אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דו"ח טכנולוגי: בסין גם הגמילה מהרשת יכולה להרוג צילום: Shutterstock

דו"ח טכנולוגי: בסין גם הגמילה מהרשת יכולה להרוג

עוד צעיר סיני נרצח במחנה "חינוך מחדש" למכורי אינטרנט, רוב ההורים הקנדים לא מודעים לכך שילדיהם משחקים ברשת, ובאוסטרליה מנסים להתמודד עם הלחץ המופעל על תלמידים להתחבר לפייסבוק

04.10.2010, 13:00 | יוסי גורביץ

מגלישה משחרר רק המוות

סיפור קטן, אמנם, בתוך גל הזוועות שהיא סין העממית, אבל בכל זאת סיפור חשוב. שן שי, בן 16, נרצח לאחרונה במחנה חינוך מחדש, שההתמחות שלו היא בגמילה של "מכורי אינטרנט".

כחלק מהמלחמה הגדולה של המפלגה הקומוניסטית נגד חופש ברשת, שהוסוותה כמלחמה בפורנוגרפיה ושכוללת גם את המאבקים עם גוגל, החליט איזה קומיסר שאחת הבעיות הקשות ביותר של סין היא התמכרות ילדים לגלישה ברשת. התוצאה, כמתבקש מסוג המשטר, היא מחנות "חינוך מחדש".

מוסדות שכאלה מנוהלים כמחנה צבאי לכל דבר: השכמה מוקדם בבוקר, ואחר כך יום של אימונים צבאיים למחצה, תרגילי סדר, פגישות עם פסיכולוגים. ובין לבין, קצת התעללות. לא משהו רציני: מכות חשמל, מכות באלות, דברים כאלה. בדרך כלל אף אחד לא שם לב. עד שמישהו מת.

המקרה של שן שי, נזכיר, הוא לא המקרה הראשון, וגם לא הראשון שהגיע לתקשורת. לפני שנתיים דווח על רציחתו של דנג סנשאן, בן 16, שגם הוא הוכה למוות. נו, לפחות הוא לא היה ליד מסך. אחת הזוועות השקטות במקרים האלה היא שהוריהם של הנערים שילמו סכומים גדולים, 1,000 דולר ויותר, כדי לחנך מחדש את הילד.

ככה זה כשהופכים תופעה לאויבת האומה. המשטר כבר אסר על שימוש במכות חשמל במחנות לחינוך מחדש, ואני מניח שזה סוג של התקדמות. בעוד שהמקרים של שן שי ודנג סנשאן משכו תשומת לב בינלאומית משום שהם אקזוטיים, סין מחזיקה כ-6.8 מיליון אסירים בלאוגאי, הגרסה שלה לגולאגים של ברית המועצות. האסירים במחנות האלה לא זוכים להתייחסות אנושית במיוחד, ומספר הנרצחים מוערך ב-27-15 מיליון בני אדם.

הוא עושה מה?

 

הפער הדיגיטלי בין צעירים ומבוגרים מעולם לא היה גדול יותר: על פי מחקר שנערך בקנדה, 77% מהילדים בגילאי 6 עד 17 נוהגים לשחק בתכיפות במשחקים מקוונים. שיעור ההורים שמודע לתחביב הזה של ילדיהם, מצד שני, נע סביב 5%.

הילדים יודעים מה טוב להם, לפחות בקנדה, צילום: shutterstock הילדים יודעים מה טוב להם, לפחות בקנדה | צילום: shutterstock הילדים יודעים מה טוב להם, לפחות בקנדה, צילום: shutterstock

זה חתיכת פער, והוא גם קצת משונה בהתחשב בכך שב-47% מהבתים בקנדה יש קונסולת משחק, שמזמן יודעת איך להתחבר לרשת. כנראה שמדובר בהורים אפופים מהרגיל. ארגוני ההורים הקנדים חטפו את השבץ המתבקש, אבל מסתבר שיש גם צד חיובי לכל הבלגן: הילדים, בחלקם הגדול, יודעים לדאוג לעצמם. 77% מהם טרחו לברר מה הדירוג שהעניק ארגון המשחקים הקנדי למשחק לפני שרכשו אותו, ו-93% מהמבוגרים שבדקו את הדירוגים מצאו שהם מועילים מאוד.

 

בריונות רשת מגיל צעיר

פייסבוק דורשת מהנרשמים אליה לעבור גיל מסוים, וכמו הרבה דברים שם, גם הוא השתנה לאחרונה, ועומד עכשיו על 13. אבל הורים ושוטרים באוסטרליה מודאגים מכך שילדים צעירים הרבה יותר מתחברים למגיפה החברתית.

מסתבר שבבתי הספר שם למטה יש לחץ חברתי כבד על ילדים להירשם לפייסבוק, תוך זיוף גילם וכמובן, בלי לעדכן את הוריהם. נזכיר שבאחד המקרים הידועים ביותר של בריונות רשת, שהסתיים בהתאבדותה של הצעירה האמריקאית מייגן מאייר, אמה של מייגן השגיחה בקפדנות על השימוש של בתה במייספייס. זה לא עזר, בסופו של דבר.

ילדים לא יודעים איך להשתמש בפייסבוק: הם צריכים לשחק משחק תפקידים מורכב, שבו הם מעמידים פנים שהם מבוגרים יותר מכפי שהם באמת. הסכנה האמיתית מבחינתם היא לא רק פגיעה מינית, שלפי הסטטיסטיקה נפוצה יותר דווקא בבתים ובבתי ספר – אלא בני גילם. ילדים הם יצורים אכזריים, והשילוב בין זה ובין אנונימיות רשת עלול, ולעתים קרובות גם מביא, לבריונות רשת. בעקבות זאת, בתי ספר באוסטרליה החלו להתריע בפני הורים שייתכן שהילד שלהם מתחבר לפייסבוק, ושעליהם להשגיח על כך.

קצרצרים

הפינגווינים נכנסים לכוננות ספיגה: סטריט וויו של גוגל פולש גם ליבשת השישית. לא ממש ברור אילו רחובות יש באנטרקטיקה, ומי לעזאזל צריך צילום של ערבות קרח אינסופיות, אבל גוגל שלחה גם לשם את רכבי הצילום שלה. מה לא עושים כדי לאנדקס את כל הידע האנושי, כדי למכור אותו לצד פרסומות?

שריל סנדברג, מספר 2 בפייסבוק, קיבלה כתבה מחמיאה בניו יורק טיימס. זו בערך כתבת הפרופיל ה-2,343 שקראתי של סנדברג, והפעם זו כתבה אופטימית: היא מתמקדת בשינויים שערכה סנדברג, סמנכ"לית התפעול של הרשת החברתית, ושהובילו לעלייה משמעותית בהכנסותיה. בנושא אחד, אומרת הכתבה, לא הצליחה סנדברג להפעיל את

שריל סנדברג, צילום: בלומברג שריל סנדברג | צילום: בלומברג שריל סנדברג, צילום: בלומברג

 קסמיה: הפרטיות. נו, באמת, חברים. עוד לא הבנתם שהעלייה בהכנסות פייסבוק באה על חשבון הפרטיות שלכם?

בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב מתקרבות, ואף שטוויטר משמש ככלי פוליטי מכל צד אפשרי בקמפיינים שם, דבר אחד אי אפשר לעשות בו: להעלות אליו פרסומות פוליטיות. לפחות בשלב זה, בטוויטר לא רוצים להיכנס לתחום, אם כי אומרים שם שהמדיניות הזאת עשויה להשתנות בעתיד.

משרד התרבות הספרדי מנסה לעורר עניין בקלאסיקה של סרוונטס, דון קיחוטה, באופן חדשני. הוא חילק את היצירה, פרודיה קלאסית על אדם המשוגע לאבירות, לכ-2,000 פרגמנטים, והזמין את הגולשים להקריא אותם ביוטיוב. המטרה, אומרים שם, היא גם לקדם את השפה הספרדית, שלדברי משרד התרבות אינה מקבלת את הכבוד הראוי לה ברשת. אם זה המצב, אולי מן הראוי להעלות ליוטיוב גם את הגרסה של פייר מנאר.

במהלך שנראה מפתיע במבט ראשון, כמה מבעלי הקזינו בארה"ב פועלים לריכוך החוק נגד הימורים מקוונים שם, אף על פי שהחוק מעניק להם יתרון משמעותי בכך שהוא הופך אותם לכלי היחיד להימורים חוקיים ברחבי אמריקה. במבט שני זה נראה הגיוני יותר: הם רוצים לאפשר משחקי פוקר מקוונים, אחרי שהגיעו למסקנה ששחקני הפוקר ברשת עשירים פחות מלקוחות הקזינו הממוצעים, שלא לדבר על כך שפוקר הוא כבר לא התחום שבתי הקזינו מתמחים בו. אולי הם מקווים שפוקר מקוון יהיה "סם הכניסה" לתחום ההימורים בכלל.

הספר המוביל ברשימת ההורדות של הקינדל, הספר האלקטרוני של אמזון, הוא רומן אירוטי בשקל. קבלו תיקון – אפילו לא בשקל. הוא מיועד להורדה בחינם. זו הסיבה שהוא בראש הרשימה ולא, נניח, איזה רב מכר. הוצאה לאור של ספרים אירוטיים מצאה את השיטה למשוך קונים: להציע להם גישה חינמית במשך זמן קצר למוצרים שלה, לקוות שהם יתלהבו וימשיכו אחר כך גם לשלם. שלא במפתיע, רוב החומר מיועד לגברים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות