אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הופכים תקליט

הופכים תקליט

המוזיקאים הישראלים המירו את התלונות על השינויים בתעשייה במגוון שיטות שיווק ליצירתם. הם אמנם ממשיכים להוציא אלבומים, אבל ממקדים את הפעילות באינטרנט ובהופעות. חמי רודנר: "אני לא באמת יודע מה התפקיד של חברות התקליטים בימינו"

06.10.2010, 10:31 | אמיר שוורץ

"כשניהלתי את המחלקה הישראלית בהד ארצי לפני כעשר שנים, האמנים ישנו. היום המערכות הישנות והגדולות כבר לא קיימות, והאמנים צריכים לדאוג לעצמם גם בנושא השיווק", פותח המוזיקאי הוותיק יהודה עדר. המשבר בתעשיית המוזיקה שינה את חוקי המשחק, והפך את האמנים ליותר אחראים לגורלם הכלכלי. תעשיית המוזיקה, בניגוד לתעשיית הסרטים, אמנם מסתגלת לשינויים בהרגלי הצריכה בקצב אטי יותר, אך גם בה מורגש השינוי. בארה"ב, למשל, אפשר למצוא דרכים מקוריות רבות שבהן מוזיקאים משווקים את יצירתם. הראפר קניה ווסט, המתחזק בלוג כאפיק נוסף לשיווק המוזיקה שלו, הופיע לאחרונה במטה פייסבוק ובמערכת המגזין "רולינג סטון" כחלק מהקמפיין לאלבומו, שייצא בנובמבר. גם להקת הרוק וויזר חושבת בצורה כלכלית־תקשורתית. בסוף השבוע האחרון ערכה בשיתוף "רולינג סטון" מרתון הופעות במלון מיראז' בלאס וגאס. בישראל השינוי החל לחלחל רק לאחרונה.

עולם דמוקרטי

עדר, שייסד את בית הספר למוזיקה רימון ונמנה עם סגל מוריו, מציין שהדור הצעיר של המוזיקאים הישראלים פתוח יותר לשינויים, גם בתחום השיווק. "התלמידים שלי יוצאים בעידן שבו עיקר הכנסות האמנים מגיעות מהופעות. לשם מופנה חלק גדול מהשיווק". 

יהודה עדר: "המערכות הישנות והגדולות כבר לא קיימות, והאמנים צריכים לדאוג לעצמם גם בנושא השיווק", צילום: צביקה טישלר יהודה עדר: "המערכות הישנות והגדולות כבר לא קיימות, והאמנים צריכים לדאוג לעצמם גם בנושא השיווק" | צילום: צביקה טישלר יהודה עדר: "המערכות הישנות והגדולות כבר לא קיימות, והאמנים צריכים לדאוג לעצמם גם בנושא השיווק", צילום: צביקה טישלר

חמי רודנר, העובד כעת על אלבומה החדש של איפה הילד, מוסיף: "ההקלטות הן רק פלטפורמה ליחסי ציבור, ולא מוצר שאפשר ממש למכור. אנחנו כל הזמן מחפשים דרכים חדשות לשווק את המוזיקה, והדבר החכם זה לעשות את זה ברשת. יש היום הרבה מסלולים עוקפים, ולא צריכים לחכות לישיבת הפלייליסט של גלגלצ כדי להכניס שיר חדש. כבר אין מחיצות בין האמן לקהל".

"השיטה הישנה של אלבומים והופעות עדיין קיימת", מוסיף רודנר. "אבל לעשות היום אלבום של אלפי שעות אולפן ולחכות שזה יתנהל כמו פעם, זה פשוט לא חכם. הרבה דברים הולכים לאיבוד ופחות קלאסיקות נעשות בימינו, אבל זה עולם דמוקרטי יותר. אני לא באמת יודע מה התפקיד של חברות התקליטים בימינו".

דרך נוספת לגרום לקהל להרגיש כחלק מהיצירה שלך היא ההופעה הביתית. המהלך שהתחיל כאן עם ההופעות החינמיות שערך אורן ברזילי בביתו זכה בהמשך גם לגרסה מסחרית, עם בירה מכבי הום טור, המביאה את שלומי שבן להופעה בבתי הגולשים. כיום בוחנים בחברה שיתופי פעולה עם אמנים נוספים.

חמי רודנר: "לעשות היום אלבום של אלפי שעות אולפן  ולחכות שזה יתנהל כמו פעם זה פשוט לא חכם", צילום: יריב כץ חמי רודנר: "לעשות היום אלבום של אלפי שעות אולפן ולחכות שזה יתנהל כמו פעם זה פשוט לא חכם" | צילום: יריב כץ חמי רודנר: "לעשות היום אלבום של אלפי שעות אולפן  ולחכות שזה יתנהל כמו פעם זה פשוט לא חכם", צילום: יריב כץ

ברזילי, שהוציא לאחרונה את אלבומו "Sorrow Demons Joy Blizzards", עדיין מארח בביתו כ־50 איש להופעה המשלמים 100-80 שקל לכרטיס, אבל כבר חושב על השלב הבא. "ניסיתי לייצר פורמט חדש להופעה, לאו דווקא בכיוון של הבית, אלא כדי ליצור מעין מופע תיאטרון אמנותי. כדי להשתפשף העדפתי להריץ את זה בבית, ולא לחכות לתאריכים פנויים בתיאטרון", הוא אומר. "מאז הופענו גם בסוזן דלל, ואנחנו מחפשים בית חדש שיעביר את המופע לפאזה אחרת. אני רוצה להגיע למקום שבו השליטה שלי. אני עדיין מופיע עם הארנבות של ד"ר קספר במועדוני רוק, ולא הייתי משנה את זה. לא הייתי רוצה לראות את בונו בבית, אלא מול 50 אלף איש".

האלבום של ברזילי, שיצא בפורמט של ספר, זכה לשבחים רבים, ולמרות מחירו הגבוה, 80 שקל, נחשב להצלחה מסחרית. "אני מסתכל על הדברים מעמדה של צרכן ולא של ספק. תקליטים אני לא קונה, ספר שיש בו תקליט הייתי קונה. אחוז הקנייה של הדיסק מול הורדות ברשת הוא עצום, אף שהוא עולה כפול מדיסק רגיל". ברזילי מוסיף שהסיכון הכלכלי במהלך לא היווה שיקול. "חשבתי שאני קופץ מעל הפופיק, אבל למרות ההשקעה, מראש לא פניתי לחברת תקליטים".

גם האלבום הבא שלו, שעליו הוא עובד בימים אלו, צפוי להיות בפורמט של ספר, אבל גדול יותר. בינתיים ברזילי מתרחב לחו"ל. השבוע הוא ערך שלוש הופעות בפריז, והוא מספר על הזמנות להופעות בברלין. הוא מאמין שבקרוב ההופעות באירופה יתפסו חלק מרכזי יותר מהפעילות שלו.

חשיפה באינטרנט

לצד ההופעות, עיקר הפעילות עברה לאינטרנט, בעיקר ליוטיוב, פייסבוק וטוויטר. הראפר קוואמי ולהקת החלבות, שמשתפים פעולה עם רמי פורטיס באלבום שיראה אור בנובמבר, העלו לאחרונה ליוטיוב טיזר מהסינגל הראשון מהאלבום, והוא זכה למאות תגובות. "יש לזה המון כוח, ופה מדובר רק על פריוויו", אומר קוואמי. "באינדי העולמי המעבר לרשת קורה כבר שנים. פה זה קורה יחסית לאט, אבל המודעות לחשיבות הרשת עולה. זהו הכוח המשפיע ביותר לדברים שהם על יד המיינסטרים. השמות הגדולים — האינטרנט תומך בהם, אבל הם לא באמת זקוקים לו, כי יש להם את הטלוויזיה והרדיו. מוזיקאי שיש לו מספיק חברים בפייסבוק - יזכה להד גדול מאוד היום".

ומהלך כמו של קניה ווסט, מישהו יכול לשחזור אותו כאן?

"יש כאן מוחות מבריקים, אבל לא בטוח שיש עם מי לעשות את זה".

גם ההורדות בתשלום מאתרי הבית של האמנים נהפכו למקור הכנסה טוב. בני בשן, שהוציא לאחרונה את אלבומו הרביעי "ריקודים על פי תהום", למכירה ברשת ב־18 שקל, מספר שהוא לא ויתר על העותק שהופץ לחנויות. "יש אנשים שלא אוהבים לשמוע מוזיקה מהאינטרנט, וצריך להתחשב בהם", אומר בשן, שהיה מופתע מההיענות להורדות בתשלום. "אנשים משלמים יותר מהסכום שביקשנו, הרוב משלמים 20 ו־30 שקל. יש מישהו שאפילו קנה את הדיסק ב־90 שקל".

אורן ברזילי בהופעה. מהדירה בתל אביב לסיבוב קצר בפריז אורן ברזילי בהופעה. מהדירה בתל אביב לסיבוב קצר בפריז אורן ברזילי בהופעה. מהדירה בתל אביב לסיבוב קצר בפריז

המוזיקאי והמפיק יונתן דגן מג'יי ויוז מצא דרך מקורית לייצר באז עוד לפני שהאלבום מוכן. אלבומו הבא, "Work in Progress", יראה אור רק במרץ 2011, אבל דגן מעלה מדי חודש שיר נוסף מתוכו לאתר שלו (www.jviewz.com). המימון לאלבום הגיע מהגולשים שרכשו את האלבום מראש. דגן שומר על קשר קבוע עם המממנים שלו, ומצ'פר אותם בגרסאות נוספות לשירי האלבום ובכרטיסים מוזלים להופעות. "תמיד חיכיתי למומנטום עילאי להוצאת אלבום, ואיכשהו החלטתי שאין סיבה לחכות", הוא מסביר. "אני לא יודע אם הייתי משקיע היום כסף באלבום שהייתי מקבל עוד שנה. אבל חלק מהאנשים רואים שהם שותפים לפרויקט ולתהליך, והם מסתכלים ומחכים לראות מתי ייצא השיר הבא".

דדי יצחייק, מבעלי חברת התקליטים היי פידליטי, מנסה להסביר את השינוי ביחסי אמן־חברת תקליטים. "המוזיקה חזרה לאמנים. היום אמן מודע יותר לזכויות וליכולות שלו", הוא פותח, "בעבר הוא היה מגיע לחברת תקליטים ומוחתם על חוזה דרקוני. כיום האמנים מחזיקים בזכויות על המאסטר, וסוחרים בו מול חברת התקליטים וההפצה. הם רוצים להיות בשליטה ולדעת כמה זה עולה להם. אנחנו קבלני הביצוע שלהם".

והאמנים היום מרוויחים יותר?

"תלוי מי, אבל אם בעבר חברות התקליטים הרוויחו יותר, היום המצב השתנה לטובת האמן. כשבא אליי אמן אני תמיד אומר לו 'שמע מה יש לאחרים להציע, ותחליט מי נותן לך את הדיל הטוב יותר ואיפה אתה מרגיש בטוח יותר'".

אך לדברי יצחייק יש בעיות בשיטת השיווק וההפצה החדשה. "יש הרבה חסרונות בקלות שבה מוזיקה נעשית היום, כי לא כל אחד יכול להיות מוזיקאי. בשנה שעברה הפסדנו כסף על חוזים שלא החזירו את ההשקעה. השנה החמרנו את סף ההחתמה, כי אנחנו עסק כלכלי ואחרת לא נשרוד. אם בעבר אנשים נכנסו לתעשייה הזו בגלל המוזיקה, היום פחות, והחברות מנוהלות מתכתיבים כספיים בלבד. ובכל זאת, אפשר להיות הוגנים כלפי האמנים וגם להרוויח כסף".

תגיות