עזריאלי והאחים עופר הפסידו: העליון צמצם משמעותית הגנה לקניונים ברשתות שקרסו

בית המשפט העליון צמצם אתמול (ד') בהכרעה עקרונית את ההגנה על קניונים במקרה של קריסת רשתות המשכירות חנויות. הרכב של שלושה שופטים הפך את ההלכה שהיתה נהוגה עד כה וקבע כי קניונים לא יוכלו לקבל את דמי הניהול, במקרה של פירוק חברה, לפני נושים אחרים. העקרון שהנחה את ההרכב היה עקרון השוויון בין הנושים השונים במקרה של פירוק. "מדובר בהחלטה בעלת השלכות רוחב בדיני הפירוק בישראל", כתבה השופטת מרים נאור בהחלטתה.

מדובר בערעור על החלטה של נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, אורי גורן, בתיק של קריסת המשביר הישן ורשת זארה משנת 2003. הנשיא גורן קבע אז כי החברות המנהלות של קניונים מובילים, ביניהם מליסרון בבעלות האחים עופר המחזיקה בין היתר בקריון ובקניון רמת אביב, וקבוצת עזריאלי, יקבלו במסגרת הפירוק את דמי הניהול עבור החנויות בשטחן - לפני כל חוב מובטח אחר. מי שערער על ההחלטה היה בנק לאומי שהיה נושה מובטח בעל שעבוד צף על נכסי הרשתות.

השופט בדימוס אורי גורן | צילום: אביגיל עוזי

במקרה של פירוק חברה החזרת החובות נקבעת על פי פקודת החברות. הראשונים לקבל את כספם הם עובדי החברה, רשויות המס ושוכרים שמקבלים את דמי השכירות. רק לאחר מכן מקבלים הנושים המובטחים, שהם על פי רוב הבנקים שמשעבדים את נכסי החברות תמורת הלוואות, ולבסוף נושים רגילים, ספקים בדרך כלל.

בית המשפט המחוזי קבע בהחלטה, שהתהפכה אתמול, כי דמי השכירות כוללים גם את דמי הניהול המשולמים עבור שירותי הנקיון, חשמל וחניה. "במציאות המודרנית בה מרוכזות חנויות רבות בתוך קניון אחד, לא ניתן, למעשה, להשכיר חנויות ולתפעל אותן ללא חיוב נלווה בדמי-ניהול", קבע גורן בזמנו.

הרכב של שלושה שופטים בעליון הפך כאמור את ההחלטה. לאחר בחינה לשונית של החוק, במסגרתו הסכימה השופטת נאור שהפרשנות של גורן נכונה, היא עברה לפרשנות תכליתית. השופטת קבעה, כי ההבחנה שיצרו החברות המנהלות את הקניונים בין דמי השכירות לדמי הניהול היא הבחנה מכרעת בעניין הזה. הדוגמא שהיא נתנה היא חברת מליסרון שחתמה על הסכם שכירות עם זארה, ובנפרד חתמה זארה על חוזה ניהול מול חברה אחרת, קריון מרכז קניות שמנהלת את הקריון בקריית ביאליק.

ההכרעה של ההרכב היתה בין שני רציונלים מתנגשים, הרציונל העסקי מול עקרון השוויון. הרציונל העסקי, כפי שהסבירה אותו השופטת נאור, הוא כי העדפה של הקניונים יכול למנוע לעיתים פירוק של רשת ולתת לה מרווח נשימה מסויים. קניונים שיודעים שנותנים להם עדיפות בתשלומים לא ימהרו לפעול לפינוי מיידי של הרשת מהקניון והאפשרות לפירוק מוקדם מדי פוחת. השופטת הגדירה זאת כ"תכלית שיקומית".

ההכרעה לבסוף היתה לרעתם של הקניונים בשם התכלית הכללית בשיטת המשפט החותרת לצמצם את ההעדפה למשכיר, על חשבון נושים אחרים, בשם עקרון השוויון.

"המשמעות בתיק של המשביר היא בסביבות 10 מיליון שקל שנגרעו מכיסם של הנושים הרגילים לכיסם של הקניונים", הסביר עורך הדין אבנר כהן ממשרד כהן וילצ'יק קמחי המשמש כאחד המפרקים של המשביר הישן.