תוכנית החילוץ האמריקנית הניבה תשואה של 8.2% בשנתיים

החילוץ של החברות הפיננסיות על ידי הממשל האמריקאי באמצעות תכניות הסיוע (TARP), סיפק תשואות גבוהות יותר למשלמי המיסים, מאשר לו היו רוכשים אג"ח ממשלתיות ל-30 שנים – הסכומים שהורווחו יספיקו אף לממן את רשות ני"ע לשני העשורים הבאים.

הממשלה הרוויחה 25.2 מיליארד דולר על ההשקעות בגובה 309 מיליארד דולר בחברות פיננסיות וביטוח, תשואה של 8.2% לאורך שנתיים. סכום הגבוה מאג"ח האמריקאיות, חשבונות חיסכון בעלי תשואה גבוהה וקרנות כספית. לעומת זאת, השקעה בשוק המניות או בזהב הייתה משתלמת יותר.

כשהממשלה הודיעה לראשונה ב-2008 על כוונתה להזרים כספים לסקטור הבנקאות של המדינה, על מנת להחיות את המערכת הפיננסית, רבים העריכו שהיא בדרכה להפסיד מיליארדי דולרים. כעבור שנתיים, ההשקעות בבנקים ובחברות הביטוח התגלו כרווחיות, וכשני שלישים מהכספים שולמו בחזרה. אולם, הדמוקרטים מתקשים להפוך את הרווח הכספי לרווח פוליטי, ובמקביל, לעלויות הלא ישירות של חילוץ הבנקים עשויות להיות השפעות ארוכות טווח על הכלכלה.

"מנקודת המבט של משלמי המיסים שמקבלים חזרה את הכסף שלהם, תכנית ה-TARP נחשבת להצלחה אדירה", אומר טוד פטזל, מנהל השקעות בכיר בחברת אופיט קפיטל בניו יורק. "אך ישנן עלויות נוספות, הנלוות לכך שהממשלה אפשרה לבנקים לשלם חזרה את כספי החילוץ. העלויות הללו עשויות להתגלות כגדולות יותר, והמורשת שלהן יכולה להימשך לזמן רב יותר".

הבנקים הרוויחו גם מעוד עשרות תכניות שיזמו הבנק הפדרלי המרכזי ומשרד האוצר האמריקאי, במהלך המשבר הקשה, החל מרכישת אג"ח מגובות משכנתאות ועד לחילוץ של ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק. כמו כן, שמירה על ריביות קרוב לאפס סייעה אף היא להעלות את ההכנסות של הבנקים, ואפשרה להם ללוות כספים בעלות אפסית ולהלוות אותם בריבית גבוהה יותר.