צילום: עמית שעל
ראיון "כלכליסט" - גילעד אלטשולר: "את המאדוף הישראלי הבא - הרגולטור לא ימצא"
המנכ"ל המשותף בבית ההשקעות אלטשולר שחם פותח פה על רשות ני"ע: "על כל חריגה בשוגג מתייחסים אלינו כאילו אנחנו פושעים ואנסי ילדים", על המתחרים: "הם עובדים עם שטאנץ קבוע - כולם עובדים קרוב מאוד לבנצ'מרק" ועל המשחק שבאמת משגע את שוק ההון - פוקר
את גילעד אלטשולר קשה לתפוס בחליפה. לראיון איתו הוא מגיע בסנדלים, חולצה קצרה וצהובה בסגנון הוואי, שרשרת דומיננטית וטבעת גדולה - לא בדיוק המראה המצופה ממנכ"ל משותף בבית השקעות המנהל היום נכסים בהיקף של כמעט 18 מיליארד שקל.
אלא שמראהו של אלטשולר משקף היטב את בית ההשקעות שלו, אלטשולר שחם, המתאפיין בנינוחות, משפחתיות והיעדר גינונים. אלטשולר נמנה עם מייסדי בית ההשקעות לצדו של קלמן שחם שהעביר באוגוסט 2008 את שרביט הניהול לידי בנו, רן, שמנהל היום עם אלטשולר את האופרציה ההולכת וגדלה.
ואכן, בית ההשקעות אלטשולר שחם תופח אט אט, בין אם באמצעות צמיחה גנרית ובין אם באמצעות רכישות ומיזוגים. האחרון שבהם התרחש בשבועות האחרונים, עת השלים אלטשולר שחם את רכישת בית ההשקעות רמקו של רמי רחימי בתמורה לכ־25 מיליון שקל.
לפני כשנתיים, בשלהי 2008, עמדו מייסדי אלטשולר שחם במקום שונה לגמרי. הם ניצבו על פרשת דרכים שבה נדרשו לקבל החלטה גורלית: אם להיענות להצעות הרכישה שזרמו אליהם מימין ומשמאל או לבחור במהלך הפוך של צמיחה עצמאית ורכישות של גופים אחרים.
באותה עת נטתה הכף דווקא לאפשרות הראשונה. אלטשולר ושחם ניהלו מגעים רציניים לרכישה על ידי מגדל שוקי הון, אך המהלך לא צלח. "מגדל רצו רק את קופות הגמל שלנו והתלבטנו מה לעשות", נזכר אלטשולר. "ההתלבטות נגמרה ברגע שזה דלף לתקשורת והתפוצץ. כך שבעצם התקשורת עזרה לנו להחליט לאיזה כיוון ללכת".
מאז החליטו אלטשולר ושחם להיות בצד הרוכש ולא בצד הנרכש, הם דוהרים קדימה. במרץ האחרון הם רכשו מידי קמוראת השליטה בבית ההשקעות פרפקט לפי שווי של 72 מיליון שקל. כמה חודשים קודם לכן, ביולי 2009, חל מפנה דרמטי בתולדות אלטשולר שחם בעת ששירז השקעות נכנסה כשותפה בהשקעה של 60 מיליון שקל כנגד הקצאה של 25% ממניות בית ההשקעות לפי שווי של 240 מיליון שקל. המהלך הזרים כסף לבית ההשקעות, אך סיים את עידן ההגמוניה המוחלטת של שחם ואלטשולר בגוף הצומח.
איך התגבשה ההחלטה לרכוש את רמקו?
"אני לא זוכר איך זה התחיל ומי בא אל מי".
רמי רחימי מציין במפורש שאתם באתם אליו ושאפילו שכרתם מתווך.
"יכול להיות. אני לא הייתי מעורב בקשר הראשוני, אלא רן (שחם - ר"ב) והשותפים החדשים משירז. אני כן יכול לומר שמאוד רציתי את העסקה. אמנם יש לא מעט בתי השקעות שאפשר לרכוש, אבל אני עוקב ספציפית אחרי רמקו כבר תקופה ארוכה ושמתי לב שלחלק גדול מהקרנות שלהם יש ביצועים טובים מאוד, בייחוד הקרנות שמתמחות באיגרות חוב קונצרניות.
"הרעיון היה לרכוש קרנות שמדורגות טוב ולרכוש ידע של אנשים. יש שם אנשים עם ניסיון של שנים שראו מפולות ועליות ושיודעים לנתח מצבים. לגבי המתווך, הוא נשכר כדי להקל את העניין".
האם כבר דיברתם עם הבן של רמי רחימי, יניב, ששימש משנה למנכ"ל לגבי האפשרות שיצטרף אליכם?
"יש מצב שניקח גם אותו".
אומרים שהעסקה נסגרה במהירות הבזק. מדוע?
"היום אפשר לסגור דברים גם בתוך יום. לרמי רחימי היה חשוב מי הרוכש, לאן הלקוחות שלו יגיעו. העסק שלו זה החיים שלו".
היתה לכם היכרות קודמת?
"רק מהשוק. פעם נפגשנו בטיסה למשחק כדורגל".
יש לכם כוונה לבצע עוד רכישות?
"שאלה טובה. אנחנו גדלים גנרית, אבל כשיש גוף איכותי כמו רמקו שהצליח בתחום האג"ח הקונצרניות שבו שאפנו להתחזק - זה התאים לנו. אנחנו רוצים לרכוש גופים שישמרו לנו על רמת התשואות ושלא יורידו לנו את הממוצע. עם רמקו זה עבד טוב. דברים באים תוך כדי תנועה. אין פה חשיבה אסטרטגית גדולה מדי".
יש שמועות שאתם רוצים לרכוש את בית ההשקעות מור.
"דיברנו איתם שיחה מקדמית בלבד. זו היתה שיחה של חברים שמכירים 25 שנה. דרור קראוס, מבעלי מור, היה עובד של קלמן (שחם - ר"ב) עוד כשעבד בבטוחה ברחובות. לא היה שום משא ומתן. שלושה־ארבעה חודשים אחרי שנפגשנו מישהו כתב שיש מגעים".
"הכסף הגדול בפנסיה"
דקות ספורות לפני שגילעד נכנס למשרדו הצנוע ברמת החי"ל, שם נערך הראיון, ניהלנו שיחה קצרה עם השותף המייסד, קלמן שחם. השיחה נסבה על מפת בתי ההשקעות. בראיון שנתן ל"כלכליסט" לפני שנתיים אמר שחם כי אלטשולר שחם אינו מתכוון לבצע מיזוגים ורכישות אלא להתמקד בצמיחה גנרית. כעת הוא מודה שהמצב השתנה מכורח המציאות. להערכתו, גופים קטנים יחסית כגון בית ההשקעות אנליסטאו ילין לפידות יתמזגו ובעוד כמה שנים יישארו רק עשרה גופים גדולים בשוק.
לגילעד אלטושולר ישנה דעה שונה: "אני לא חושב שגופים כמו אנליסט או ילין צריכים להתמזג. ילין לפידות היא קבוצה יעילה מאוד בלי הרבה עובדים, והיא יכולה להמשיך לפעול בהיקף שבו היא פועלת. היא צומחת יפה מאוד ויכולה להמשיך כך לא מעט זמן. לדעתי, הם כבר מזמן עברו את המסה הקריטית המאפשרת קיום עצמאי. בעניין הזה חשוב להבדיל בין גוף שמנהל קרנות נאמנות לגוף שמנהל גם קרנות וגם קופות גמל: ברגע שיש גם קופות גמל, צריך מסה קריטית של נכסים כדי לנהל אופרציה של תפעול, שירות ובקרה. גוף שאין לו נכסים בשווי של 5 מיליארד שקל לפחות, לא יכול לנהל גמל. לעומת זאת, קרנות נאמנות הן מוצר הרבה יותר רזה לניהול".
איך לדעתך ייראה העולם של בתי ההשקעות בעוד חמש שנים?
"(שהוציאה את קופות גמל וקרנות הנאמנות מידי הבנקים - ר"ב). אני בהחלט מאמין שיש עתיד לשחקנים קטנים כמונו בשוק הפנסיוני. לצערי, מערכות הייעוץ בבנקים עדיין לא נותנות ייעוץ בתחום הפנסיה, אבל בסופו של דבר המערכות והבנקים יזהו את היתרונות של הגופים הקטנים.
"מעבר לזה, אנחנו נראה איך גופים העוסקים בחיסכון ארוך טווח נכנסים יותר ויותר לעסקאות מחוץ לשוק ההון, דוגמת השקעות בתשתיות כגון כביש 6 והשקעות בנדל"ן. אנחנו כבר עושים את זה, וזה רק ילך ויגדל. בגופים שמנהלים רק תיקים וקרנות נאמנות, אין לי ספק שיש מקום לבוטיקים קטנים וגם גופים חדשים יוכלו להיכנס לנישות מסוימות. אני, למשל, מעריך שאנשים מוכשרים בגופים הגדולים ייצאו החוצה ויקימו קרנות גידור. גם אנחנו תכננו להקים קרן גידור, אבל צריך אנרגיות בשביל זה. לעומת זאת, ניהול של קופות גמל בהחלט דורש מסה קריטית והולך לכיוון של קונסולידציה".
"מערכות לא רציניות"
אחד הדברים שכואבים לאלטשולר, במיוחד בשוק ההון, נוגע למתחרים שלו. כשהוא פותח מדי בוקר את העיתונים הכלכליים ורואה את מודעות הפרסום של מתחריו, הוא מאדים מכעס: "לצערי, לרוב בתי ההשקעות הגדולים יש שטאנץ קבוע. הם עובדים מאוד שיווקי, בלי כל ייחוד. אין בית השקעות שמייצר לעצמו מקצועיות. זה נהיה מאוד סינתטי, כולם עובדים באותן שיטות, ללא כל הבדל, וקרוב מאוד לבנצ'מרק".
אלטשולר גם לא חוסך את שבטו ממערכות הייעוץ בבנקים. "הן בודקות רק ביצועים קצרי טווח. למעט אולי בנק הפועלים, שאר המערכות בודקות רק את התשואה בשנה האחרונה. זה לא פרק זמן רציני. הרבה מאוד בתי השקעות מוציאים קרנות נאמנות בתור אופציות. הם אומרים: 'אם נצליח לגייס בזכות התשואות - הידד; אם לא נצליח, פשוט נעלים את הקרן'. זה משגע אותי. כל מה שעשיתי במשך 20 שנה לא מעניין אף אחד. לעובדה שאנחנו מובילים בקרנות מסוימות בביצועי שמונה השנים האחרונות אין כל משמעות. אז מה אני ארוץ לפרסם את זה? אני אהיה עוד אחד בעיתון שמשווק את עצמו וממלא כפולת עמודים. מוטב שמערכות הייעוץ יסתכלו על ביצועי העבר, על איכות המנהלים, יבדקו כיצד נוצרה התשואה ובאיזה היקף נכסים מדובר. שלא יבדקו רק את סטיית התקן".
למרות הבטן המלאה שיש לו על מתחריו, דווקא בכל הקשור לתחום האתי, אלטשולר סבור שקיים שיפור.
האם בתי ההשקעות מתאפיינים ברמת מוסר גבוהה?
"לפני שנה־שנתיים השוק לא היה אתי והיו לא מעט מקרים שנראו מוזרים בלשון המעטה. יצא לנו לראות תשואות חריגות בקרנות או בקופות גמל מסוימות. כל השוק זיהה את זה אבל משום מה לא נעשתה עבודה מספקת מצד הרגולטורים לבדוק את הדברים הללו. היום לאט לאט גם היועצים בבנקים וגם הרגולטורים פוקחים עיניים על דברים מסוג זה, ואני מקווה שהתופעה תיעלם.
"ישנם דברים שהם חוקיים אבל חורגים מגבול הטעם הטוב. למשל, אני לא אוהב גופים שיש להם שש קרנות זהות באותה קטגוריה ושמבליטים רק את הקרן עם הביצועים הטובים. אין לי הערכה כלפי גופים כאלה".
מה דעתך על רמת היועצים בבנק?
"כמו שיש רופאים מצוינים, רופאים טובים ורופאים פחות טובים - ככה זה בדיוק עם יועצים. יש כאלה שמבינים עניין ברמה גבוהה ויש כאלה שעוד לומדים. זה עניין של זמן. הם צוברים ניסיון לאט לאט".
מה לגבי השילוב בין פעילות החיתום להשקעות?
"השאלה היא כמה הפרדה יש בין שלל הפעילויות. לדעתי, דווקא מנהלי השקעות בגופים שמחזיקים גם חיתום נזהרים כיום פי כמה וכמה ומנהיגים כללי השקעה מחמירים. הראיה לשיפור היא מה שקרה לא מזמן בהפניקס, כשהדח"צים לא אישרו את ההשקעה באלעד קנדה. גם גוף כמו אנליסט שדיברו עליו בזמנו שהוא רוכש בהנפקות של החיתום, אני משוכנע לחלוטין שמנהלי ההשקעות האמינו שהסחורה טובה".
והשילוב בין פעילות הברוקראז' לנוסטרו?
"הדבר היחיד שבעייתי בשילוב בין נוסטרו לברוקראז' הוא היכולת לנצל ידיעה על מהלכים שגופים רוצים לעשות, שזה הדבר הכי קל בעולם כי המידע רץ כל הזמן בחדר המסחר. זה ממש ניצול של מידע פנים. אבל גם עם זה קל להתמודד. נניח שאתה לקוח של גוף ברוקראז' ואתה שם לב שפעם אחר פעם משהו קורה בנייר לפני שאתה רוצה לבצע אתו עסקה. הוא יכול לעבוד עליך פעם אחת, פעמיים, אבל לא יותר. אנחנו, למשל, ברגע שמרגישים שיש חריקה, מפסיקים לעבוד עם גוף כזה".
"ורמוס הוא איש ישר"
לפני כמה חודשים התפוצצה ברעש גדול פרשת פסגות. אחת הטענות נגד בית ההשקעות נגעה לחשד לביצוע פעילות תרמיתית במכרז של הנפקת אג"ח ממשלתיות. בימים שקדמו למכרז וביום המכרז עצמו ביצע לכאורה חשבון הנוסטרו של פסגות פעילות מסיבית של קנייה או מכירה שמטרתה להוריד או להעלות את שער האג"ח.
מה דעתך על הפרשה?
"אין לי כל הפרטים. מה שאני יכול לומר הוא שבמכרזים של בנק ישראל היו לאורך השנים לא מעט גופים שמכרו סחורה בחסר לפני הנפקה בהנחה שבמכרז הם ישיגו מחיר נמוך יותר. אני לא חושב שיש פה משהו פסול, זה שוק חופשי לחלוטין ומהלך שכזה יכול גם לפעול בכיוון ההפוך: מי שעושה את זה לוקח סיכון שהמחיר במכרז יהיה גבוה יותר ואי אפשר יהיה להתכסות. הנפקות של בנק ישראל הן במסגרת השוק החופשי, ואם בפסגות עשו מכירות לפני המכרז, זה לגיטימי. אם הייתי השופט במקרה של פסגות, הייתי מוציא אותם זכאים בעניין הזה".
ישנה גם טענה כי חשבון הנוסטרו של פסגות קנה אג"ח של דלק נדל"ן בשלב טרום־הנעילה ובכך העלה את שער הנעילה שהוא שער הבסיס של היום למחרת - שבו נמכרה סחורה בהיקף גדול.
"זה כבר משהו שונה. אני רק יכול לומר ששי ירון ורועי ורמוס (מנכ"ל פסגות ני"ע ומנכ"ל בית ההשקעות בהתאמה - ר"ב) הם שניהם אנשים מצוינים וישרים מאוד שמבינים עניין. יכול להיות שרשות ני"ע חושבת שירון וורמוס הם האשמים העיקרים בפרשה ויכול להיות שהחיים פשוט אכזריים. כבר קרה שחפים מפשע ישבו בכלא".
אתה מרגיש שהרגולטור יושב על הצוואר שלך?
"כן, אלא שבחלק מהמקרים זה לגיטימי ובחלק אחר זה טורדני. למשל, אם הרגולטור מגלה שקרן נאמנות מסוימת שלי חרגה טיפ־טיפונת ממדיניות ההשקעה כתוצאה מעליות בשוק - מה שלא גרם כל נזק ללקוחות ובוודאי שנעשה בשוגג - אז הוא מתנהג כאילו אנחנו פושעים ואנסי ילדים. ככה אנחנו מוצגים גם בעיתונות. אין שום קשר בין העונש, הקנס והרעש שעושים ביחס לתקלות טכניות קלות מאוד. לצערי הרב, אני לא רואה מי מפקח על הרגולטור".
"בשנים האחרונות", ממשיך אלטשולר, "היו כאן שני מקרים חמורים שאף אחד לא שילם בגינם את המחיר. הראשון הוא המקרה של התמוטטות הבנק למסחר. אני לא זוכר שמישהו מהפיקוח על הבנקים הועף או נשלח לכלא. המקרה השני הוא הראל שוקי הון שהיה חבר בורסה ושאלמלא הגב של הראל ביטוחהוא היה עלול להתאדות בן לילה. גם שם לא ראיתי שמישהו מתוך הבורסה עשה בדק בית ושאל איך מעילה כזו גדולה לא התגלתה (הכוונה לפרשת גיא ויסמן, לשעבר המשנה למנכ"ל הראל בית השקעות, היום הראל פיננסים, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בגניבה של עשרות מיליוני שקלים מבית ההשקעות ונידון למאסר של עשר שנים - ר"ב).
"הפחד שלי", ממשיך אלטשולר, "הוא בדיוק מ'מאדופים' כאלה שלא מתגלים. נטפלים לדברים הקטנים, אבל את המאדוף הישראלי הבא הרגולטור לא ימצא. לא רק פה זה ככה אלא בכל העולם. לעומת זאת, אם לא צירפתי לאיזה נייר את החתימה של הסבתא ממונטריאול, כולל צילום של תעודת זהות ותעודת חוגר - על זה יעשו לנו לינץ' ויטילו קנסות".
פוקר על גפרורים
גילעד אלטשולר הוא חובב קלפים מושבע, בין אם זה ברידג' או פוקר. "פוקר, להבדיל מסתם הימורים, זה משחק שצריך להפעיל בו את הראש, יש בו אלמנט פסיכולוגי לצד אלמנט סטטיסטי. זה דורש ידע ולכן זה לא בדיוק הימור. אני אוהב לשחק 'טקסס הולדן'. כמעט כל שוק ההון משחק את המשחק הזה".
אתם משחקים על כסף?
"לא, על גפרורים. כל פעילי שוק ההון משחקים. יש כאלה שלא מוכנים להודות שבתור מנהלי השקעות בכירים הם גם אוהבים לשחק פוקר".
אם בכספו הפרטי אוהב גילעד להמר קצת, הרי שבכספי הלקוחות הוא נוהג בדרך שונה לגמרי ויש לו ביקורת נוקבת על הקדחת סביב חיפושי הגז והנפט.
למה פוקר כן והשקעה בשותפויות גז ונפט לא?
"ההסתברות להרוויח מחברות החלום הללו - ואני לא מדבר על חברה כגון ישראמקו שכבר מצאה גז - היא ממש נמוכה, בייחוד לפי השווי שבו נסחרות השותפויות. אלא שהמשקיעים לא מסתכלים על השווי, הם קונים כי אמרו להם לקנות.
"הבדל נוסף בין מה שקורה כעת בתחום האנרגיה לבין משחקי הפוקר שלי הוא שכמעט כל מי שמשתתף בחגיגת הגז מושקע בהיקפים שישפיעו על מהלך חייו. אם בגבעות לא יהיה נפט, אנשים יאבדו את כל כספם ואפילו כספים לא שלהם. הם עמוק בפנים. לעומת זאת, במשחק פוקר בין חברים או אפילו בטורניר פוקר בחו"ל אני לא משקיע סכומים שיכולים לשנות את אורח החיים שלי. לכל היותר אני ארוויח או אפסיד ארוחה במסעדה. אני לא מהמכורים".
גבעות היא הימור פרוע לדעתך?
"אני מאחל להם שימצאו נפט, תרחיש אחר יכאב לי כי זה לא כסף קטן עבור המשקיעים. בסופו של דבר השאלה אם המניה תעלה או תרד תלויה במציאת נפט. לא משנה מה יכתבו בעיתונים ומה יעשו השורטיסטים או רשות ני"ע. אם יש נפט, המשקיעים ירוויחו. נקודה. אם לא, מישהו יישאר עם תפוח אדמה לוהט ביד. אני לא נוגע בחברות חלום".
גם לגביכם כתבו שעשיתם פוזיציית שורט גדולה על גבעות.
"אכן עשינו פוזיציית שורט, אבל היא היתה קטנה מאוד וחסרת משמעות. אני חושב שחלק מהשמועות על פוזיציה גדולה היו מתוך כוונה להריץ את המניה על גבנו כי חשבו שעשינו שורט בעשרות מיליוני שקלים והיתה הנחה שנצטרך לקנות אותה בבורסה כדי להתכסות. היה פה ניסיון לחמם מנועים".
אתה מושפע מהפרסומים על מעורבות של משפחות הפשע בתחום?
"האמירות שלפיהן משפחות הפשע מריצות מניות של רציואינן נכונות. מי שבגדול נכנס לרציו זה השוק. צריך לזכור שמדובר בשותפה של דלק קידוחיםו אבנר. מפה ועד דיבורים על משפחות פשע המרחק גדול".
אלטשולר אולי מתרחק מחלומות על מציאת גז, אבל בית ההשקעות שלו השקיע לא פעם בניגוד למגמה בשוק, לדוגמה בעת שהחליט להיכנס להשקעה מסיבית באג"ח ממשלתיות ארוכות למרות האי־ודאות באשר לריבית.
בית ההשקעות מתמחה בהשקעה באפיק הממשלתי, ואין פלא שאלטשולר מותח ביקורת על הציבור הנוהר בהמוניו לאפיק הקונצרני הטומן בחובו, לדעתו, מלכודת של נזילות. "הריצה הזאת של הציבור לשוק הקונצרני היא טעות", פוסק אלטשולר, "הרי האג"ח של ממשלת ישראל הן סחירות ביותר. הגופים המוסדיים סוחרים בהן בינם לבין עצמם, הבנקים סוחרים בהן בשביל הנוסטרו וקיים גם מסחר ער של גופים זרים. גם אם כל השוק יחליט למכור, יהיה מי שיקנה. לעומת זאת, באג"ח קונצרניות קיימת שממה, גופים זרים כמעט שלא פועלים בשוק הזה בכלל, ואם חל שינוי מגמה, אז אין אפשרות לסגת תוך כדי תנועה. הגופים הגדולים לא יכולים לבצע פעולות אסטרטגיות משמעותיות בשוק הקונצרני המקומי. אנחנו לא גוף ענק, אין לנו 50 מיליארד שקל נכסים, וגם כשאנחנו רוצים להיפטר מקצת סחורה, דוגמת שטרי הון של בנקים, אנחנו נתקלים בבעיה. אתה לא יכול לצאת מהשקעה גדולה. עד שאתה מוכר שטרי הון של בנק לאומיאו פועליםזה לוקח לפעמים חודש. בחו"ל קל למכור בלי להשפיע על המחיר אבל לא בארץ. הציבור לא מבין את זה".
אלטשולר שחם נבדל ממתחריו בהיבט נוסף והוא הנטייה החדה והברורה להשקיע בשווקים זרים ובפיזור ניכר.
נוסף על המחסור בנזילות שהזכרת כעת, האם ההשקעה בחו"ל נובעת מהמצב הגיאו־פוליטי של ישראל, מהאיום האיראני למשל?
"אני לא מפחד מטיל איראני. כולם חושבים שאיום איראני זה רק טיל אטומי, אבל זה הרבה מעבר לזה. אם חס ושלום יהיה טיל איראני, הרי לא משנה מה יקרה: אתה מת - עם השקעות בחו"ל או בלי השקעות בחו"ל. הדאגה היא מאיום אסטרטגי: איראן כל הזמן מזרימה כסף ואמצעי לחימה לגופים שלא רוצים לעזור לתהליך השלום ושרוצים למחוק את המדינה. בתור אחד שעבר את 2002 וראה איך הכלכלה מתפוררת בגלל האינתיפאדה ובלי טיל איראני, אני מבין שמדובר באיום משמעותי על הכלכלה. שוכחים שדיברו אז על בנק שהולך להתמוטט ועל כסף גדול שזורם לחו"ל כשבעלי הון הוציאו את הכסף לבנקים זרים. אני ראיתי וחוויתי את זה, ואף אחד לא רוצה להגיע לשם פעם נוספת".
"זה כואב לא להצליח"
את הכסף האישי שלו מנהל גילעד אלטשולר בקרנות ובקופות של אלטשולר שחם כמובן. אבל כששואלים אותו היכן היה שם את הכסף אילולא היה לו בית השקעות, התשובה נשלפת מהכובע: "אני אוהב אנשים יצירתיים שחושבים אחרת. יעקב ויינשטיין, למשל, ממגדל שוקי הון, הוא איש שאני מאוד מעריך. אני גם מאוד אוהב את העבודה של עידן אזולאי מאפסילון".
גילעד הוא רק בן 48 וממש לא ממהר לפרוש לפנסיה מוקדמת. "כל עוד כיף לי בעבודה שלי, אני אשאר בה. אני נהנה מהאתגר, מהחשיבה, כואב לי כשאני לא מצליח בהשקעות. אם פתאום אני רואה שבתשואות לשלוש שנים אני פחות טוב מהמתחרים, זה ממש כואב לי פיזית, ואם אני ראשון, זה פשוט מרומם את הנפש. בעוד ששותפו המבוגר ממנו כבר הכתיר יורש, בנו הבכור של גילעד הוא רק בן 16.
היית רוצה שילדיך ילכו בדרכך?
"הכי חשוב לי שייהנו. אני לא מצפה מהם לבוא לעבוד איתי. אם במקרה זה ימצא חן בעיניהם - על הכיפאק. בכל מקרה הם מאוד צעירים ולא ממש בעניינים".
9 תגובות לכתיבת תגובה