הקו המפריד בין אירופה לארה"ב

מלחמת המטבעות שנוצרה לאחרונה מטלטלת את שער הדולר-יורו כאילו היה מטבע של רודנות נידחת באפריקה. הדבר נעשה על ידי הטית יתרות מדולר למטבעות אחרים, בעיקר ליורו ולין איתן סוחרת סין בהיקפים גדולים. הסיבות לכך נכתבו כאן רבות אבל התוצאה היא היחלשות של הדולר.

תנועות הון עצמתיות שכאלה מסיתות את תשומת הלב מקרב הענקים שמוצג בזירה: איזו מדיניות תגבר ותביא לשיקום המטבע. האם תהיה זו המדיניות המרחיבה של ארה"ב או הצמצום של אירופה.

גם ארה"ב וגם אירופה מצויות במשבר כלכלי. זהו משבר של גושים מורכבים מאוד מפאת גודלם ומפאת הקו שלקחו על עצמן בעשור האחרון. אירופה ניסתה לאחד מדינות בעלות מבנה כלכלי שונה וארה"ב ביקשה לשמור על עוצמתה הכלכלית אל מול התהוותם שני גושים כלכליים עצומים נוספים: אירופה וסין. כל אחת מהן בוחרת לטפל במשבר בצורה אחרת, לפי מיטב הבנתה ולפי ההיסטוריה והניסיון שלה, בשיטה של "עוד מאותו הדבר".

הגישה של אירופה: צנע

אירופה בחרה להתמודד עם המשבר הכלכלי בדרך של צנע וצמצום. הסימנים ניראו כבר במשבר יוון: כלכלת אירופה לא מיהרה לטפל ולהציע תכנית. בסופו של דבר, לאחר נפילת יוון ובהשפעה אמריקאית, הוקצה סכום של קרוב לטריליון יורו לצורך הרחבה כמותית. בפועל אירופה עשתה שימוש מוגבל מאוד בכלי זה והזרימה פחות מעשירית ממנו. כבר בקיץ קראו באירופה לשמירה על ההוצאה הממשלתית ולהימנעות מגירעון שיביא לשעבוד הדורות הבאים.

במקביל, באירופה קראו להתנהגות כלכלית של צנע (Austerity) כדי להביא לצמצום ההוצאה הפרטית. התוצאה לא איחרה לבוא: אירופה על סף דפלציה, עם גידול של פחות מ-0.5% בצריכה הפרטית, לעומת קצב גידול של 1.5% בממוצע. השפעת ההתנהגות היא גלישה לדפלציה, התופעה ההפוכה מאינפלציה. זוהי תופעה המלמדת על חולשתם של הביקושים.

 

הגישה של ארה"ב: עידוד הצריכה

 

בארה"ב נוהגים אחרת. שם ממשיך הבנק המרכזי בהרחבה הכמותית יוצאת הדופן בה החל לפני כשנה, באמצעות רכישת אג"ח בשוק הפתוח. במקביל, הממשל מעודד את הצריכה הפרטית בקמפיין נרחב בו הוא קורא לצרכן האמריקאי להחליף רכב, לצאת לחופשה מקומית ולצרוך מוצרים מקומיים. התוצאה היא עליה במכירות הקמעונאיות בשיעור של 0.6%-0.7% לחודש בחודשיים האחרונים, אם כי תוך אינפלציה בשיעור מתון.

הגידול בהוצאה הממשלתית מעלה כמובן את הגירעון. בעוד אירופה מצמצמת את ההרחבה הכמותית ואת ההוצאה הממשלתית ותמיכתה בפעילות הכלכלית, ארה"ב נוהגת הפוך. שם מגדילים את ההוצאה הממשלתית ואיתה - את הגירעון. הכוונה היא להרחיב את הפעילות המשקית בהווה בשאיפה לצמצם את נזקיה, הגירעון, בעתיד.

מי ינצח?

המדיניות המרחיבה של ארה"ב מהמרת על גידול בתוצר אשר, בתורו - יגדיל את ההכנסה הממשלתית ויוביל לצמצום הגירעון. הדבר אמור להתרחש לאחר התאוששות כלכלית שבמרכזה עומד הצרכן המקומי המניע את הכלכלה, בעידוד ממשלתי. לעומת זאת, אירופה מעדיפה להתבצר ולשמור על הגירעון ולא לסמוך על הצרכן המקומי, הידוע בהתנהגותו החסכנית.  

אם צריך להמר, כותב שורות אלה יעדיף להמר על הגישה האמריקאית, אשר מעודדת את הצרכן ואת הכלכלה כולה להתקדם ולפתח את עצמה, בעיקר אל מול הגוש המזרחי המתעורר. אם לא לחזור להגמוניה הכלכלית, אזי לפחות להמשיך לנוע קדימה בעצמה. לפי הימור זה, יש להניח כי הדולר יצא מהמאבק כשידו על העליונה.

 

ד"ר גדעון בן נון הוא מנכ"ל שקל אג'יו מקבוצת שקל, המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי