"מעצבים משתמשים בפרצופים לבנים כדי למשוך עסקים"

שבוע האופנה בניו יורק כבר ננעל, ובתי האופנה טרודים באספקת ההזמנות של הלקוחות שצפו במגמות החדשות שהתהלכו על מסלולי התצוגה. המבקרים פסקו מה הלהיטים, התמונות פוזרו בכל המגזינים, והדוגמניות ארזו את החבילות ומתכוננות לסבב הבא. כולן, מלבד עשרות הדוגמניות האתניות, שכרגיל אינן יכולות להיות בטוחות אם יקבלו עבודה בעונה הבאה. הסוגיה הזו היתה בעייתית מאז ומתמיד ואינה מאפיינת את העונה האחרונה.

מעצבי אופנה ידועים לשמצה בנטייתם לדחוק ממסלולי התצוגה מיעוטים, שלא לדבר על הדרתם מהפרסומות הממלאות את דפי הכרומו של המגזינים, מ"ווג" ו"אל" ועד "GQ". מעת לעת צץ גל חדש של ביקורות וחיבוטי נפש המסתיימים בפלרטוט קצר מועד עם יבול חדש של דוגמניות "אקזוטיות", ואף מניב לעתים דוגמניות־על כמו נעמי קמפבל או אימאן.

ואז הכל חוזר לשגרה. בת'אן הרדיסון, דוגמנית שנהפכה ליזמית בתעשיית האופנה ולפעילה חברתית, אומרת שהמצב השתפר מאז 2007 - אז ערכה סדרה של סמינרים עם בתי האופנה וסוכנויות הפרסום, שבמהלכם ניסתה לשכנע אותם להשתמש יותר בדוגמניות אתניות. "אבל עדיין לא הגענו למקום שבו אנחנו צריכים להיות", היא מציינת. אדוויג ד'אנג'לו הוא מעצב צעיר ממוצא לטיני־אפריקאי, שלאחרונה הציג את הקולקציה החדשה שלו במלון וולדורף אסטוריה בניו יורק. המעצב העלה למסלול מספר בולט של דוגמנים ודוגמניות ממוצא אסיאתי, היספאני ושחור. לדבריו, דוגמניות ממוצא אתני עומדות בפני אותם מכשולים שעמם נאלצים להתמודד המעצבים ממוצא אתני, בעיקר בכל הקשור לתוכנן של המודעות. "הן סובלות מסינדרום הדמיון", הוא מסביר, בהתייחסו למעצבים ולמגזיני האופנה. "הם אומרים, 'כבר יש לנו מראה כזה'... כאילו אפשר להחזיק רק בדוגמנית אתנית אחת לעומת מאות בלונדיניות".

לא עניין גזעני

"כולם מבינים ששינוי אורך זמן", אומרת גייט היילי, דוגמנית ממוצא אתיופי המתגוררת בניו יורק, שמצטלמת בימים אלה לפרסומת ללוריאל. "אבל אני לא יודעת כמה זמן זה עוד ייקח", מוסיפה היילי, שהחלה את דרכה בעולם הזוהר באמסטרדם. "אולי בעוד שנתיים הם יבינו שהם זקוקים לעוד דוגמניות שחורות. הם חייבים להבין שיש בחורות שחורות יפות גם כן". היא אמנם מציינת שכל הדוגמניות צריכות להתאמץ כדי להצליח, אבל "ישנן הרבה דוגמניות שחורות שמגיע להן לקבל הרבה יותר עבודה".

מתוך תצוגה בשבוע האופנה בניו יורק | צילום: .shutterstock

כמה שקטנים סיכוייהן של דוגמניות שחורות ואחרות ממוצא אתני להיבחר למסלולי התצוגה, כמעט בלתי אפשרי מבחינתן להוביל קמפיין פרסומי. "זה כאילו ביקשת ממני להתחתן עם הבת שלך", אומרת הרדיסון. המציאות הזו מכה בפרצופו של כל מי שמדפדף בעמודי המגזינים הנחשבים בתחום, מ"דיטיילס" ועד "W". מותגים שזוכים לפופולריות בקרב אוכלוסיות המיעוטים, בדיוק כמו בקרב האוכלוסייה הלבנה, מוציאים מיליוני דולרים בכל שנה על מודעות שמציגות בעיקר דוגמניות לבנות. השמות מוכרים: פראדה, גוצ'י, דולצ'ה וגבאנה, ברברי, ורסאצ'ה, דיור, דונה קארן ניו יורק ואפילו קלווין קליין. רבים מהמותגים הללו ממעטים להשתמש בדוגמניות אתניות על מסלולי התצוגה. "המסלול פותח את הקמפיין. הוא מקום לידתו של הבלוז", מציינת הרדיסון.

אולם לדבריה ולטענת אחרים, לא מדובר בעניין גזעני. סוכן הדוגמניות דייב פות'רגיל, שאומר כי הוא מבחין ב"טפטוף חזק יותר" של דוגמניות אתניות, מסביר כי מדובר בתפיסה בלבד, אף שהיא צרת אופקים. "האופנה מוטה לטובת הלבנים", הוא מצהיר. "הם מוציאים יותר כסף, אז המעצבים משתמשים בפרצופים האלה כדי למשוך עסקים".

האמריקאים מוציאים כ־326 מיליארד דולר בשנה על בגדים ונעליים, מתוכם 27 מיליארד דולר מקורם בלקוחות ממוצא שחור. באופן אירוני, נשים מפורסמות שחורות עור הן מעריצות גדולות של כמה מהמעצבים המובילים, הנוטים שלא להשתמש בדוגמניות שאינן לבנות. אלה כוללות את כוכבת הקולנוע האלי בארי שאוהבת ללבוש אלי סאאב, ואת אופרה ווינפרי שהביעה את העדפתה לוולנטינו ופראדה. הרדיסון מסבירה כי למעצבים רבים יש סוג מסוים של "קונספט" שפשוט אינו כולל אנשים בעלי צבע עור שונה. "דולצ'ה וגבאנה - כל האסתטיקה שלהם מקורה בדרום איטליה", היא מסבירה. "הלקוחות בעיני רוחם הם נערים ונערות מדרום איטליה. אין באיטליה הגירה משמעותית, כך שהמחשבה לעבוד עם אנשים מתרבות שונה אפילו לא חולפת בראשם".

בתי האופנה לא ממהרים להשתתף בדיון המבקש לבדוק מדוע דוגמניות לבנות תופסות את רוב העבודות הנחשקות בתעשייה. פראדה, דולצ'ה וגבאנה, דונה קארן, ברברי וגוצ'י - כולם סירבו להגיב לכתבה.

גיוון תרבותי בלונדון

פות'רגיל, שאומר בבוטות כי "מילאנו ידועה לשמצה בכך שהיא לא מעסיקה דוגמניות אתניות", מציין שקיימת מעין מחויבות כנועה לאידיאל היופי הלבן. עד כדי כך, שהדוגמניות האסיאתיות מתקשות למצוא עבודה גם באסיה עצמה. "דוגמניות לבנות נשלחות לטוקיו והן ירוויחו שם כסף, אבל לנסות להשיג לדוגמנית אסיאתית קמפיין זו משימה פשוט מפרכת", הוא מודה.

מנהל בכיר בסוכנות פרסום בסינגפור, שביקש לא לציין את שמות לקוחותיו, אישר שההעדפה בקרב המפרסמים באסיה היא לדוגמניות לבנות. מסלולי התצוגה בניו יורק, מילאנו ופריז הם פחות מזמינים לדוגמניות ממוצא אתני בהשוואה ללונדון הרב־תרבותית, שבה אפשר למצוא הרבה יותר דוגמניות משלל מוצאים על מסלולי התצוגה של מעצבים בריטים רבים, ובהם ויויאן ווסטווד.

מישל אובמה. אייקון אופנה בפוטנציה | צילום: בלומברג

ד'אנג'לו אומר כי הוא מקווה שהלקוחות ממוצא אתני בארצות הברית יגוונו יותר את הרגלי הקנייה. "אנחנו לא מבקשים מהם להפסיק להוציא כסף בפראדה או בקלווין קליין", הוא אומר, "רק להרחיב את הטווח. אם הם מוציאים 10% אצלנו ממה שהם מוציאים אצל המעצבים היוקרתיים, נהיה בסדר", והוא מוסיף, גם הדוגמניות יצליחו יותר. "לפעמים אנשים אומרים לי שהם אוהבים את העיצובים שלי אבל שהם אתניים מדי, מה שאומר שאני צריך להלביש אותם על דוגמנית לבנה".

היום יושבת בבית הלבן אייקון אופנה בפוטנציה שעשויה לעזור לשנות את המצב. מישל אובמה התגלתה כחברה משפיעה בפאנל האופנה, עם חיבה למעצבים צעירים כמו ג'ייסון וו. היא גם לובשת דגמים של המעצבת האפריקאית־אמריקאית טרייסי ריס. רבים בתעשייה ישמחו לראות את הגברת הראשונה, את אופרה, את האלי והאחרות מנצלות את מעמדן כדי להפוך את עולם הדוגמנות לפתוח יותר לבנות המיעוטים אתניים.