קאמבק: לנצ'יה מנסה להחזיר את הנשמה לכביש

יש לי חבר שיש לו לנצ'יה. בטא קופה. יש לה הרבה ידיים ברישיון, הראשונות אנשים מפורסמים. אחר כך יש גם איזה טייס. אחר כך קנו אותה סתם חובבים שניסו לתחזק אותה כמיטב יכולתם. הלנצ'יה מזמן לא הותנעה. הצמיגים מרוקנים מאוויר והגריל הקדמי הגאה, עם הפנסים הכפולים, מכוסה בכתמי חלודה, כמו כל המכונית. הוא לא מסכים למכור, גם כשפעם בשנה מגיע מישהו עם בטא מתפוררת אחרת, ומציע עבור החלודה סכום ששום סוחר מתכות לא היה משלם.

השכנים שלו קוראים לבטא מטרד ולפעמים קוראים לעירייה. החתולים קוראים לה בית. אך הוא מתעקש להחזיק בה. כמו חובבים רבים אחרים של המותג, הוא מחכה לרנסאנס, לקאמבק. מאז שנת 2001, הם מקוננים, לא היתה כאן לנצ'יה ראויה. "היבואן שכח אותנו", הם מזילים דמעות של שמן. "המחירון לא משקף את ייחודה של המכונית", הם מסבירים לכל מי שמסכים לשמוע. "פעם בנו מכוניות עם נשמה", הם תמיד מסכמים, כשהדגש הוא תמיד על "פעם".

ובכן, עכשיו מגיע הקאמבק. אחרי עשור לנצ'יה חוזרת לישראל. אפשר לקרוא על כך בשלטי החוצות. אפשר גם לגשת לרחוב יגאל אלון בתל אביב - יש שם סוכנות לנצ'יה עם וגם מכונית לנצ'יה דלתא. האם הדלתא היא המכונית המתאימה להשקתו המחודשת של מותג היוקרה בישראל? שאלה טובה. ראשית, אזהרה : בין לנצ'יה דלתא הנוכחית ובין זו שזכתה במירוצי ראלי, אין קשר. הדלתא הנוכחית היא מכונית יוקרה מהודרת אשר מבוססת על פלטפורמה של חברת פיאט. ועכשיו, כשנושא הדלתא ההיא ירד מהשולחן, אפשר להמשיך ולקבוע מיהו בעצם הלקוח הפוטנציאלי. כאן היבואנית שולפת ביטויים כגון "חובבי סגנון חיים", "צעירים מצליחנים", "אינדיבידואלים משכילים" ועוד ביטויים חביבים על אנשי שיווק. אך את כל אלה מציעה המכונית באולם הסמוך, אלפא ג'ולייטה, שמבוססת גם היא על מכלולי פיאט. אך לדלתא, מדגישים אנשי היבואנית, יש תיבה אוטומטית.

אפשר גם אחרת יש מכוניות יוקרה במחיר שפוי ב.מ.וו, אאודי, וולוו - כולן מציעות מכוניות יוקרה קטנות במחירים מושכים תומר הדר, 2 תגובותלכתבה המלאה

דלתא ממתינה. מה שבטוח, לפיאט היא לא דומה. יש לה חרטום מרשים , גריל מוכסף שתופס את רוב החזית של המכונית ומכסה מנוע ארוך. את חלקו האמצעי של הגוף תוחמים חלונות צד צרים שתחומים בפס עדין של כרום ומעל למשקופי הדלתות מתנוססת האות D, אך האות אינה סגורה, היא נראית כמו משיכה של מכחול. מאחור לדלתא יש צמד פנסים צרים בצבע לבן חיוור שזרועים בפנים בנקודות אדמדמות, ואת כל הסיפור סוגר מאחור סמל לנצ'יה גדול שמוטבע באמצע דלת עגלגלה. אפילו הגלגלים של הדלתא יפים. ישנן מכוניות יפות שיבואן קמצן הקציב להן גלגלים זעירים, כאלה שמותירים מרווח ענק בין הכנף לבין הגלגל, אך בדלתא בתי הגלגל נשלטים בידי גלגלי ענק מסוגננים עוטי צמיגים נמוכי חתך.

לעומת החוץ המרשים דווקא הפנים מאכזב. נכון, זוהי מכונית מהודרת - יש מושבי עור, יש הגה בשרני, אך הביצוע לקוי. המושב האחורי שזז על מסילה קדימה ואחורה אינו תומך. ראשי הנוסעים מאחור נוגעים בגג. המושב הקדמי נוקשה למדי ואינו תומך בכתפי הנהג. רגל שמאל של הנוסע ורגל ימין של הנהג נוגחות תמידית בקונסולה המרכזית, שחלקה העליון עשוי פלסטיק זול, והכפתורים שסביבה, אלה ששולטים בגובה אלומת הפנסים ובתגבור של ההגה, נראים כאילו נלקחו ממכונית זולה. מכונית המבחן היתה מרמת הגימור הגבוהה, עם מושבי עור וגג שמש כפול. גרסת הבסיס, עם מושבי בד וגג רגיל, עדיפה.

מבט מבפנים

ועכשיו ביצועים. ללנצ'יה יש מנוע טורבו בנפח 1.8 ליטרים ותיבה אוטומטית. בקטלוג כתוב 200 כוחות סוס. מרגיש פחות, אך מספיק. הבלמים מצוינים. יש כאן רכיבים טובים, אך הדלתא מרגישה מרוחקת. יש לה אחיזה מצוינת, אך ההגה אילם. יש מתלים הדוקים, אך השלדה אינה משדרת לישבנו של הנהג הרבה מידע. גוף הרכב נשלט היטב בפניות, אך אינו מעודד את הנהג למעשי קונדס. אפילו הידיות הממזריות שמאפשרות העברת הילוכים עצמאית אינן פועלות כשידית ההילוכים במצב D.

עדיף להוציא מהראש את התמונות של הדלתא הישנה והביצועיסטית ולסגל תפיסה חדשה: לנצ'יה דלתא היא מכונית מהירה, לא מהנה. רוצים גם מהנה? בשביל זה יש אלפא רומיאו, ובקונצרן פיאט יודעים היטב כיצד למתוח גבולות באמצעות כיול שונה של השלדה והמתלים.

האם הדלתא היא המכונית המתאימה בשביל הקאמבק של לנצ'יה? ובכן, באיטליה לנצ'יה נחשבת ליצרנית רכבי יוקרה שמציעה מכוניות משודרגות לחובבי פיאט. החל במכוניות סופרמיני וכלה במיניוואנים. בישראל, לעומת זאת, לנצ'יה מנסה להיכנס לשוק היוקרה, וכאן, הסגמנט ממוקד בראש ובראשונה במכוניות סדאן מהודרות. והדלתא, אינה כזאת. בנוסף, הדלתא תמוצב מול מכוניות כגון אאודי A3 והתחרות, במיוחד באזור תא הנוסעים, עלולה להיות קשה לסנונית הראשונה של הקאמבק.