גם החיילים נועלים בריל: צבאות זרים לא קונים, אבל צה"ל צועד על גומי־גומי

בסוף שנת 2000 זכתה בריל במכרז של משרד הביטחון לפיתוח ואספקת הנעליים הצבאיות החדשות. אלה היו חדשות מצוינות לחברה: חוזה בהיקף של 30 מיליון שקל עם פוטנציאל לשיתוף פעולה ארוך טווח. אולם כשהגיע מועד האספקה, שנתיים מאוחר יותר, ביטל משרד הביטחון את ההזמנה כי הנעליים נכשלו בניסויים המבצעיים. עוד שנתיים וכמעט 20 מיליון שקל מאוחר יותר, החלה בריל סוף סוף לספק לצה"ל את נעלי הגומי־גומי - נעליים קלות, גמישות, עמידות בתנאי השטח והשירות החי"רניקי ומתמודדות בכבוד עם שמנים ודלקים. בהמשך שקלה בריל למכור את הנעליים לצבאות נוספים בעולם, ואף חתמה על חוזה להקמת מפעל ייצור הנעליים בסין בהשקעה של 10 מיליון יורו - אך חזרה בה.

בסופו של דבר לא מכרתם נעליים לצבאות נוספים. מדוע?

אלבז: "התברר שיש בעיה גדולה מאוד בשיווק נעליים צבאיות. במדינות העולם השלישי אין בעיה לשווק את הנעליים, אבל מה שקובע שם זה המחיר ולכן אנחנו לא במשחק. במדינות אירופה, שהמוצר שלנו מתאים להן, כמעט בלתי אפשרי למכור אם אתה לא יצרן מקומי, כי יש שם הגנה כמעט טוטאלית של הממשלות על ייצור מקומי של מוצרים צבאיים. ניסינו לשווק באירופה את הנעליים, אבל הבהירו לנו שאם אין לנו מפעל שם חבל לנו על הזמן, כי הולנד תקנה מהולנדים וגרמניה מגרמנים. גם בארצות הברית יש חוק שלצבא אסור לקנות משהו שלא מיוצר במדינה, אלא אם כן מדובר בטכנולוגיה שלא קיימת בארצות הברית".

אז חשבתם לחדור למדינות המתפתחות דרך מפעל בסין?

"כן, בגלל רמות המחירים הנוחות. אבל הגענו למסקנה שיהיה לנו קשה מאוד לשמור שם על הידע, ולכן יצאנו מהעסקה. יכול מאוד להיות שנעשה שם דברים אחרים, אבל לא בייצור נעליים צבאיות בטכנולוגיה שלנו".

אז נשארתם עם לקוח אחד, צה"ל. זה מצדיק את ההשקעה האדירה בפיתוח הנעל הזאת?

"כן, כן. השקענו בעבר כ־20 מיליון שקל, ונכון, זו השקעה מטורפת, אבל יש פה טכנולוגיה ייחודית, של הזרקת גומי בשתי צפיפויות - קשיחה מלמטה ורכה יותר באמצע - במוצר שמחזיק מעמד בשימושים צבאיים. לקח הרבה זמן והרבה מאוד השקעה עד שהגענו למוצר הזה, אבל זה בסדר. אנחנו מרוצים".