צילום: עמית שעל
חוויה מוכרת
משה ייני, מנכ"ל חברת Disk-In Pro, המתמחה בהקמת מרכזי מבקרים ומיצגים, פותח נציגות בשנגחאי ומספר ל"כלכליסט" איך הופכים מבואה של משרד רואי חשבון לחווייתית. "חברות זיהו שקהלים שמגיעים למרכזי המבקרים שלהן סוגרים מעגל בפגישה עם המוצר בסופר"
בתחילת אוקטובר צפוי מנכ"ל חברת Disk-In Pro, משה ייני, לצאת לסין לפתיחת נציגות בשנגחאי בהיקף השקעה של 1.5 מיליון דולר. החברה, המתמחה בתכנון, עיצוב והקמה של מרכזי מבקרים, מיצגים ותערוכות, גילתה את הפוטנציאל העסקי הגלום בסין על ידי נישה מקומית מתפתחת: עיצוב חללי כניסה של בנייני משרדים באמצעות פיסול המשולב במולטימדיה ובאמנות. לא פחות. "בעקבות תערוכת אקספו 2010 בשנחאי, שם בנינו את הביתן הישראלי, זיהינו נישה מעניינת של פלטפורמות חווייתיות בלובי של משרדים ובנמלי תעופה", מסביר ייני.
בילוי משפחתי
בכלל, המילה "חווייתי" שגורה בפני ייני. בעיניו זאת הסיבה שמרכזי מבקרים של גופים עסקיים ומיצגים באתרי תיירות ובמוזיאונים נהפכו עם השנים למקום בילוי משפחתי, לצד טיול לסחנה או למוחרקה. החברה הקימה ומעורבת ביותר מ־30 פרויקטים בארץ, בהם מופע בפלנטריום החדש במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב; מרכז המבקרים של תנובה ברחובות; מיצג "מהותי" במרכז המבקרים של ארגון מהות החיים מקבוצת אריסון, בתל אביב; מיצג "קסם על ים כנרת" בצומת צמח; מיצג סטריאוסקופי בגן החיות התנ"כי בירושלים; ובחו"ל, בין היתר, יישומים טכנולוגיים במוזיאון הילדים היהודי בברוקלין.
"השימוש במונח 'חווייתי' הוא הכיוון שהעולם הולך אליו", מסביר ייני, "קצת נמאס מהדברים הסטטיים. רוצים שהמסר יועבר תוך כדי תנועה, עשייה - אלו דברים שנטמעים טוב יותר. למשל, בטבריה התחרו על הפרויקט חברות מהארץ ומחו"ל, ומרביתן לקחו את הנושא של המזרקה כפשוטו: מים מרקדים עם צבע, 'שאבתם מים, שאבתם מים'. אנחנו בחרנו ליצור מסכי מים שהם פלטפורמה להעברת מסר".
מהם מסכי מים?
"מסכי מים הם בעצם מניפת מים ענקית שאנחנו מקרינים עליה. לגבי מזרקות המים, שגם הן חלק מהמיצג, הנטייה הראשונית היא לחשוב 'כן, ראינו את זה בבלאג'יו בווגאס או בברצלונה'. חוכמה קטנה. השקיעו שם 150 מיליון דולר. פה השקיעו 5 מיליון שקל. אז מה עושים כדי שבכל זאת במדינתנו הקטנטונת, על הכנרת, יהיה מופע מים ראוי? תוקפים את זה מזוויות אחרות ושמים את התוכן במרכז, כך שהאמצעים הם לא העיקר".
כניסתו של ייני לעולם המיצגים החווייתיים מתוארת על ידו כ"סיפור קלישאתי, אבל אמיתי": "במשך שנים התעסקתי במופעי במה, בהם שלושה טקסי פתיחה של המכבייה. אחד מהדברים הכי מתסכלים בעסק הזה הוא שכשנגמר האירוע, האורות כבים, הכל מתפרק ולא נשאר כלום. אלה דברים שאתה משקיע בהם המון מאמץ, טכנולוגיה ותוכן, וזה נגמר בערב אחד. אז חשבתי להיכנס למקומות הקבועים יותר, להציע אטרקציות או חוויות שנשארות. וזה בא לידי ביטוי במרכזי מבקרים שפשוט נשארים".
חברות מקימות מרכזי מבקרים כדי ליצור הזדהות של הלקוח עם המוצר?
"הן זיהו שקהלים שמגיעים אליהן לביקור בפסי הייצור, זוכרים את זה כחוויה מכוננת ממש. אחר כך כשהם פוגשים את המוצר בסופר זו מעין סגירת מעגל".
ללכת עד הסוף
"יש דברים שאני לא יכול לדבר עליהם בשלב זה", ממשיך ייני, "אבל לאחרונה סגרנו עסקה להקים שני מרכזי מבקרים שהולכים להיות הכי גדולים בארץ. אגיד את זה במילים פשוטות: שם החליטו ללכת עד הסוף עם העניין הזה. מי שמכיר, למשל, את שוקולד הרשי בארה"ב, יודע ששם מיתגו עיר שלמה סביב החברה".
למשל למתג את נהריה סביב חברת שטראוס?
"בדיוק. אבל אני לא ממש יכול לדבר על הפרויקטים העתידיים".
יש חברות שאי אפשר להקים בהן מרכזי מבקרים?
"אני אספר סיפור שיענה על השאלה: משרד רואי חשבון ביקש מאיתנו לפתח עבורו מבואה חווייתית, לאחר ששכנענו אותם שאת כל שרשרת הקליטה של לקוח חדש אפשר לפתור בצורה איכותית יותר. ואיך עשינו זאת? המנהל פוגש את הלקוח בלובי ועורך לו סיור בתוך איזושהי חוויה שהיא מאוד אסתטית, גם עיצובית וגם תוכנית. הוא מסביר על החברה, על העורקים שלה, על הבינלאומיות שלה. ואז כשהלקוח נכנס לחדר הישיבות, הוא כבר בשל ומכיר את החברה".
אבל באותה מידה המנהל יכול היה לקחת אותו לסיבוב במשרד.
"כשאתה עומד מול גלובוס ענק, מסובב אותו ואומר ללקוח 'פה יש לנו נציגות, ופה יש לנו נציגות, ופה יש לנו נציגות', ומיד אחר כך לוקח אותו למסך זכוכית כמו בסרט 'דו"ח מיוחד', מזיז אותו ומסביר על המחלקות - אין לזה תחליף. עם זאת, צריך לשמור על הבאלאנס הנכון. אי אפשר להפוך כל דבר ללונה פארק או לדיסני. במופע בטבריה, למשל, יכולנו בשקט לקחת את זה למקומות אחרים, נקרא לזה 'נמוכים', יאללה נעשה קצת שמח, מוזיקה, כמה שפריצים של מים, נגמור את הסיפור. זה ממש לא כך, ואנחנו מקפידים על זה".
מה העלות של הקמת מרכז מבקרים בארץ?
"בארצנו הקטנטונת המחירים בפרופורציות מקומיות. עלות ממוצעת לפרויקט היא כמיליון דולר. האתגר הכי גדול, אגב, הוא להקים מרכז מבקרים זול. למשל, פנו אלינו מקיבוץ נחל עוז בדרום וביקשו להקים מוזיאון תפוחי אדמה. בהתחלה חשבתי שצוחקים איתי, אבל כשנכנסתי לאינטרנט וראיתי אילו מוזיאונים לתפוחי אדמה יש בעולם - נפלתי. וכך יצרנו פלטפורמה לא יקרה ומאוד חווייתית".
2 תגובות לכתיבת תגובה