כיסאות ראווה
עבור חברת הריהוט השוויצרית ויטרה, רהיטים הם אמנות, ולכן אסור להעתיק אותם. התערוכה הנודדת שמגיעה היום למתחם הביטאט בהרצליה נועדה לקדם את המודעות של הצופים ליופי שבעיצוב ולנזק שגורם הזיוף
"ב־1953 נסע ווילי פלבאום, מייסד חברת הרהיטים הבינלאומית vitra, לארה"ב, ובעת נסיעה במונית בניו יורק ראה בחלון ראווה כיסא ששבה את לבו. הוא ביקש מהנהג לעצור, נכנס לחנות ושאל את המוכר מי עיצב את הכיסא. המוכר ידע רק שזה כיסא של חברת הרמן מילר, ופלבאום התקשר למילר ושמע שהמעצבים הם אימס - זוג מעצבים אמריקאים מאבות העיצוב המודרני. כך הפכה ויטרה מחברה שייצרה אביזרים לחלונות ראווה לחברת ריהוט, והכיסא הראשון שייצרה היה של אימס", מספר ל"כלכליסט" פטריק גונצבורגר, מנהל העסקים של ויטרה וחבר בוועד המנהל של החברה.
ויטרה נפתחה ב־1934 כחברה קטנה בכפר וייל על הריין, בגבול שוויץ־גרמניה. מאז אותה נסיעת מונית, במשך עשרות שנים יצרו הזוג אימס במרץ, והם אחראים ל־ 20% ממכירותיה של החברה מדי שנה. הקשר הגורדי הזה בין צ'רלס וריי אימס לויטרה הניב כ־60 כיסאות, רובם פורצי דרך בתולדות העיצוב.
היום תיפתח בהרצליה פיתוח בחלל החדש של חברת הביטאט, נציגתה הבלעדית של ויטרה בישראל, התערוכה "Eames by Vitra". מדובר בתערוכה בינלאומית של מוזיאון העיצוב ויטרה משוויץ. המוזיאון שתכנן פרנק גרי נפתח ב־1989, והוא היחיד בעולם שפתחה חברת עיצוב.
התערוכה מתפרשת על פני 250 מ"ר ומתעדת רהיטים מקוריים, תוכניות וסרטים שהאימסים ביימו. לפני שהגיעה לישראל נדדה התערוכה לטריאנלה במילאנו ומוזיאונים בשטוקהולם, פראג ועוד. גונצבורגר: "קשה מאוד להילחם בזיוף רהיטים, מאחר שהתביעות המשפטיות הן נגד חברות שחלקן נמצאות במדינות שאינן נוקטות פעולות נגד הזיוף. לכן הדרך שלנו בויטרה להילחם בזיופים היא דווקא בכיוון החיובי, החינוכי, ההסברתי. אנחנו מפיקים תערוכות שניתנות חינם ומקדמות מודעות בציבור הרחב לעיצוב רהיטים מודרניים כסמל ומותג. ברגע שאתה מבקר בתערוכה כמו זו של אימס, אתה מבין את חשיבותו ויופיו של המקור כיצירת אמנות, ואז כבר לא תוכל יותר לקנות זיוף רק מפני שהוא מוצע בחצי מחיר".
מוזיאון עיצוב ייחודי
האימסים הם שמיצבו את ויטרה בתחילה, אך עם השנים הפכה החברה למוערכת ומצליחה, מהלך שהגיע לשיאו עם בניית מוזיאון העיצוב, שמציב אותה כחברה היחידה בעולם שבנתה מוזיאון עיצוב עצמאי בתחומה. במוזיאון מוצגות תערוכות כלליות בעיצוב, ללא קשר לריהוט החברה, למשל על פרנק גרי (מוצגת כרגע), האחים קמפנה, לה־קורבוזיה ולואי באראגן.
למה חברת עיצוב צריכה מוזיאון?
"לבעלים של ויטרה, רולף פלבאום, יש היסטוריה שלמה של כיסאות שאסף במשך 30 שנה. הוא חשב שיהיה נחמד להציג את האוסף".
מאז פתיחתו משך המוזיאון מבקרים רבים, ועם השנים נוספו למבנה המקורי, שעיצובו ייחודי, מבנים נוספים שכולם תוכננו בידי אדריכלים סלבז, כמו תחנת כיבוי אש של זאהא חאדיד, שלושה מבני מפעל בתכנון SANAA, אלוארו סיזה וניקולאס גרימשואו, שני פביליונים של טדאו אנדו ובקמיניסטר פולר, והיצירה האחרונה שנפתחה השנה - חלל תצוגה ומכירה של מוצרי ויטרה בעיצוב אדריכלי־העל הרצוג ודה מורון. כך הפך המקום ל"קמפוס ויטרה", שמציג היסטוריה של האדריכלות.
אפשר להשוות את האימסים לאדריכלים של ימינו?
"לא. האימסים היו ייחודיים ופורצי דרך במגוון התחומים שעסקו בהם, כמו עיצוב גרפי, קולנוע, ריהוט ואדריכלות. היום זה כנראה מורכב מדי להיות איש אשכולות, ואדריכלים טובים לא בהכרח עושים רהיטים מוצלחים. תראה למשל את הרצוג ודה מורון: הם עשו לנו שרפרף קטן וזהו. הם לא טובים בריהוט.
"אנחנו מקבלים מדי יום פניות רבות של מעצבים תעשייתיים, אבל זו לא דרך העבודה שלנו", אומר גונצבורגר. לדבריו, הדרך שבה ויטרה מגלה מעצבים צעירים היא מפרסום עבודות במגזינים מובילים, הצגה בירידי עיצוב או אפילו המלצה של מקורב, למשל רון ארד. ארד, שעיצב כיסאות מפורסמים לויטרה, המליץ על המעצב הישראלי אריק לוי, וזה עיצב לויטרה תחנת עבודה משרדית שזכתה להצלחה רבה.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה