הון אנושי: נותנים לך, קח

אל תאשימו את המראה אם הפרצוף שלכם עקום. זה לא היא שעקומה, אלא אתם". כך נפתח השבוע בתיאטרון גשר "רביזור", המחזה שהועלה לראשונה במאה ה־19, ועוסק בשחיתות ושוחד שלטוני. אבל הקהל, חברי עמותת הידידים של גשר, לא ממש עסק בהשוואות ובאינטרוספקטיבה.

עו"ד אלי זהר, שמייצג את אהוד אולמרט ומשמש אחד מראשי עמותת הידידים, בא לפרמיירה במצב רוח מרומם במיוחד, ופטפט עם דן מרגלית, חברו לשעבר של אולמרט. לנוכח המאבק שמנהל מרגלית כדי לחזור להגשת "ערב חדש", ניגש אליו אחד מחברי עמותת הידידים ושאל: "נו, דן, גם אתה הצטרפת אלינו הפנסיונרים?". מרגלית ענה: "מה פתאום, בעוד יומיים כל העניין נפתר ואני חוזר". לא יכולתי שלא להתערב בשיחה. "באמת?", שאלתי, "האם יש לי סקופ?". מרגלית חמק מתשובה והתפנה לומר שלום לאלי הורביץ.

עו"ד אלי זהר עם בובה בדמותו

עם אברהם אסף מאמנת דיברתי על נפט וגז. "תראה", הוא אמר, "בזמנו הציעו לי החבר'ה מרציו להצטרף אליהם כמשקיע בתחום הקולנוע, ולא בתחום חיפוש הנפט והגז, וסירבתי. יכול להיות שלצערי, וגם יכול להיות שלמזלי". אליעזר כרמל התערב בשיחה ואמר: "אני לא מבין למה כולם בטירוף מנפט ומגז. זה בכלל לא משנה. הבורסה במצב מצוין. יש רזרבות והרבה כסף. זה המקום הטוב ביותר להשקיע, יותר מנדל"ן".

אחר כך פגשתי את הזוג הטרי והלוהט של האלפיון, גליה אלבין וישראל מקוב. בירכתי אותם על אהבתם החדשה, ושאלתי אם אני הייתי אחראי לשידוך, מכיוון שנדמה היה לי שהכרתי ביניהם באירוע קודם של תיאטרון גשר, שהתקיים בביתו של מקוב. "מה פתאום?", צחק מקוב, "באותו ערב כבר היינו יחד, והצלחנו להסתיר את זה ממך. איזה מין עיתונאי אתה שלא עלית על זה?". "נו, טוב", אמרתי, והתעקשתי לשאול איך בכל זאת הם הכירו. אלבין תפסה את ידי וגררה אותי החוצה. האמת שקצת נבהלתי. כשעמדנו מחוץ למבנה התיאטרון היא הצביעה על השמים. "אתה רואה?", אמרה, "זה הכוכבים שהכירו בינינו. זה מגיע לשנינו. זה היה צריך לקרות. אתה יודע שיש לי גם נכד בן עשר, שעכשיו חגגנו לו יום הולדת? היית מאמין? ותראה איך אני נראית בגילי! אני נראית מדהים!".

גליה אלבין וישראל מקוב

בהפסקה, אחרי שראו את דביר בנדק בתפקיד ראש העירייה שמשחד ומקבל שוחד, כולם קפצו לאכול פלאפל בשדרות ירושלים. בתור פגשתי את טובה וסמי סגול, וגם את רמי אונגר, שרק לפני חודשיים הטיס את אולמרט ואת דן חלוץ לחופשה בחו"ל. אונגר התעקש להזמין אותי למנה פלאפל. "אני לא מוכן לקחת שוחד", אמרתי. "מזמינים אותך אז תיקח", ציווה. הוא פנה אל המוכר וביקש שיכין לי מנה. התעקשתי על חצי מנה, והתנחמתי בכך שאם הוא מטיס את אולמרט, אני לפחות יכול לקבל חצי מנה פלאפל. בעודנו בולסים אמר אונגר: "לדעתי היה אפשר לקצר את ההצגה בחצי", וזוגתו יעל הוסיפה: "הבנו את הפרינציפ". לעומתם, ברונו לנדסברג חשב שההצגה מצוינת, ואמר: "הכל הם עושים טוב, הרוסים האלה. הכל חוץ מלהצביע בבחירות".

שיחת היום היתה פרשיית הפיליפינית של אהוד ברק ונילי פריאל, שבדרך כלל באים לאירועים של אגודת הידידים אבל הפעם נעדרו מהאירוע. רוב הנוכחים - לא יהיה מוגזם לנחש שחלקם מעסיקים בעצמם עובדים זרים - סברו שהעניין נופח יתר על המידה.

בסוף ההצגה עצמתי לרגע את עיניי, וכשפקחתי אותן ראיתי מחזה סוריאליסטי. על הבמה עמד אלי זהר, שהחזיק ביד עוד אלי זהר אחד. לא הבנתי אם אני ישן וחולם, או שזו המציאות. לקח לי רגע להבין שמדובר בבובה, ועוד כמה דקות כדי לגלות שזו המתנה של תיאטרון גשר ליום הולדת 70 של זהר. או כמו שאמרה מנכ"לית גשר לנה קריינדלין: "אלי עסוק כל כך, אז החלטנו להכפיל אותו". שאלתי את זהר מה הוא מתכוון לעשות עם הבובה, והוא אמר: "אני אתן לה לייצג את אולמרט בבית המשפט במקומי, בעיקר בשלב החקירה הנגדית של העדים".