20 שנה לכניסת המכללות: היום שבו עריכת דין הפכה לעוד מקצוע

העיסוק בהשפעת המכללות למשפטים על מצב מקצוע עריכת הדין נחשב בדרך כלל לנושא רגיש: למרות שהנתונים מראים כי ראשי המשרדים הגדולים מעדיפים באופן מובהק מועמדים להתמחות שהינם בוגרי אוניברסיטאות - הם לעולם לא יודו בכך בפה מלא; וסקר שכר הבוחן כמה משתכרים בוגרי מכללות לעומת עמיתיהם מהאוניברסיטאות - אין בנמצא.

הנושא יעלה לראשונה על סדר היום בכנס שמקיימת היום המכללה למנהל לציון 20 שנה להיווסדו של ביה"ס למשפטים במכללה - המוסד הראשון בישראל שאינו אוניברסיטאי שהוסמך להעניק תואר ראשון ושני במשפטים. במסגרת הכנס, צפויה צמרת האקדמיה והמשפט בישראל לדון בשאלת המפתח: האם המכללות קידמו את השוויון והפלורליזם ופתחו את המקצוע המשפטי בפני קבוצות חדשות באוכלוסיה או שמא דווקא פגעו ביוקרתו של המקצוע וגרמו רק להצפה של השוק בעורכי דין בלתי נחוצים.

מגזר ששבר את כל השיאים העולמיים

על דבר אחד אין מחלוקת: מגזר עורכי הדין בישראל שבר מזמן את השיאים העולמיים. אם בסמוך למועד הקמת המדינה היו בארץ רק 812 עורכי דין (יחס של עורך דין אחד לכל 1,687 אנשים) ובשנת 1990 עמד מספרם על 7,254 (יחס של עו"ד אחד לכל 541 אנשים), הרי שכיום מספר עורכי הדין בישראל מבהיל ועומד על כ־46 אלף (עורך דין אחד לכל 166 אנשים).

הטענה הנשמעת בדרך כלל כנגד עורכי הדין היא שמספרם הגבוה הוביל להתדרדרות של רמת המקצוע ולכך שרמות השכר במקצוע רק הולכות ויורדות. אלא שלא בטוח שנכון להאשים בכך את המכללות, שפתחו את שעריהן ואפשרו לכל מי שהיה מעוניין בכך לרכוש השכלה משפטית. בשנים האחרונות, כשההצפה כבר שברה כל שיא, החלה לשכת עורכי הדין לפעול במרץ כנגד התופעה - לא על ידי מניעת רכישה של השכלה משפטית, אלא על ידי הקשחת התנאים להסמכת עורכי הדין החדשים.

טקס הסמכה של עורכי דין. יותר מדי | צילום: אלכס קולומויסקי

הלשכה הכריזה על רפורמות שונות, כמו זו המיועדת להאריך את ההתמחות או זו המחייבת עורכי דין לרכוש ביטוח אחריות מקצועית. הבעיה: ייתכן שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי, בוודאי לאור העובדה שרוב הרפורמות ייכנסו לתוקף רק בעוד שנים אחדות, אחרי שהסטודנטים שלומדים כעת משפטים כבר יוסמכו.

ההצפה וההתדרדרות ברמת המקצוע הובילו גם לגידול משמעותי במספר התלונות המוגשות לוועדות האתיקה של הלשכה על ידי לקוחות מאוכזבים, וכעת כמעט בכל יום מורשעים עורכי דין בעבירות אתיות, כשחומרת העבירות רק הולכת וגוברת.

פי חמישה יותר נכשלים במכללות

מבדיקה שערך "כלכליסט" באשר לשיעורי ההצלחה בבחינות ההסמכה בהשוואה בין בוגרי אוניברסיטאות לבוגרי מכללות עולה כי בעוד רק 2 מתמחים מתוך 100 בוגרי אוניברסיטאות לא יעברו את בחינת ההסמכה בפעם הראשונה שייגשו אליה, בקרב בוגרי מכללות מספר הנכשלים גבוה ביותר מפי חמישה ורק 89 מכל 100 מתמחים שלמדו במכללה, יעברו את המבחן בפעם הראשונה. גם הציונים של בוגרי האוניברסיטאות טובים בהרבה, והפער בין הציון הממוצע של בוגרי המכללות לזה של בוגרי האוניברסיטאות עומד על כ־6 נקודות לטובת האחרונים.

במכללות טוענים כי הפער בציונים בין בוגרי האוניברסיטאות והמכללות לא נובע מרמה לימודית נמוכה יותר או מכך שבוגרי המכללות הינם בעלי כישורים פחותים, אלא מכך שחלק מהסטודנטים במכללות הינם מבוגרים יותר או עושים את התואר במסגרת הסבה מקצועית או כתואר נוסף. חלק מהסטודנטים האלה לא יכולים להרשות לעצמם להתכונן לבחינת ההסמכה כמו סטודנטים צעירים הלומדים באוניברסיטאות שכן חלקם עובדים במקביל במשרה מלאה במקביל וצריכים לכלכל את משפחותיהם.

לדברי עו"ד דודי זלמנוביץ, מנכ"ל חברת GLawBAL העוסקת בייעוץ למשרדי עורכי דין, כניסתם למקצוע של אלפי עורכי דין חדשים מדי שנה לצד פרישתם של עשרות בודדות בלבד, יוצרים חוסר איזון הגורר אבטלה נרחבת: "ההערכה היא כי באזור תל אביב יש עורך דין אחד על כל 30 תושבים. להערכתנו כ־8.5% מעורכי הדין בעלי רישיון ורצון לעבוד במקצוע, אינם מועסקים בו כי אינם מוצאים עבודה. לעניין זה ישנה השלכה ישירה על פערי השכר של עורכי דין, וההערכה משוערת גורסת כי מעל 10% מעורכי הדין בישראל משתכרים בממוצע שכר מינימום".

בנקודות הקיצון, לפי הנתונים שמציג עו"ד זלמנוביץ, עומד התעריף לשעה שגובים עורכי הדין המצליחים פחות לעמוד על 112 שקל בלבד לשעה, לעומת תעריף של 2,850 שקל לשעה בממוצע שיגבו בכירי הפרקליטים בישראל. במקביל, בעוד בכירי עורכי הדין יכניסו בשנה מעל 3.5 מיליון שקל, עורכי הדין הנמצאים בצד השני יכניסו כ-33 אלף שקל בלבד – כאחוז אחד בלבד משכרם של הבכירים. פערי שכר לעורכי דין שכירים בעלי 6 שנות ניסיון ינועו בין 6,480 שקל לעורכי הדין בעלי התנאים הגרועים ביותר, ועד 42,510 שקל ברוטו לעורכי דין בעלי תנאים טובים ביותר.

המכללה למנהל. פורצת דרך | צילום: רונן טופלברג

רמת השירות לסטודנט עלתה

פרופ' יורם רבין

לדברי פרופ יורם רבין, סגן הדיקן בבית הספר למשפטים במכללה למנהל, "אפשר לומר באופן כללי שהקמת מכללות לפני עשרים שנה העירה את האוניברסיטאות מתרדמת החורף. נראה לי שהאוניברסיטאות היו סוג של מונופול, היו מעט מקומות, הן עשו מה שהן רצו והתלמיד לא היה במרכז. אני חושב שרמת השירות לסטודנט עלתה במכללות והכתיבה לאוניברסיטאות. בנוסף, היתה דרישה מהשטח ללימודים יותר פרקטיים, התלמידים ביקשו את זה וניתן על כך דגש. עוד דבר הוא שהתחילו לתת דגש על רמת ההוראה ולא רק על המחקר, לתת משקל למשובים של תלמידים לגבי רמת הוראה של מרצים. היום אתה צריך להיות מרצה טוב ולא רק חוקר טוב וזו בעיני תרומה נוספת של המכללות".

לגבי רמת המרצים במכללות אומר רבין כי "במכללות היו בתחילה הרבה מרצים שהם חברי סגל באוניברסיטה ובאו לעשות סיבוב במכללה ולעשות השלמת הכנסה, המכללה היתה תחנת רכבת, ובעשרים שנה האלה המכללות בנו לעצמן סגל. חלקן "קנו" את הפרופסורים שנחשבו כוכבים, אך בנוסף מאחר שהיה היצע גדול מאוד של דוקטורים צעירים שבא מחו"ל, מכל האוניברסיטאות המובילות בעולם, ולא היה מקום לכולם

באוניברסיטאות כך שמיטב המרצים הצעירים השתלבו במכללות. בהתחלה היה נראה שהסגל באוניברסיטאות הוא כזה שלמד בהרווארד או בייל ובמכללות יהיו דוקטורים שלמדו בתל אביב או בירושלים ועשו תארים בישראל ולא היה להם כסף ליסוע לחו"ל, והיום כמעט לא יכולים להבדיל ברמת המרצים".

לדברי רבין "היתרון היחיד שנשאר לאוניברסיטה הוא במידה מסוימת מלאכותי: שכר הלימוד. תמיד באופן מובנה התלמידים הטובים עם ציון ה-700 בפסיכומטרי ילכו לאוניברסיטה בגלל השיקול הזה. אם יש יתרון מסוים לאוניברסיטה זה נובע מחתך הקבלה של התלמידים ולא נובע מהמרצים".