עוד באמריקה הוא היה סקפטי
ד"ר מייקל שרמר, מייסד "החברה הסקפטית", מגייס את המדע כדי לנתץ כל מה שאנשים מאמינים בו, מדת ועד חייזרים. השורה התחתונה אחת: אם אי אפשר להוכיח את זה, זה לא קיים
מצאתם שרידים של כלי מסע חייזרי בחצר האחורית? תמונות של נוסע בזמן? הוכחות לכך שהעולם ייחרב ב־2012, שאפשר להצליח בבורסה באמצעות ברכה מהרב, שחיסונים גורמים לאוטיזם, שבוש אחראי לאסון התאומים, שדיקור עובד או שאלוהים קיים? אתם יכולים לסמוך על ד"ר מייקל שרמר שיסביר לכם עד כמה אתם טועים.
כי שרמר הוא הספקן הגדול בעולם, או לפחות אחד הדוברים המפורסמים של הספק, אביר ללא שריון הנלחם למען הרציונליזם חסר הפשרות. מבחינתו, כל מה שאי אפשר להוכיח באופן מדעי - יכול ללכת לפח. מדובר במשרה מלאה: שרמר, דתי לשעבר, עומד כיום בראש החברה הסקפטית, שמונה כ־55 אלף חברים ובין השאר מפרסמת את המגזין "סקפטיק" ומפעילה אתר באותו שם, שמנסה להטיל ספק בכל תיאוריה פסבדו־מדעית פופולרית שנושא עמו ים האינפורמציה והדיס־אינפורמציה העכשווי - משמועות על נשיא ארצות הברית, דרך תיאוריות על הדרך הבטוחה לאושר ועד, אלא מה, חייזרים.
במקביל הוא מרצה בנושאים האלו ברחבי העולם, מפרסם מאמרים ב"וול סטריט ג'ורנל", "LAטיימס" ו"סיינטיפיק אמריקן" ומגיב בעניינים הללו בפאנלים ברדיו ובטלוויזיה האמריקאית. ובאומה שהצהובונים שלה מפרסמים מדי יום תמונות של "חייזרים", לא פלא שכופר כמוהו נהפך לכוכב.
"אנשים מתים על התוכניות האלה, על חייזרים וביג פוט והמפלצת מלוך נס", מסביר שרמר בראיון בלעדי ל"מוסף כלכליסט", "יש לזה שוק. מה שאנחנו עושים זה קצת כמו התוכניות שבהן קוסם חושף איך קסמים נעשים - אנשים מתים לדעת איך הדברים המוזרים האלה קורים. ברגע שהם מגלים, הם אמנם מאוכזבים - האמת לרוב די פשוטה - אבל בעיניי פעמים רבות ההסברים המדעיים לתופעות המשונות הרבה יותר מעניינים מההסברים העל־טבעיים לאותן תופעות".
ובכל זאת, הוא יודע, אי אפשר לשכנע. מי שמאמין נשאר מאמין: "כמעט כולם שמחים לקצור את הרווחים של המדע והטכנולוגיה. כולם שמחים להשתמש ברפואה, במחשבים, בטלפונים, בתחבורה וכדומה - כולם אוהבים את ההטבות. אבל כשזה מגיע לאמונה, אנשים פשוט מפרידים את זה, כאילו אומרים 'אתה יודע מה - בזה אל תיגע לי'".
המוח לא מבדיל בין אמת לשקר
שרמר (56) יודע דבר או שניים על אמונה. המומחיות שלו היא הפסיכולוגיה של האמונה - הנושא המרכזי בארבעה מ־16 ספריו. בספרו הבא, "המוח המאמין", הוא יעסוק בנוירולוגיה של האמונה, וינסה להסביר אותה בעזרת מדעי המוח, "עד רמת הנוירון". ספרו המפורסם ביותר, שיצא ב־1997, הוא רב־המכר "למה אנשים מאמינים בדברים מוזרים".
אז למה אנשים מאמינים בדברים מוזרים?
"ובכן, באופן מסורתי מדענים נוטים לחשוב שאנשים מאמינים בדברים מוזרים כי הם פשוט בורים. אבל זה בכלל לא העניין. הרבה אנשים חכמים, בהם מדענים ופרופסורים, מאמינים בדברים מוזרים. כך שהשאלה היותר מעניינת היא למה אנשים חכמים מאמינים בדברים מוזרים, והתשובה היא שזה קורה משום שהם חכמים. אנשים חכמים טובים יותר בלהצדיק את האמונות שלהם. לפי המודל שלי האמונה באה קודם, הסיבות מגיעות אחר כך. הראיות הן רק דרך להצדיק את מה שאתה כבר מאמין בו".
כשאתה ניגש להפריך משהו, נגיד השיטה של "הסוד", אתה לא עושה אותו הדבר? הרי אתה יודע מראש שתחשוב שזו שטות.
"אני פועל על סמך ניסיון. כשספר כמו 'הסוד' יוצא ואומר: 'כל מה שאתה צריך לעשות זה לחשוב מחשבות חיוביות', יש לי כבר מאגר מידע עצום של דברים כאלה במוח, והם תמיד מתבררים כלא נכונים. כך שזה לא שאני צר מוחין, אני רק יודע שרעיונות כאלה התבררו כלא נכונים בעבר. סביר שאהיה סקפטי מראש".
אמונה, לדברי שרמר, היא ברירת המחדל של האדם, ונובעת ממנגנון שהתפתח לאורך האבולוציה. "זה המצב הטבעי שלנו, כולנו רוצים להאמין. ספקנות ומדע הם לא טבעיים, הם קשים יותר", הוא מסביר. "המוח שלנו מתוכנת לחפש דפוסים ולתת משמעויות לדפוסים שאנחנו מוצאים. זה נקרא למידה. לחבר את הנקודות. ולמידה היא למעשה הצורה הבסיסית של כל האמונות. א' מוביל לב'. לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא, זה תלוי בטענה הספציפית. העניין הוא שהמוח שלנו מאמין שכל התבניות שהוא מזהה הן אמיתיות - הוא לא יודע להבדיל בין דפוס אמיתי לדפוס שקרי. כך שהעמדה הבסיסית שלנו היא פשוט - תאמין לכל דבר שאתה שומע". מבחינתו, אין הבדל מהותי בין אמונה באלוהים, בתקשור או בערפדים. לכולן אחראי אותו מנגנון.
הפסיכולוגיה של האמונה מנצחת
את האמונה שלו לגבי אמונה מבסס שרמר לא רק על המדע, אלא גם על ניסיונו האישי. את המסע שלו הוא החל בכלל בצד השני. כמי שגדל בבית חילוני, מרד הנעורים של שרמר היה בהצטרפותו לנוצרים האוונגליסטים. "נכנסתי לזה חזק בתיכון, בשנות השבעים", הוא מספר, "נעשיתי די הארד קור דתי, המשפחה והחברים קראו לי 'ג'יזס פריק'. אחר כך הלכתי לאוניברסיטת פפרדיין, זו אוניברסיטה של ישו. קראתי את התנ"ך, לימדתי שיעורי תנ"ך ותיאולוגיה. אני טוב בוויכוחים תיאולוגיים, כי נהגתי להגן על הצד שלהם".
אבל דווקא באוניברסיטה הזו גילה שרמר את המדע, ועבר מלימודי תיאולוגיה ללימודי פסיכולוגיה וביולוגיה. "גיליתי שאני אוהב את זה יותר משאני אוהב תיאולוגיה ופילוסופיה. דרך המדע גם גיליתי שכדי להאמין במשהו, אתה צריך שיהיו לך ראיות, ופשוט לא יכולתי למצוא שום ראיות לאמונה באלוהים. בתואר השני בפסיכולוגיה ניסויית השתתפתי בשיעורים בביולוגיה, קוסמולוגיה, אבולוציה, אנתרופולוגיה ומיתולוגיה, וראיתי שהאמונות שלי לא היו פחות חזקות או שונות מאלו של אנשים שהאמינו בדברים אחרים לגמרי. כך הבנתי שהפסיכולוגיה של האמונה היא הדבר החזק ביותר".
במקביל לקריירה האקדמית, שרמר החל להתחרות במירוצי אופניים מקצועיים. זה היה עוד שיעור. "בשלב מסוים הבנתי שלאתלטים יש הרבה אמונות תפלות, גם לי. ניסיתי הרבה דברים - תוספי ויטמינים, מינרלים, כירופרקטיקה... וגיליתי שאף אחד מהם לא עובד. אין ראיות שמשהו מהדברים האלה עובד - חוץ מסמים לשיפור ביצועים - ותמיד פחדתי מכאלה דברים כי יש בהם מחטים ודם ואיכס. הבנתי שהדבר הכי טוב הוא פשוט לצאת החוצה ולרכוב על האופניים".
אחרי שסיים את הדוקטורט בפסיכולוגיה החל ללמד, והקים את הקהילה הסקפטית. "זו היתה נישה שאף אחד לא טיפל בה", הוא מסביר את המוטיבציה שלו, "כל אזורי השוליים של המדע, אזור הדמדומים שבו המדע נמצא בקונפליקט עם נישות אחרות - זה לא תחום שטופל עד אז". במהרה היא נהפכה מתחביב למקצוע. "במובן מסוים אני עדיין מלמד, אבל הכיתה גדולה יותר", הוא אומר, "דרך התקשורת אני מגיע לקהל גדול יותר מבכיתה בקולג'".
השטויות עוד יחזירו את הפוליו
חצי חיוך, משועשע־סרקסטי, מרוח כמעט תמיד על פניו, והוא שופע כריזמה. עשרות מיליונים צפו בו מתווכח עם הסופר המפורסם דיפאק צ'ופרה על קיומו של אלוהים ב־ABC, או יושב לצד מומחים לחייזרים בתוכנית של לארי קינג. הוא משתדל להישאר מנומס, לפעמים מחליק לפסילה קרה וקצרה ("זה פשוט שטויות במיץ עגבניות"), לפעמים שוקע עם אויביו לדיאלוג רציני. מסביר מהי באמת תורת הקוואנטים, איך עובדת הפסיכולוגיה של הזיכרון ומהן אשליות אופטיות, בוחן את הטיעונים של מתנגדיו בכלים מדעיים, מדקדק בפרטים, ובסוף חותך נחרצות, מבדיל באופן חד בין מדע למה שהוא מכנה "נונסנס", "וו־וו" ו"בולוני". "תראו לי את הגופה", אמר שרמר למומחי החייזרים אצל קינג. "אם אתם רוצים לתעד זן חדש, אתם צריכים דגימה כלשהי. ככה המדע עובד".
כן, למרות העמדה החמורה, שרמר שופע הומור. לדבר עם המתים, אמר פעם, זה "דווקא די פשוט, אבל החלק הבעייתי הוא לגרום להם לענות לכם". ועוד - "אנחנו יודעים שאסון התאומים לא בוצע על ידי ממשל בוש, משום שזה עבד", וגם "הדרך לעשות כסף בבורסה היא להוציא ניוזלטר שאומר לאנשים איך לעשות כסף בבורסה". בבורסה עסק גם בספרו האחרון, "המוח של השוק", שהתמקד בכלכלה בראי האבולוציה והראה כיצד גם בזירה הזו האמונה משחקת תפקיד בעייתי. "אנחנו זן היררכי־חברתי ואנחנו אוהבים שיש למעלה זכר אלפא שאומר לנו מה לעשות", הוא מוסיף כעת. "יש הרבה גורואים בעולם העסקים. אלן גרינספן, למשל, נחשב בעבר לכמעט אל". עד שבא, כזכור, המשבר.
שרמר, ייאמר לזכותו, לא שולל הכל על הסף. הוא ניסה, למשל, את "קסדת האלוהים", מכשיר שפיתח מדען קנדי ליצירת גירוי אלקטרו־מגנטי במוח, כדי לדמות חוויה חוץ־גופית. שרמר הודה שהרגיש כי הוא יוצא מגופו, ואישר שחוויות כאלו אמנם יכולות להתרחש - אבל רק בתוך המוח. הוא אפילו פרסם מדריך שמלמד איך לפתח כוחות על־טבעיים בעשרה צעדים פשוטים (צעד מספר 9, למשל, הוא: "החמא ללקוח שלך. אמור לו מה שהוא רוצה לשמוע"), ולפני כמה שנים אירח במערכת "סקפטיק" מסיבת כיפוף כפיות באמצעות האגודל ("אפשר לעשות את זה בעזרת טלקינזיס", הוא מתבדח, "אבל זו הדרך הקשה").
כל זה באמת משעשע, אבל הכוח האמיתי של החברה הסקפטית נמצא במקומות הפחות אזוטריים. שרמר ומומחי החברה בודקים תיאוריות מדעיות שעשויות להישמע אמיתיות גם לאנשים שלא מאמינים בחייזרים או ברוחות רפאים. ב"סקפטיק" אפשר למצוא, למשל, כתבה שמבהירה שאין שום ראיה לכך שקרינה מטלפונים סלולריים גורמת לסרטן, לצד מדריך שבו רופאה מסבירה למה טבעי ואורגני הוא לא בהכרח בריא ("יש אין ספור רעלים טבעיים", היא כותבת).
השגיאות שלנו במקרים כאלה נובעות בדיוק מאותו מנגנון למידה, ומהחשיבה האנקדוטלית שבבסיסו -
אנחנו רואים מקרה אחד ומסיקים לגבי השאר, בלי בדיקה מדעית. כך, למשל, התגלגלה הסברה שחיסונים גורמים לאוטיזם: 5,000 הורים תבעו את הממשל האמריקאי לאחר שילדיהם המחוסנים לקו באוטיזם, והאמונה נהפכה לגורפת. בית המשפט והמדע קבעו שאין קשר בין הדברים, ובכל זאת "יש הרבה אנשים שלוקחים את זה מאוד ברצינות ולא מחסנים את הילדים שלהם", מספר שרמר. "יש עיירות וקהילות שלמות שעומדות לאבד את החיסון העדרי שלהם - כשאין מספיק ילדים מחוסנים, מחלות יכולות להתפשט בפראות, וזה יכול להחזיר מגיפות כגון פוליו".
תמיד יהיה בולשיט חדש
הגיליון האחרון של "סקפטיק" הוקדש לפסיכולוגיה של האושר, ובחן את התיאוריות השונות המתבססות על הרעיון ששיפור ההערכה עצמית מוביל להצלחה. "זה משהו שאנשים מוציאים עליו הרבה כסף, במיוחד בעולם העסקים, ויש כאן הרבה מקום לספקנות", אומר שרמר. "אנשים מאמינים שאם רק תגיד לעצמך שאתה שמח - תצליח. אבל האמת היא שלא, זה לא נכון. אתה צריך ממש לעשות משהו כדי להרוויח את האושר. חוץ מזה, הרבה מהאושר הוא גנטי - נראה שרמות האושר שלנו נקבעות בצורה די קשיחה על ידי הגנטיקה, ואז הן מתכווננות קצת על ידי תרבות. אבל אנשים נוטים לחזור למקום הטבעי שלהם, אתה לא יכול פשוט לגרום לעצמך להיות שמח".
זו בשורה מעציבה, גם אם היא מוכחת. בני אדם הרי זקוקים לאמונה, וכל המדע הזה עלול בהחלט לדכא. האם זהירות מדעית רבה מדי עלולה לתקוע את הדמיון, או להפוך את העולם למקום משעמם? "המדע הרבה יותר עמוק ומדהים מכל דבר אחר. הוא מגלה לנו את הדברים המדהימים שהטבע עושה - לא הדת ולא הפוליטיקה ולא האידאולוגיות עושות את זה. חטיפות חייזרים אולי מעניינות, אבל הרבה יותר מהן מעניין למה אנשים חושבים שהם נחטפו על ידי חייזרים, למה המוח שלנו מפרש דברים ככה ואיך החושים יוצרים אצלנו אשליה. אז צריך לשמור על ראש פתוח מספיק כדי להיות מסוגל לקבל רעיונות רדיקליים, אבל לא פתוח עד כדי כך שייפול לך המוח. הרבה פעמים אנשים שואלים אותי, 'אז למה שנאמין לכם, הסקפטים?', ואני עונה: 'אין שום סיבה שתאמינו לנו. תבדקו בעצמכם'". כדי שנוכל לעשות את זה, אגב, יצרו שרמר ומדעני החברה הסקפטית את ה"ערכה לזיהוי שטויות במיץ עגבניות" (Baloney), שכוללת כמה שאלות מנחות.
לצערו, זה לא מפחית את מספר השטויות ואת מספר המאמינים בהם. מאז 1992, אז ייסד שרמר את "סקפטיק", ההיקפים לא ממש השתנו, להערכתו. "יש בעולם בערך אותו מספר של אנשים שמאמינים בדברים משונים, אבל הנושאים השתנו", הוא טוען. "תמיד יהיו נושאים חדשים, שאת ואני לא יכולים אפילו לדמיין כרגע. מעגלי תבואה (צורות שהופיעו בן לילה בשדות ויוחסו לחוצנים) הם כבר לא עניין כל כך גדול. עב"מים באים והולכים. הקונספירציות על רצח קנדי התחלפו בקונספירציות על 11 בספטמבר. בכלל, יש היום הרבה אמונות מוזרות מאוד שמצמיחות רגליים בתרבות הפופ הודות לאינטרנט והסיקור בתקשורת, וכך מגיעות לעוד ועוד אנשים. וכך קרה עם התיאוריות על 11 בספטמבר או הטענות שאובמה לא נולד באמריקה ושהוא מוסלמי ולא נוצרי". שרמר טרח לברר גם את כל אלו, ומצא שאין ראיות לכל הטענות הללו.
ואתה יכול להוכיח את ההפך? למשל שאובמה נולד בארצות הברית?
"ובכן, יש תעודת לידה שאומרת שהוא נולד בהוואי, והוואי היא מדינה בארצות הברית. העניין הוא שאנשים רוצים להאמין בדברים האלה מסיבות פוליטיות, אידאולוגיות".
עומד על משמר הציוויליזציה
בהקשר האידאולוגי שרמר מציין את "ההישג הכי גדול שלי - המחקר על מכחישי השואה. בשנת 2000 כתבתי ספר שנקרא 'להכחיש את ההיסטוריה', עם ההיסטוריון אלכס גרובמן. נסענו לישראל, לארכיון של יד ושם, הלכנו למחנות, הראינו שיש ראיות לכך שבתאי הגזים הושמדו אנשים, ושהגזים שם היו שונים מגזים לחיטוי בגדים. ראיינתי הרבה מכחישי שואה והפרכנו את הטענות שלהם אחת אחת. אף אחד לא עשה זאת קודם לכן. מכחישי השואה לחלוטין מאמינים במה שהם אומרים, הם לא סתם עושים את זה בשביל הכיף. איך זה יכול להיות? הונאה עצמית היא כוח פסיכולוגי חזק מאוד. כשאנחנו כל כך רוצים להאמין במשהו, למשל בזה שהיהודים שולטים בהון או בתקשורת, קל לעצב את כל מה שיש מסביב כדי שיתאים לזה".
כולנו עושים את זה, לא?
"כולם עושים את זה, כולל מדענים. מדענים הם יצורים פוליטיים, ורובם, לפחות באמריקה, די ליברליים, אז הם נוטים להיות דמוקרטים, נוטים לבקר שמרנים ורפובליקנים. יש פה דעה קדומה, ללא ספק, אבל בסופו של דבר לא משנה מה הפוליטיקה שלך, אם אין לך הנתונים שתומכים בטענה - זו טעות, זה הכל. אם אתה עובד בתוך הקהילה המדעית, יש נקודות בדיקה ואיזון, ואם אתה לא מספיק זהיר כדי למצוא את השגיאות והדעות הקדומות של עצמך - מישהו אחר ימצא אותן.
"בכל שבוע אנשים שולחים לי מאמרים עם תיאוריה חדשה של הכל, סטיבן הוקינג טעה, איינשטיין טעה. אבל לאנשים שכותבים את זה אין שום הכשרה בפיזיקה או במתמטיקה. זה לא שאנשים מחוץ לקהילה המדעית לא יכולים לתרום, אבל בוא נגיד שזה פחות סביר. כל אחד יכול לחשוב על חמישה רעיונות מטורפים לפני ארוחת הבוקר, אבל במדע חובת ההוכחה היא עלייך".
קרה ששינית את דעתך לגבי רעיונות מסוימים?
"במשך הרבה זמן התנדנדתי לגבי ההתחממות הגלובלית. אפשר להגיד שהייתי מכחיש התחממות גלובלית, הנחתי שהטענות האפוקליפטיות מוגזמות. עכשיו אני הרבה פחות סקפטי משהייתי, אף שאני עדיין מאמין שיש מקום לספק בנושא הזה. יש לי קצת ספקות לגבי התחזיות והתוצאות בטווח הרחוק".
אתה חושב שאנחנו יכולים לחיות בעולם ללא אלוהים?
"אני חושב שעולם ללא אלוהים הוא עולם הרבה יותר טוב מזה שאנחנו חיים בו עכשיו. זה אומר שאלו החיים, שזו לא רק אשליה או חזרה לעולם הבא, וזה הופך את מה שאתה עושה עכשיו להרבה יותר מיוחד, נותן לך סיבה משמעותית יותר להיות מוסרי, להיות אמפתי ולהעריך את החיים".
אף פעם לא נמאס לך להתדיין עם אנשים שאתה כל כך בטוח שהם טועים?
"האם אני רוצה לתת להם אגרוף בפרצוף? לפעמים. קורה שזה נעשה מתסכל. אני חושב שעדיף להיות מנומס ולכבד את האמונות של האחרים, אחרת אין לך שום סיכוי. זו העבודה שלי, יש גורמים, כמו שאת בטח יודעת, שהיו רוצים למוטט את הציוויליזציה המערבית, ולהשליך מהחלון את כל זכויות האזרח, המדע וההיגיון, ואני צריך לעמוד על המשמר".
95 תגובות לכתיבת תגובה