בדיקה חיצונית שתאשש את עמדתה, ובשלב השני להציג את עמדתה במסגרת תהליך גישור או בוררות, שכלל לא בטוח כי תזכה בו.

העובדה כי ים המלח מגלם בחובו פוטנציאל אדיר של מחצבים מאפשרת לכיל להוביל את התחרות העולמית בענפים מסוימים, כגון ענף הברום, ולתפוס נתח שוק משמעותי באחרים - כמו בענף האשלג.

החברה עצמה מתייחסת לכך בדו"חותיה השנתיים באופן הבא: "עלויות הייצור של האשלג והברום שמפיקה כיל מים המלח הן נמוכות בהשוואה לעלויות של יצרנים אחרים בעולם שאין להם גישה לים המלח". עוד מציינת החברה בדו"חותיה כי "חוסנה העסקי של החברה נובע ממיקום מפעליה ליד ים המלח, מעלויות השינוע הנמוכות יחסית מהמפעלים לנמלים ומשם ללקוח, ומיכולת השילוב של תהליכי הייצור במפעלים השונים".