ירח ויצחק ניסן: "הזירות היו בית ספר לשוק ההון"

יש ילדים שאבא שלהם רופא, יש כאלו שאביהם עורך דין מהולל, יש ילדים שאביהם כבאי, אך המשותף לרבים מהם הוא החלום להיות בדיוק "כמו אבא". זהו גם המקרה של יצחק (איצ'ה) ניסן (42), היום יועץ מיוחד למנכ"לית הבורסה לני"ע, אסתר לבנון. בזמן שילדים צעירים בני גילו היו משתובבים בשכונה, היה איצ'ה מגיע לעבודה עם אביו ירח ניסן, שהיה בכיר בבנק מזרחי. "כילד בן שמונה לקחתי אותו לבקר בזירות בבורסה", מספר ניסן האב. "אני חושב שזה מצא חן בעיניו". "הייתי מגיע בחופשים לאגף ני"ע של בנק מזרחי, שהיה ממוקם בפסאז' במבנה שבו ישבה אז הבורסה", אומר איצ'ה. "באותה תקופה אפשר היה לקנות תעודות פיקדון סחירות, שנקראו אז תפ"סים והיום נקראות פח"ק. הייתי עונה לטלפונים וקונה ומוכר תפ"סים ללקוחות הבנק".

איצ'ה לא היה ילד טיפוסי. את ספרי "חסמב"ה" הוא החליף ב"מבוא לכלכלה". "מאוד התחברתי לעבודה של אבא", הוא מספר. "אני זוכר שבתור ילד קראתי כל הזמן עיתונים כלכליים, הייתי שואל שאלות. עד היום יש לי ספרות כלכלית על הבורסה שכמעט בלתי אפשרי למצוא בספריות. היה לי ברור שביום מן הימים אגיע לתחום".

"זרקו אותי למים"

בניגוד לבנו שהלך לישון עם ספרי כלכלה, לאב לא היה צל של מושג בשוק ההון כשעשה את צעדיו הראשונים בבנק בשנות השישים העליזות. "התחלתי לעבוד כמבצע בבורסה מטעם בנק מזרחי מיד עם השחרור מצה"ל", נזכר ירח. מי שקיבל אותו לתפקיד היה משה לביא, אז בכיר בבנק, מי שנמנה עם דור המייסדים של הבורסה.

"המסחר אז לא היה מאורגן כמו היום. מי שניהל את המסחר היו שלושה ייקים שענו לכינויים 'קוק', 'רוט' ו'פשה' (מדובר בשלושה מנהלי מסחר בגילאים שונים שהיו אחראים לסירוגין על ניהול המסחר בבורסה - ר"ב וח"פ). עוד לא ידעתי אז כלום על שוק ההון, ומשה לביא פשוט זרק אותי למים", הוא מספר. "כבר ביום הראשון שהגעתי לעבודה לא היה לו זמן להסביר לי מה עושים, והוא פשוט אמר, 'תרכז את ההנפקה הזו והזו'. צריך להבין שזו היתה תקופת שיא בבורסה. הייתי צריך לאסוף את כל הפקודות מלקוחות הבנק, לרכז אותן ולשלוח לבנק המרכזי. הכל היה ידני, זו היתה עבודה רבה. לאחר זמן די קצר הוא שלח אותי להיות מבצע".

ניסן האב מביא עמו לראיון עם תיק עמוס זיכרונות מהתקופה ההיא. בין שלל קטעי העיתונות הוא שולף את כרטיס החבר שלו

בבורסה משנת 1977. תמונתו הדהויה, המחייכת מבעד לכרטיס, מזכירה מאוד את בנו היושב לצדו. "לא סתם שמרתי את הכרטיס מ־1977, כנראה שזו היתה השנה האחרונה שלי כמבצע.

מאוחר יותר מוניתי לסגן מנהל ולאחר מכן למנהל סניף בבנק מזרחי. את עבודתי בבנק סיימתי כבר בתור משנה למנכ"ל". גם היום ניסן האב לא התנתק משוק ההון, והוא מכהן כדירקטור באקסלנס קופ"ג ואוסיף וכיו"ר הדירקטוריון בעוגן נדל"ן. בנוסף, הוא מכהן כחבר הוועד המנהל של המרכז האוניברסיטאי באריאל.

"לקחתי סיכונים"

"נחשבתי למבצע הטוב בבורסה", מצהיר ירח. "בעסק הזה צריך לדאוג שהיריב שלך יידע כמה שפחות. אם היריב יודע שאתה רוצה לקנות, הוא ימשוך את המחיר כלפי מעלה. אני רציתי להשיג תוצאות טובות יותר ללקוחות שלי, מעבר ללימיטים שהם נתנו לי. איך עשיתי את זה? פשוט השתדלתי שלא יידעו מה אני רוצה, לקחתי קצת סיכונים, ולא קרו לי כמעט תקלות. עבדתי בכמה שיטות - אם קיבלתי פקודה לקנות ב־102, נניח, הייתי צועק '103 מוכר', כדי לעורר עניין וכדי שיחשבו שאני מוכר. מישהו היה צועק '102 וחצי מוכר'. בסוף הייתי קונה. אחד הדברים שהייתי עושה שהיה מבלבל את כולם היה לצעוק '102 קונה ומוכר'. הסיכון היה שמישהו ייתן לי כשלא באמת רציתי, ואז הבנק היה סופג, אבל לרוב זה לא קרה והמהלכים שלי הביאו קליינטים רבים".

איצ'ה למד מינהל עסקים ומימון במכללה למינהל, ובתום הלימודים חיפש עבודה. אף שאולי היה מתבקש להשתמש בקשריו של אביו ולהתברג בתפקיד בבנק מזרחי, בחר איצ'ה לעבוד באייל ני"ע (היום חברת הראל), שם שימש מנהל תיקים שהיה קונה ומוכר את הסחורות עבור לקוחותיו גם בזירה. "אני זוכר שמנכ"ל הבורסה אז, סם ברונפלד (כיום יו"ר הבורסה - ר"ב וח"פ), אמר לי שאסור שיהיו לי ניירות ערך בתיק האישי, ונתן לי שבוע להיפטר מהם. אני מאוד אהבתי לסחור והחזקתי ניירות רבים. זה היה בתחילת פברואר 1994, וכידוע, ב־7 בפברואר החלה מפולת אדירה בשוק. הודיתי לו מאוד על הדרישה הזו".

איצ'ה נזכר בערגה בתקופה ההיא בבורסה, שכבר העבירה את מקום מושבה למשרדיה הנוכחיים באחד העם: "אני משווה את זה לחברויות בצבא שנשמרות שנים. יצרנו אז הווי וחברויות שנשמרו עד היום, ומן הסתם היו גם שידוכים".

איצ'ה וירח ניסן | צילום: אוראל כהן

הספקולנטים עלו לגג

"באותה תקופה היה אקשן, צעקות. חשנו את השוק, ידענו מי פועל, איפה ואיך פועלים", מספר איצ'ה. "ראינו את ההבדלים בין ברוקרים כמו החברה המרכזית, שקראנו להם אינדיאנים, לבין הגופים המוסדיים. הלקוחות של האינדיאנים היו ספקולנטים בעיקר. הם פעלו בניירות מאוד מסוימים". לדברי איצ'ה, ההבדל היחיד בין הגל הנוכחי בתחום הנפט והגז לגל של אז הוא שיש היום הרבה יותר חברות חיפושים. "באותה תקופה היה הייפ מטורף על ישראמקו. אני זוכר שהספקולנטים היו הולכים לגג של כלבו שלום לראות את הלהבה של הקידוחים".

"אנחנו המבצעים דיברנו הרבה בזירה", אומר איצ'ה. "היו מדברים הרבה גם על חברות ציבוריות, מה כל אחד יודע על מה שקורה שם. באופן טבעי היו גם לקוחות על קווי הטלפון שהתקשרו למבצעים בזמן אמת. היה מבצע מהברוקר נשואה, שבכל פעם שהיו רואים אותו נכנס עם פלאפונים גדולים כאלה של פעם, היה ברור עם מי הוא נמצא על הקו ולאיזה נייר הוא מחכה".

זיכרון נוסף קשור לתפילת המנחה שנערכה מטבע הדברים בעת המסחר. "היה אסור לעשן בזירה אבל מכיוון שהיו הרבה חבר'ה שרצו לעשן, סידרו להם חדר עישון, ששימש גם בית כנסת. ב־13:30 הייתי נכנס לתפילת מנחה בחדר מלא עשן".

ב־1998 מצא איצ'ה את דרכו לבנק מזרחי, מקום עבודתו של אביו, בתפקיד יועץ פיננסי בכיר. מהר מאוד הוא התקדם לתפקיד ניהולי, ואף סגר מעגל לאחר שהתמקם כמנהל חדר המסחר בני"ע זרים, שישב בעבר בקומה הרביעית בפסאז' באלנבי שם ישבו חדרי המסחר של הבורסה.

איצ'ה אופטימי לגבי דור העתיד: "יש לי ארבע בנות - הגדולה בת 17 והקטנה בת שנתיים. יש לי בבית ספרים לילדים בתחום הכלכלה, ואני מלמד אותן. כשבתי הבכורה היתה בת שנה הגעתי איתה לזירה, והיא גם עבדה כאן באחת מחופשות הקיץ. אני מחכה לראות אם משהו נדבק".

ירח כבר הספיק, כאמור, לפרוש מחיי המסחר "זו היתה תקופה מדהימה, אך עם זאת צריך להוריד הילוך, והיום אני נהנה מאוד מהדברים שאני עושה. כל דבר בעתו". איצ'ה לעומתו מתגעגע לתקופה ההיא, ומסכם במשפט אחד: "מי שעבר את הזירות, עבר את בית הספר הכי טוב לשוק ההון, ומי שלא היה שם לא יבין".