פגישת מחזור: "מנהל התיק הכתיב מי הפסיד"

איציק עוז, היום מנכ"ל מנהלת ההסדרים הפנסיוניים אגם לידרים, חלם להיות בשוק ההון מאז שהיה צעיר, ואת טבילת האש המקצועית הראשונה עשה כמבצע בזירות של הבורסה המקומית. אלא שאיתרע מזלו של עוז להיכנס לבורסה בשנת 1989, בתקופה רגועה יחסית, שחסרה את האקשן שחלם עליו. "רק אחרי מלחמת המפרץ התחיל להיות מעניין", אומר עוז. בסופו של דבר הוא ויתר, והלך לחפש ריגושים במקומות אחרים.

"הכל היה קומבינות"

בבורסה נפגש עוז הצעיר לראשונה גם עם הצדדים הפחות נעימים של שוק ההון. "כבחור צעיר הפליא אותי מאוד כיצד הדברים עובדים שם", מספר עוז. "אחרי שנגמר המסחר, היה צריך לעשות את הפיצולים של הניירות שנרכשו. אני או מנהל התיק יכולנו לקבוע מי יקבל מה. אם קנית, למשל, נכסים ובנין ויכול להיות שהמחיר המשיך לעלות, ידעת רק בסוף היום אם הרווחת או הפסדת. מנהל התיק היה אמור לחלק את הסחורה רנדומלית, אבל הוא למעשה החליט איזה לקוח יקבל ובאיזה מחיר. היום זה נשמע אבסורדי. היינו סוג של 'חשבון מפצל', הופתעתי שזה עובד ככה. מנהל התיק הכתיב מי ירוויח ומי יפסיד לפי שיקול דעתו".

"היו אנשים שמכרו זה לזה ניירות כדי לתאם מחירים", ממשיך עוז. "היית קונה נייר והיית דואג שהמוסדיים ירימו את השער שלו ואז מכרת. ומי העלה את הנייר? השותפים לתרגיל, שהיו מתחלקים ברווח. כל אדם יכול היה לפתוח חשבון על שם סבתא שלו ולעשות כסף. היום כשחושבים על זה, זה נראה מדע בדיוני, אבל זו היתה פרצה שקוראת לגנב. לא פלא שקראו למנהלי התיקים בחברה המרכזית 'אינדיאנים', הכל שם היה קומבינות".

עוז סיים את לימודי התואר הראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב, שם גם הכיר את חגית, לימים אשתו, ובגיל 24 החל לחפש את דרכו בעולם העסקי. "דוד שלי עבד אז בבנק קטן שמאוחר יותר נרכש על ידי בנק לאומי ונקרא 'לאומי עליה'. הוא סידר לי ראיון עבודה, והתקבלתי לעבוד בתור מבצע".

לא עבר זמן רב ובת זוגו של עוז הצטרפה אליו לזירות כמבצעת מטעם הברוקר סהר. "בהתחלה התביישנו לגלות שאנחנו חברים, עזרתי לה בשקט והיינו נפגשים בקפיטריה של הבורסה ואוכלים יחד. בסוף התוודינו", נזכר עוז.

להיות טוב ועדיין להפסיד

עד היום תוהה עוז מה היה קורה אילו שימש מבצע של בנק גדול יותר או שהיה פעיל בתקופה יותר סוערת. "אם הייתי מבצע בבנק גדול יותר או בחברה יותר דינמית, יכול להיות שהייתי ממשיך", הוא אומר. בסופו של דבר, מצא עוז השאפתן את דרכו לענף הביטוח. "לאחר שנה בעבודה בתחום ניירות הערך הבנתי שהרבה פעמים קורים דברים שאינם בשליטתך. יום אחד אתה באופוריה כשהבורסה עולה, ויום אחד היא יורדת ואתה בדיכאון. אם הבורסה יורדת, לא יעזור גם אם אתה הסוחר הכי טוב בעולם. זה היה מאוד מתסכל להיות טוב ועדיין להפסיד. רציתי מקצוע שתלוי בי ופחות בשוק. חגית ראתה במקרה באוניברסיטה מודעה של חברת השמה בתחום הביטוח, זה היה בסוכנות שקל, וזה מצא חן בעיניי. בגיל 27 החלטתי לפתוח סוכנות משלי, והנה אני פה", הוא מסכם.