דו"ח טכנולוגי: יאהו מחזירה את רמת אביב לפלסטינים

קרול בארץ מצטרפת ל"זוכרות"?

כבר שנים שחברת יאהו מדשדשת בשוק האינטרנט, מבלי למצוא אסטרטגיית הישרדות ראויה ותוך נטישה מאסיבית של בכירים לשדות ירוקים יותר. אבל, מסתבר, יש לה גם יהלום קטן בכיס: במינימום מאמץ, יאהו יכולה להפוך ליקירת השמאל הרדיקלי ברחבי העולם. ובניגוד לשמאל הרדיקלי בישראל, שבקושי יש לו כסף לפלאפל בילאדי, לזה האמריקאי דווקא יש כסף.

הבוקר (ד') גילה להפתעתו הגולש שי אלקין (גילוי נאות: ידיד אישי) שתמונה שצילם בהופעה תויגה על ידי המפות של פליקר, אחד המוצרים המצליחים של יאהו, ככזו שצולמה בשייח' מוניס. למתקשים בהיסטוריה ישראלית ולקהל הבריא הרבה יותר שלא קורא טוקבקים באתרי חדשות, נסביר ששייח' מוניס היה כפר פלסטיני שנחרב במהלך מלחמת העצמאות לאחר שתושביו נסו. הוא ידוע בעיקר כמקום מושבה של אוניברסיטת תל אביב, ואנשי ימין מצביעים על העובדה שהאוניברסיטה יושבת על אדמותיו כהוכחה לצביעות שמאלנית.

כשחשפנו כאן ב"כלכליסט" שאפליקציית מזג האוויר של אפל מחלקת את ירושלים, קמה סערת טוקבקים מרשימה למדי. במקרה הנוכחי עדיין לא ברור אם מדובר בכוונת מכוון או בטעות, ואלקין מניח שההחלטה המשונה נובעת מכך שיאהו פשוט מסתמכת על מפות שנוצרו קודם להקמת ישראל. מבחינת ארגון "זוכרות" וארגונים שמנסים להזכיר שהיו פה אנשים אחרים פעם, המפות של יאהו הן אוצר בלום. עכשיו יאהו בארץ צריכה רק להפעיל קמפיין מתוחכם שפונה לרדיקלים הנכונים. הבעיה היא שיאהו וקמפיינים מתוחכמים הם תרתי דסתרי.

"שקט, האויב מאזין"

הסיסמה הזו, שמקורה בימי מלחמת העולם השניה ובכרזות מאיימות שבהן נראה חייל טובע על רקע ספינה בוערת, עם הכיתוב "מישהו פיטפט", מעולם לא היתה נכונה יותר. טכנולוגיה חדשה תורמת את חלקה למאבק בטרור הבינלאומי, השם המכובס לג'יהאד העולמי: חתימת קול.

אירופה נמצאת עכשיו תחת התראה חסרת תקדים מפני התקפת טרור. צרפת (מוטו: "נכנעים לטרור מאז 1946") עצרה מספר גדול של חשודים והיא מתריעה מפני מתקפה מתקרבת בבריטניה. ארצות הברית, כזכור, הוציאה התראת נסיעה לכל היבשת.

מה שעומד מאחורי ההתראות הללו הוא היכולת לזהות את קולם של טרוריסטים, לשמור את חתימת הקול שלהם, ולהתאים אותה לטרוריסט ספציפי. התוכנה שמשמשת למטרה זו פותחה על ידי GCHQ הערמומית, היורשת הבריטית של פרויקט אניגמה, שיחידה 8200 של אמ"ן היא, על פי מקורות זרים, המקבילה הישראלית שלה.

מומחים אומרים שחתימת קול שימושית הרבה יותר למלחמה בטרור מאשר טביעת אצבע, כי הסיכוי של יחידת מודיעין לשים יד על טביעת אצבע של טרוריסט הוא נמוך יחסית. הטכנולוגיה משמשת גם למעקב אחרי פושעים: ה-DEA האמריקאית הביאה ב-2007 למעצרו של ברון סמים קולומביאני, חואן קרלוס רמירז עבדיה, שעבר ניתוח פלסטי ושינה את זהותו מספר פעמים, בהסתמך על חתימת הקול שלו.

מומחה ישראלי, אלמוג עלי-רז, אמר כי הטכנולוגיה מאפשרת לסוכנויות הביון להריץ חיפוש על שיחה שהם מאזינים לה תוך נסיון להתאים את הקולות המשתתפים בה לאלה שכבר מצויים במאגר, כאשר שרת בסיסי יכול לזהות 100 קולות. בדרך כלל עשרות שרתים משתתפים במאמץ.

אחרי פיגוע הענק במומבאי לפני כשנתיים, נשמעו קריאות להגבלת הגישה לטכנולוגיה, כמו למשל למפות מקוונות. אבל, בסופו של דבר, כשמצד אחד ניצבת דמוקרטיה מערבית ובצד השני נמצאים פנאטים שהאידיאולוגיה שלהם היא להחזיר את העולם למאה השביעית (תוך התעלמות מכך שבמאה השביעית נרשם מחסור מצער ברובי קלאצ'ניקוב), די ברור מי ינצח.

מהר, צריך אלטרנטיבה!

ברברה טוכמן סיימה את ספרה המופתי, "מצעד האיוולת", שהתמקד באיוולת האמריקנאית שהובילה למלחמת וייטנאם ולמה שנראה אז כשקיעתה של ארצות הבר, בהתייחסות קצרה לוויטנאם עצמה. היא אמרה שבסופו של דבר, בהחלט יתכן שהאיוולת הגדולה יותר היתה זו של הוויאטנמים, שנלחמו כל כך הרבה זמן והקריבו כל כך הרבה – 1,176,000 הרוגים ונעדרים, יותר מ-600 אלף פצועים, חלקים ניכרים מהארץ שהוחרבו – כדי לקבל עליהם רודנות קומוניסטית.

הרודנות הזו מגלה סימני מצוקה לאחרונה, והיא הגבירה את הצנזורה על הרשת בחודשים האחרונים. פייסבוק, בייחוד, מטרידה את המשטר: הרשת החברתית יכולה לשמש לכל מיני צרכים לא קומוניסטיים, כמו ארגון מחאה.

אז כמו כל משטר קומוניסטי טוב, הממשלה יצרה רשת חברתית משלה. היא נקראת go.vn, והיא מאפשרת לקורבנות המשטר להשתמש בשלל שירותים, רבים מהם חיקויים של אלו שמציעה פייסבוק, וגם שירות חדשות משלה. אמנם אין שם גישה למשחקים הקפיטליסטיים עד אימה של זינגה – אלה שדומים לסוחר סמים, שבהם אתה מתחיל את המשחק בחינם ותוך כמה זמן צריך לשלם כדי להתקדם – אבל יש, מצד שני, תחליף בדמות משחק אלים למדי, שבו קבוצת לוחמים צריכה להציל את העולם מהקפיטליזם.

ההבדל העיקרי בין פייסבוק ובין החיקוי הוויטנאמי הוא שמייסדי go.vn כנראה דפקו פחות אנשים בדרכם לתהילה ולעוש... אה, סליחה, שהמשתמש צריך להזדהות בפני המערכת באמצעות תעודת הזהות שלו. אתם יודעים, כדי שאם הוא יחשוב למתוח ביקורת, תהיה לו סיבה טובה לחשוב על זה פעמיים. בהתחשב בכך שהגישה לפייסבוק בוויטנאם אינה רציפה, ולעתים יש חסימות ישירות מצד המשטר, בהחלט יתכן ש-go.vn יהפוך בקרוב לברירה היחידה של וייטנאמים שרוצים גישה לרשת חברתית. יתרונות גן העדן הקומוניסטי: שוללים ממך את הסבל שבבחירה.

זהירות, טרול! אין להאכיל!

מדענים בארצות הברית הפנו תשומת לב ניכרת לבעיה שימיה כימי הרשת: טרולים. אתם יודעים, אנשים חסרי חיים שנכנסים לפורומים תחת חסות האנונימיות כדי להרוס את הדיונים שנערכים בהם. הפתרון המקובל הוא מחיקה חסרת רחמים של הודעות החשודות כטרוליות.

התוכנה שמפתחת אליזבת' צ'רצ'יל מ-Yahoo Research מיועדת לזהות הערות שהן טרוליות בטבען, אבל לאפשר למנהלי הפורומים עוד אופציות פרט למחיקה של הטרול או סבל מתמשך. התוכנה ניתחה יותר מ-782,000 הודעות פורום ביאהו באזז, וזיהתה סימנים לכעס ורגשות אחרים באמצעות קריאת הודעות ב-Livejournal, שבהן המשתמשים משתמשים בתיוג כדי לציין את רגשותיהם.

המטרה היא להציע לטרולים "תראפיית כעס": לזהות טרול עוד לפני שהוא מספיק לחרבש דיון, ולהציע לו בנימוס ללכת לפרוק את התסכולים שלו במקום אחר. נתון מדכא מתוך המחקר מצביע על כך שבעוד ש-54% מהדיונים התחילו בנימה חיובית, הם הסתיימו בנימה שלילית. 43% מהם התחילו בנימה שלילית והפכו לחיוביים. קשה, קשה.

קצרצרים

כבוד: הבלוגר דארן מרף (Darren Murph) זכה בפרס גינס לכתיבת מספר הפוסטים הגדול ביותר עד כה. מרף כתב 17,212 פוסטים עבור הבלוג אנגאדג'ט. יצוין שהמספר עדכני ל-29 ביולי 2010, כך שהמספר הנוכחי ודאי כבר טיפס לכיוון ה-20,000. המדור מברך על מזלו שהוא לא צריך להתמודד עם תחרות כזו.

הונאת תפוחי האדמה הקטנה: טריק נוכלות שזוהה לראשונה בגרמניה הגיע לאחרונה גם לבריטניה. זה עובד כך: הנוכל מציג את עצמו לאזרחים תמימים, מציג להם תיק ובתוכו מחשב נייד, ומציע להם לרכוש אותו במחיר מציאה. הקורבנות הולכים להוציא כסף מהכספומט הקרוב, ובינתיים הנוכל מחליף את המחשב שבתיק בתפוחי אדמה. הוא מקבל את הכסף ומושיט להם את התיק, ונעלם. לאחרונה דווח על גרסה אחרת של המזימה, שבה התיק הכיל בצלים ולא תפוחי אדמה. תרגילים כאלה לא חדשים במיוחד, והם נובעים מהתרגילים של חלפני כספים בשנות השבעים והשמונים, שהיו מציעים ערימות מזומנים שמנות, מתוך בטחון שהתייר המבולבל לא יבחין שרוב השטרות זויפו בגסות. הכלל הקלאסי עדיין עובד: אם זה נראה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי.

מכונת היח"צ של מארק צוקרברג עובדת שעות נוספות, בנסיון נואש להסיח את דעת העולם מהסרט הקטלני The Social Network, שלא בדיוק מחמיא לו. הסרט הפך, למרבה ההפתעה יש להודות, להצלחה, גם בקרב המבקרים. השטיק האחרון של צוקרברג – אחרי שהבטיח 100 מיליון דולר לחינוך, שהפכו תוך זמן קצר ל-63 מיליון דולר – הוא הופעה בסימפסונס. שלא במפתיע, הדמות שמביעה הזדהות עם צוקרברג הוא בריון הסדרה, נלסון.

בהופעתו בסימפסונס, מתגאה צוקרברג בכך שהוא לא סיים את לימודיו ושהוא זוכה "בתואר הטוב ביותר – תואר של כבוד", בשל הכספים שהוא גורף על חשבון המידע שלכם. ובכן, יש מצב שהוא יקבל עוד כמה ג'ובות: בית משפט קבע שאיזה ספאמר בשנקל, שפרסם מודעות להגדלת איבר המין על ארבעה מיליוני קירות בפייסבוק במהלך 2008, ישלם לרשת החברתית מיליארד דולר קנדיים, שהם כ-873 מיליון דולר אמריקאיים. הבעיה של צוקרברג ושות': לנוכל הקטן אין את הסכומים האלה, או משהו שמתקרב אליהם.

נוסטלגיטק: האבות המיתולוגיים של המחשב הם המתמטיקאים הבריטים צ'ארלס בבאג' וידידתו ליידי אדה לאבלייס. הוא הציע, באמצע המאה ה-19, את בנייתו של "מנוע אנליטי", והיא כתבה את הקוד המיועד לו, מה שהופך אותה טכנית למתכנתת הראשונה בהיסטוריה. המנוע, למרבה הצער, מעולם לא נבנה. עכשיו מציע מתכנת בריטי מחונן להשקיע את המאמצים הנדרשים כדי לבנות את המנוע האנליטי כפי שבבאג' רצה שיהיה, מפלצת-חישוב מונעת קיטור. המטרה, כמובן, היא חינוכית: כל מחשב מודרני עוקף בזחילה את זה של בבאג'.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"