צילום: אוראל כהן
כשסילקו אותי, אמי ניגשה לסגן המנהל: "תשאיר את הילד בביה"ס. עוד תשמח שהוא למד אצלך"
אורי עיני, מנכ"ל משותף של אדלר חומסקי & ורשבסקי, מספר כי "ההורים אמנם עודדו אותי ללמוד, אבל במקביל הם תמיד שידרו לי שהם סומכים עליי לגמרי, ו'מה שלא תעשה עכשיו, תשלים אחר כך'"
"נולדתי בגבעתיים בשנת 1971 לליאורה וגיורא עיני. אני זוכר שיום אחד הגננת הזמינה את הוריי לגן, כי כשביקשו לצייר את אבא ואמא ציירתי את אבא עם שיער ארוך ואת אמא עם קצר. רק כשההורים באו היא הבינה. במלחמת יום הכיפורים אבי יצא לשרת בסיני, ואחרי חצי שנה הוא חזר הביתה עם שיער ארוך. כנראה הוא נדלק על זה, ומאז ועד היום זה ככה. כך אני זוכר אותו תמיד: בחליפות, עניבות ושיער ארוך".
"אבי הוא איש מפלגת העבודה. הוא ניהל את המחלקה לייעוץ משפטי בהסתדרות ושימש כמתווך בין רבין לפרס, כך שכילד היתה לי פריווילגיה להכיר את מאחורי הקלעים של כל ההתרחשויות. הייתי מאזין לשיחות הטלפון של אבא ואז שואל מי זה היה ועל מה מדובר. כשגדלתי הדברים התחברו לי לתמונה גדולה יותר.
"גם סבי, יעקב, היה פעיל במפלגת העבודה. כשהודיעו ברדיו שגולדה נפטרה אני זוכר שבדיוק היינו בארוחת צהריים אצל סבא וסבתא, וסבא ניגש לחדר שלו וחזר עם הצוואה שגולדה הפקידה בידיו, עם דמעה בעין. כך גיליתי על מערכת היחסים הקרובה בין סבא לגולדה - וגם הסבירו לי בפעם הראשונה מה זאת צוואה. גדלנו בבית פתוח, שדיברו בו על הכל, אבל כשהיה צריך להיות איש סוד, לפעול בדיסקרטיות, לא היה מישהו מהימן יותר מסבא. זה היה בקוד ההתנהגות שלו, וזה עבר ממנו לאבי. אני חושב שמשהו מהקוד הזה, להיות תמיד דיסקרטי ונאמן, עבר גם אליי ומלווה אותי בחיי המקצועיים.
"אמי, ליאורה, היא אדם אופטימי, שבכל מצב מוצאת את הזווית החיובית והופכת כל בעיה להזדמנות. במשך שנים ארוכות היא היתה כתבת ועורכת מוסף 'סגנון' במעריב, כך שתמיד היו לנו בבית ערימות של עיתונים יומיים ומגזינים ולימדו אותנו לקרוא אותם בצורה ביקורתית, להבין את מאחורי הקלעים של החדשות, להפריד בין עיקר לטפל.
"בתקופת התיכון נהניתי מאוד מחיי החברה והכדורגל, אבל לימודים לא היו בראש שלי. כשבסוף כיתה ט' זרקו אותי מבית הספר, אמא הלכה לסגן המנהל ואמרה לו בפאתוס: 'תשאיר את הילד בבית הספר, יום אחד תשמח שהילד הזה למד אצלך'. חזרתי ללימודים, אבל כמעט את כל הבגרויות השלמתי רק אחרי הצבא. ההורים אמנם עודדו אותי ללמוד, כי זה מה שהורים צריכים לעשות, אבל במקביל הם תמיד שידרו לי שהם סומכים עליי לגמרי, ו'מה שלא תעשה עכשיו, תשלים אחר כך'. לא דחפו אותי לעשות משהו שאני לא אוהב. גם ראיתי אותם עוסקים בצורה טוטאלית, עם תשוקה, בדבר שהם הכי אהבו, וספגתי את זה. קל להיות טוטאלי בעבודה שאתה אוהב".
אורי עיני, מנכ"ל משותף של אדלר חומסקי & ורשבסקי, בן 39, נשוי, אב לשניים, מתגורר ברמת אביב
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה